בקשה למינוי דירקטור בחברה בבעלות משותפת

מהעדויות שנשמעו לפניי ומההודעות שנמסרו למשטרת ישראל עולה כי הנתבע ביקש לרשום את המניות על שמו של התובע והסכים למינויו כדירקטור בחברה אך ורק לצורך תכלית אחת - עמידה בתנאים לרישום החברה כקבלן רשום לבצוע עבודות בנייה.

אמנם מעדותו של מחמוד זבן בבית המשפט עולה כי הנתבע והתובע הציגו עצמם "[...] כשותפים שרוצים לעבוד ביחד ולבצע עבודות קבלניות בענף הבנייה [...]" (עמ' 17, שורה 11), אולם מהודעתו של מ' זבן במישטרה עולה כי המטרה ברשום המניות על שם התובע הייתה רק עמידה בתנאי רשם הקבלנים וכי לא סוכם על הקמת חברה בבעלות משותפת או על שותפות אחרת.

...

מאחר שההליך הנוכחי עוסק רק ברישום ברשם החברות, שהוא כאמור רישום דקלרטיבי בלבד, יש לקבל את התביעה במובן זה שהרישום יתאם לזכויות בפועל כפי שהוסכמו, דהיינו להתאים את הרישום כך שממועד כישלון הרישום ברשם הקבלנים יושבו המניות לנתבע.

סוף דבר כאמור, המניות נרשמו על שמו של התובע ביום 5/12/2012.

על כן, אני נעתר לבקשה באופן חלקי ומצהיר בזה כי רישום המניות בחברה יתוקן ויותאם לאמור כך שהמניות שנרשמו על שמו של התובע ביום 5/12/2012 ישובו ויירשמו על שמו של הנתבע החל מיום 25/12/2012.

הסכם השליטה המשותפת בחברה נועד להבטיח את השליטה בחברה כנכס משוף של הצדדים, את פרמיית השליטה שניתן לקבל בעבור מניותיהם, וכן להגן על מכשירי השליטה בחברה עבור שני הצדדים, דוגמאת: מינוי הדירקטורים בחברה; הסכם הניהול של המבקש באמצעותו הוא מעניק שירותי פיתוח עסקי לחברה וכיוצא באלה.

בין היתר, נקבע בהסכם כי קיימת חובה לתת זכות הצטרפות לכל קניית מניות, נאסר על מי מהצדדים להגיע להסכם שליטה ו/או הצבעה עם בעלי מניות אחרים, הוסכם על זכות סרוב ראשונה, הוסכם על זכות מכירה משותפת, סוכם מנגנון למינוי הדירקטורים בחברה ובחברה הבת, נקבע מנגנון קבלת החלטות באספה הכללית של החברה וכן מנגנון ליישוב מחלוקות בין הצדדים.

...

נוכח האפשרות העקרונית הניצבת בפני התובע לתבוע פיצוי כספי חלף צווי המניעה, בבחינת האינטרסים וכל השיקולים המפורטים לעיל סבורני כי שיקולי מאזן הנוחות אינם נוטים לטובתו של המבקש.

סוף דבר הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית.

אני מחייב את המבקשים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין והוצאות בסכום כולל של 30,000 ש"ח. המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

חברת דיאו, בעלת השליטה בחברת מכרות תימנע, הנה בבעלות משותפת של המבקשת והמשיב, לכל אחד מהם 50 מניות בחברה זו. הדירקטורים בחברה זו הנם המשיב ועד לפטירתו היה גם המנוח.

סעדים נוספים שהתבקשו בתובענה, הנם קביעה כי המשיב יפעל או לפחות לא יתנגד למינוי המבקשת כדירקטורית בחברות האחזקות דיאו ומכרות תימנע, כי על המשיב למסור למבקשת את כל המידע הנידרש לה לצורך ניהול החברה, לבטל את ההגבלות שנקבעו בכול הנוגע למסירת מידע כמו גם לתת הוראות בקשר לסמכויות מנכ"ל החברה.

...

לפיכך, איני מוצא כי עמדתו של המנכ"ל באותה עת, והמחלוקת שנוצרה, יכולה לשמש את המבקשת, כנימוק וחיזוק לטענתה כי ציפייתה הלגיטימית נפגעה וכי הינה מקופחת בחברה תוך שמסקנת הדברים הינה שלא שוכנעתי בטענות המבקשת לקיפוחה והיא אינה עומדת בתנאים הקבועים בסע' 191-192 לחוק החברות, לצורך שבהתערבות ביהמ"ש מלבד אותן נקודות מינוריות שלעיל.

טענות המבקשת להחזר עלות הייעוץ המשפטי שהיא שכרה לאור תוצאת פסק הדין, כאשר בעיקרם של דברים, לא שוכנעתי בטענות המבקשת לקיפוחה, במיוחד ובדגש על החברה, המשיבה 4, גם לא שוכנעתי כי זהו המקרה החריג והנדיר, שעל מהחברות המשיבות לשאת בהוצאות הייעוץ המשפטי של המבקשת כדירקטורית.

מנגד, לא שוכנעתי כי המבקשת "קופחה" בידי מהמשיבים עד כדי הצורך בהוראות מיוחדות לצורך ובטרם ההיפרדות, אלא נקבע כי העיקרון להתמחרות "בשיטת המעטפות", תוך 3 חודשים מהיום.

