בקשה למינוי בורר בהסכם בין חברות זרות

ברקע התביעה עמד הסכם הפצה שנחתם ביום 24.1.1980 בין התובעת 1 (להלן – התובעת) לבין חברת מסי פרגוסון לימיטד ובעוד על-פי טענת התובעת 1, במהלך השנים נוצרו קשרים עיסקיים כאלה ואחרים בינה לבין התובעות 2 ו-3.

ביום 13.2.2009 שלחה הנתבעת (חברה זרה) אל ארבעת התובעים מכתב אשר הודיע כי היא באה בנעלי חברת מסי פרגוסון על ביטול ההסכם משנת 1980 ובעקבותיו הוגשה התביעה הקודמת.

בהחלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' יעקובי) מיום 3.12.2015 התקבלה בקשת הנתבעת לעיכוב ההליכים בתובענה ועל העברתה להליך בוררות בפני בית הדין של לישכת המסחר הבנלאומי, בהתאם להוראת ההסכם משנת 1980.

בכתב התביעה נטען, כי במכתב מיום 13.2.2009 הודיעה הנתבעת לתובעת כי עתה היא באה בנעליה של חברת מסי פרגוסון וכן כי מבוטל מינויה של התובעת למפיצה מכוח הסכם הסוכנות הנזכר לעיל, משנת 1980.

...

ביום 1.11.2017 ניתן פסק דין שלפיו בהיעדר תגובה מטעם התובעים ומנימוקי הבקשה, התביעה נדחית על הסף תוך חיוב התובעים בתשלום הוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪.

דיון והחלטה המסקנה העולה מכתבי הטענות שהוגשו מטעם שני הצדדים במסגרת ההליכים הנדונים, היא כי יש לסלק את שתי התובענות הנדונות על הסף.

הוקמה כדי לשמש זירת מסחר באלגו טריידינג כתוצאה מצורך רגולטורי להפריד בין החברה המתנהלת מול הלקוחות לחברה העוסקת במסחר.

השותפות הפעילה חברה נוספת – חברה זרה רשומה באיי סיישל - Beta Management Holding Services Ltd (להלן: "בטא").

לוצקי פנה לביהמ"ש המחוזי בבקשה למינוי בורר.

לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת השלמת טיעונים בע"פ, הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות העירעור להדחות וכך גם בקשת ביטול פסק הבוררות והבקשה לתיקון פסק הבוררות, מהנימוקים כדלקמן: באשר לבקשת רשות העירעור - המסגרת הנורמאטיבית: הצדדים החילו על עצמם מנגנון ערעורי הסכמי לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות.

משהתברר חד משמעית כי למרות שנוריאלי עו"ד, על כל המשתמע מכך, ולוצקי, כלכלן המנהל מסחר רב הקף בכספי לקוחות; התנהלו באופן שאינו מאפשר לייחס למסמכי החשבונות של החברות השונות כל משקל חשבונאי שהוא, וכי עשו שימוש אישי בכספי פקדונות של הלקוחות; אך ברור היה שהבורר, שמונה לצורך עריכת חשבונאות, יבקש לקבל מסמכים ואם יש צורך בכך גם הבהרות.

...

בנוסף, אין מקום להיעתר לבקשה החלופית של נוריאלי לתיקון טעויות בפסק הבוררות מכוח סעיף 22 (ד) לחוק הבוררות הואיל והליקויים המפורטים בנספח י"ד לבקשת רשות הערעור, שתיקונם מבוקש אינם בגדר העניינים המנויים בסעיף 22 (א) (1) או (2) לחוק הבוררות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

כמו כן נדחית הבקשה לביטול פסק הבוררות והבקשה לתיקון פסק הבוררות.

הנתבעים מפנים בבקשתם להלכות המשפטיות אשר קבעו כי מרחב התימרון של בתי משפט הנו מצומצם ביותר ויש לאכוף תניות בוררות כדבר שבשיגרה, ראו סעיפים 32 ו-33 לבקשה והמובאות שם. בכל הנוגע לנתבע נטען בבקשה כי דין התביעה כנגדו להיות מסולקת על הסף, שכן הוא אינו צד להסכם, הנתבעים מזכירים כי הנתבעת הנה אישיות משפטית נפרדת, שהתאגדה על פי דין זר, ולא די בהיות הנתבע מנהלה או שלוחה כדי להכיר בו כבעל דין ישיר לתביעה.

התובעת מציינת בתגובתה כי פנתה לנתבעת ביום 29.10.19 (לאחר הגשת התביעה ולאחר הגשת הבקשה לסילוק על הסף, ח.פ) והודיעה כי מוכנה לקיים הליך בוררות בינה לבין הנתבעת (בשעה שההליכים שכנגד הנתבע, שאינו צד לתניית הבוררות, יימשכו) ואף צרפה לפנייתה מכתב משותף למינוי בורר לLithuanian Court of Arbitration בבקשה למינוי בורר.

