ההסכם כולל תנית בוררות לפיה "מוסכם בזאת, כי בכל מקרה בו יתעוררו חילוקי דיעות בקשר להסכם זה ו/או להוראותיו ו/או לאופן ביצועו, ימסרו חילוקי הדיעות להכרעתו של בורר דן יחיד, שימונה על ידי הצדדים , ובהעדר הסכמה בין הצדדים לגבי מינוייו של הבורר, ימונה הבורר על ידי ראש לישכת עורכי הדין בישראל". ביום 21.08.2018 פנה המשיב לראש לישכת עורכי הדין, ובקש למנות בורר.
בהודעת ראש לישכת עורכי הדין מיום 20.11.2018 מונה עו"ד איתן ארז כבורר, תוך הערה לפיה "טענות ביחס לבוררות עצמה או לצורך בה יש להפנותו לבורר ו/או לבית המשפט".
טענתה העיקרית של המבקשת היא שהסכסוך אינו ראוי להתברר במסגרת בוררות מחמת בטלות ההסכם, הגוררת אחריה גם את בטלות תנית הבוררות, וכדבריה "...הסיכסוך המשפטי שבין הצדדים, שהוא נושא התביעה, אינו יכול להידון ולהתברר במסגרת של הליך בוררות... בהיותו של ההסכם, שעל הוראותיו מבוססת התביעה, בלתי חוקי, בלתי מוסרי ונוגד את תקנת הציבור באופן מובהק... בשים לב לכך שהוראות ההסכם, עליהן מבוססת התביעה הנן בטלות וחסרות תוקף, גם סעיף 'יישוב חילוקי דיעות' שבהסכם (סעיף 13 להסכם), בטל וחסר תוקף ואין בו כדי להקנות סמכות לבורר להכריע במחלוקות שבין הצדדים".
הטעם לבטלות ההסכם נעוץ לטענתה בהיותו "...הסכם בין לקוח לבין עורך דין בקשר למתן שירותים משפטיים שוטפים, שאינו כולל אפשרות הגיונית הוגנת וסבירה לסיום היחסים" ש"איננו הסכם מידתי ואיננו הסכם ראוי.
ויודגש, בהיגד סכויי ההליך כוונתי לסכוי ההליך העקרי שהוגש לבית המשפט בסוגיית התאמת הסיכסוך להכרעה בבוררות אם לאו, במובחן מטענות המבקשת ביחס לתביעתו של המשיב לשכר טירחה ולאופן הפסקת יחסיהם, לגביה לא הבעתי דיעה וזו אמורה להיות מוכרעת ע"י הבורר, בשים לב להלכה הנוהגת ביחסי עו"ד-לקוח ולפסיקה הקיימת.
...
כאמור לעיל, הבקשה למתן סעד זמני נדחית.
המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.