ביום 19.12.13 דיווח הנתבע (במעמדו כדירקטור של החברה) על העברת מניות המנוח לידי הנתבעת מיום 25.12.2012 וזו נרשמה כבעלים במשותף במניות החברה ביחד עם התובע והנתבע (1/3 כל אחד).

ת: אוקי? ש: וגם פה אתה מדווח על יורשי ע' ק' כדירקטורים או כבעלי מניות, אבל מה הפלא, הפעם (לא ברור) בסרוב, ואז מתקבלת ההחלטה הזאת, הודעה "לכבוד ע' ק', ---". זה הכתובת של ר' ש' ור' ע', נכון מר ק'? ת: אוקי? ש: "סרוב לרשום דו"ח". אתה יכול להקריא לי מה כתוב פה בסרוב בבקשה? אנא תקריא לבית המשפט את נוסח הסרוב של רשם החברות.

בנוסף, כל שנירשם בפרוטוקול הוא שחתימת המנוח והנתבע ביחד עם חותמת החברה יחייבו את החברה לכל דבר וענין, משמע המנוח והנתבע מונו ביחד כ"מורשי חתימה" בחברה, הא ותו לא ואין בכך כדי להביא לשינוי בהרכב בעלי המניות ו/או הדירקטורים בחברה ו/או המנהלים בחברה.

...

אני מורה על פירוק השותפות במקרקעין עליהם שוכנת המסעדה והחנות – פירוק השותפות יעשה בד בבד עם פירוק השותפות בחברה ובשיטת ההתמחרות הפנימית כמפורט בסע' 268, 276 לעיל.

אשר לביצוע ההתחשבנות הכספית בין הצדדים – אני מורה למומחה רו"ח בוכניק להגיש חוו"ד כמפורט בסע' 221, 224-228 ו- 277 לעיל.

התביעה לפינוי מושכר – נדחית.

ביום 24.2.22 הגישה המשיבה תביעה רכושית, במסגרתה עתרה לסעדים לפי הילכת השתוף, בין השאר למחצית המניות או שווי המניות של המבקשת, חברה פרטית שלטענת המשיבה הוקמה על-ידה ועל-ידי המשיב במשותף בשנת 1985, והיא אינה בעלת מניות בה (להלן: המבקשת או החברה לפי העניין) המשיב טען בכתב הגנתו כי הוא הקים את החברה בשנת 1985 וכי אין מדובר בחברה משותפת לצדדים.

לטענת המבקשת, החלטת ביהמ"ש קמא שגויה ממספר רב של טעמים: היא אינה צד להליך המתנהל בביהמ"ש קמא, משבקשה לצירופה לא הוכרעה במועד בו ניתנה ההחלטה ולכן מלכתחילה לא היה מקום להגיש בקשה המופנית כלפיה במסגרת התביעה; הסעד הזמני שניתן לאיסור דיספוזיציה יש בו כדי להבטיח את זכויות המשיבה , משלא נעשתה על ידי החברה כל פעולה המהוה הפרה של הצוו ולא התקבלה כל החלטה בדירטוריון החברה המפירה את הצוו ; תקנון החברה קובע כי רק המחזיקים במניות הנהלה החתומים על התקנון זכאים להיתמנות באופן אישי כדירקטורים, המשיב והמנכ"לית משמשים כדירקטורים במעמדם זה ולכן גם אם תזכה המשיבה בתביעתה ותהא בעלת מניות בחברה היא לא תהיה זכאית למנות או להיתמנות לדירקטוריון ולהתערב בפעילות הדירקטוריון.

...

מינויו של המשקיף יהא בתוקף יהא, בהעדר החלטה אחרת, שנה מיום החלטה זו. המבקשת עתרה לחיובו של המשיב 1 בהוצאות הבקשה נוכח התנהלותו בחוסר שקיפות ובחוסר תום לב ואולם מאז הגשת התביעה וצו איסור דיספוזיציה לא הוצגה ראשית ראיה כי ננקטו פעולות שכאלו ועל כן, למניעת הסלמת הסכסוך בין הצדדים בשלב זה, אין אני מורה על חיוב בהוצאות אולם הצדדים יהיו רשאים לטעון בתום ההליך ובסיכומיהם גם בעניין זה. "

קביעות עובדתיות אלו של ביהמ"ש קמא מחזקות את המסקנה לפיה אף כיום, לאחר שהתקיים דיון לפני ביהמ"ש קמא, קל וחומר במועד בו ניתנה ע"י ביהמ"ש קמא ההחלטה מושא הבר"ע, לא התקיימו תנאי הוראת סעיף 191(א) לחוק החברות למתן סעד של מינוי משקיף לחברה, גם אם יש לראות סעד זה כ"סעד מאוזן ביחס לסעדים האפשריים לפי סעיף 191 לחוק החברות" , כלשון ביהמ"ש קמא (בס' 17 להחלטתו).

דא עקא, בהמשך נמצא כי הבעל הפר את צווי המניעה והן את חובת הנאמנות שהוא חב כלפי החברה וכלפי בעלי המניות ופעל לרוקן את החברות מתוכן ונקבע כי הוא "עשה הכל לחיסול החברות". בנסיבות אלו, באותו המקרה נעתר ביהמ"ש לענייני משפחה לבקשת האשה לסעד לפי סעיף 191(א) לחוק החברות ומינה מנהל מיוחד לצורך ניהולן של החברות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מחליט לבטל את החלטת ביהמ"ש קמא מיום 24.8.22 שהקנתה למשיבה סעד לפי סעיף 191(א) לחוק החברות למינוי משקיף מטעמה לחברה, המבקשת.