ובהמשך פס"ד פוני (סעיף 28 לפסק הדין) : "רק בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים יסטה בית משפט מתניית בוררות שעליה הסכימו הצדדים ויימנע מלכבד את רצונם של הצדדים כפי שהביעו בהסכם ביניהם. לא ניתן להסכין עם מצב שבו מותירים בידי הנתבע את הבחירה – בדיעבד – אם לפנות להליך בוררות או לבית המשפט, במקרה בו יועלו טענות אזרחיות-חוזיות-מסחריות הקשורות בתרמית, מצגי שוא וכיוצא באלה, באופן המנוגד להסכמתם הא-פריורית של הצדדים. את הסמכות לסטות מתניית בוררות מוסכמת יש להותיר למקרים חריגים בהן מדובר בטענות חמורות במיוחד (כגון בעיניין חברת החשמל לעיל) או כאשר מדובר באנטרס צבורי כבד משקל שמצדיק דיון פומבי (כגון בעיניין טבע לעיל)". אזכיר שוב כי במקרה הנידון מדובר בשתי חברות זרות; הלקוחות הנם חברות זרות (ראו מכתבי התלונה); הפעילות לא נעשתה בישראל.

...

לאור כל האמור לעיל, ובהתאם לסעד שנקבע בפס"ד דיירקט קפיטל – התביעה כנגד הנתבע נמחקת על הסף.

סוף דבר הנני מורה על עיכוב ההליכים כנגד הנתבעת בשל תניית הבוררות; הנני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבע על הסף.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים סך של 7,500 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

בבקשה למינוי בורר צוין כי ביום 1.9.2020 נחתם הסכם בין הצדדים אשר הסדיר את אופן ניהול והפעלת מרכז מסחרי פעיל בהר החוצבים ("הקניון"), נטילת אשראי לטובת פעילות החברה; מנגנון של פירוק שתוף לאחר שתאושר תב"ע חדשה; הפרדות מההחזקה המשותפת בשלוש הדירות בירושלים; ומנגנון לפיתרון מחלוקות וסכסוכים בין הצדדים (כמפורט בסעיף 10 להסכם).

תשלום לעו"ד יורם הכהן, ששמש כנאמן: כאשר רכשה החברה את נכס המקרקעין, ביקשו הצדדים לבצע שינוי מבני בחברה לפי סעיף 104ב' לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], כאשר רשות המסים היתנתה את הסכמתה בכך שמלוא הזכויות המוקצות בחברה הזרה (משיבה פורמאלית מס' 1) יופקדו בידי נאמן שהוא תושב ישראל וזאת עד למכירת המניות ועד לבצוע תשלום המס הנידרש בגין מכירתן.

...

בסוגיה זו, סבורני כי הכף נוטה לכיוון עמדתו של המשיב.

בסוגיה זו, סבורני כי הדין עם המשיב.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הבקשה למתן הוראות מתקבלת באופן חלקי.

לפני בקשה לקבוע כי בוצעה למשיבה המצאה כדין של כתב בית הדין הראשון (בקשה למינוי בורר), וזאת בהתאם לתקנה 163(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות).

ברקע הדברים הסכם שנערך בין שתי חברות, המבקשת שהיא חברה ישראלית והמשיבה שהיא חברה זרה, ואשר עוסק בשרותי שיווק דיגיטאליים בפלטפורמות מקוונות.

במסגרת הוראות ההסכם בין הצדדים פורטה פעילות המבקשת כחברה המספקת שירותי סוכנות ביטוח שנוסדה בירושלים ומיועדת עבור דוברי אנגלית המתגוררים בישראל, בארץ אחרת או מחלקים את זמנם בין ישראל למדינה אחרת (נספח 1, עמוד 14).

...

בהקשר זה מקובלת עלי טענת המבקשת שלפיה ניתן להמציא בהתאם לתקנה 163(ג) כתב בית דין לנציג באזור, וזאת לאור הוראת תקנה 2 לתקנות סדר הדין (המצאת מסמכים בשטחים המוחזקים), התש"ל-1969 ובהתחשב בפסיקה שלפיה "בכך, הומשלו במידת מה שטחי האזור לשטחי המדינה לצורך כינון סמכות השיפוט של בתי המשפט הישראלים" (עא 6913/19 ‏ניצני אריאל בע"מ נ' עיריית אריאל, 2.11.2020, בעמ' 17).

משכך יש לראות את הגב' רות כץ כנציגת המשיבה לעניין תקנה 163(ג) ולפיכך אני קובע שההמצאה בוצעה כדין.