בקשה למינוי אפוטרופוס לדין לקטינה

לאחר שיחה עם עו"ס לס"ד, אשר הבהירה ל- א' את המשמעויות הנובעות מבקשה למינוי אפוטרופוס, ביקשה א' שהות "לחשוב על הדברים", ואף טענה כי עתרה למינוי אפו' לדין לקטינים ולא למינוי אפו' לקטינים חלף ההורים.

...

יתר על כן, סבורני כי במקרה דנן אין המדובר כלל בהשמטה מקרית, אלא בהיעדר התייחסות מכוונת, וזאת נוכח ההחלטה מאוחרת יותר שדחתה את בקשת א' לביטול החלטת המחיקה והתייחסה במפורש לשאלת ההוצאות.

בתגובת ד', לבקשת א' לביטול מחיקת התביעה (אשר קדמה להחלטה מיום 3.7.2019 ), נכתב בסעיף 9 כי יש לדחות את בקשת א' ו"לפסוק לאב הוצאות בגין ההליך כולו", וכאמור ההחלטה המסכמת מיום 3.7.2019 דחתה את הבקשה וסגרה את הגולל על התיק קבעה כי לא יעשה צו להוצאות.

לאור כל האמור דין התביעה להידחות וטוב היה לו לא היתה מוגשת כלל.

יצויין עוד, כי האם הגישה בקשה למנות אפוטרופוס לדין לקטינה, לאחר קבלת תגובת האב, ותשובת האם, ראיתי לדחות את הבקשה במסגרת החלטה .

...

האם טוענת כי אין לאפשר רישום הקטינה לבית ספר בקטינה, וכי אין לנתקה מסביבתה הטבעית שבה גדלה במשך השנים.

דיון סבורני כי לנוכח השתלשלות האירועים לאחר מתן פסק הדין מיום 5.1.20 ועד היום, אין מנוס מלקבוע כי בשלב זה, המפגשים בין האם לקטינה יתקיימו במרכז קשר, בפיקוח בלבד.

בנסיבות אלו, אני סבורה כי בשלב זה יש מקום לקבוע כי המפגשים בין האם לקטינה יתקיימו במרכז קשר בפיקוח בלבד וכך אני קובעת.

בשלוש תגובות מטעם האב לעניין בקשה זו, האחת מיום 29.6.20 , השנייה מיום 27.8.20 , השלישית מיום 27.8.20 , בחר האב שלא להתייחס לבקשות האם החוזרות ונישנות לעניין מינוי אפוטרופוס לדין לקטינים, ואך כפר בבקשתה להעברת המשמורת, תוך שהעלה אף טענות כנגד היתנהלות האם אשר לשיטתו מעמידה בשאלה האם הקטין בכלל צריך להתראות עימה מחוץ למרכז הקשר אחת לשבוע בימי רביעי למספר שעות ובשבתות (סופ"ש אחת לשלושה שבועות).

...

( החלטתי בתנ"ז 1069-04-16 פקיד סעד לחוק נוער נ' ג' ( 2.12.18 18 במקרה דנן אמנם אין עסקינן בהליך נזקקות, אולם אין זה מן הנמנע כי בנסיבות בהן ההליך מתמשך משך שנים!! במהלכן ניכרת בבירור הסתתו הקשה של האב את חמשת הילדים של הצדדים עד כדי ניכור הורי קשה וניתוקם של ארבעה מהם כליל מאמם, וכאשר מדברי העו"ס ניתן להבין כי הדבר הביא למצוקה רגשית קשה לילדים המתמודדים עמה לבדם ללא כל מערך תמיכה מותאם, וכאשר נדמה מהתנהלות האב ומתגובותיו כי הסתה זו אינה עומדת להסתיים ולא אך שנמצאת בעיצומה היא הולכת ומתגברת משנה לשנה והסיכון לניתוק בין הבן הקטן ביותר י.ח. לבין אמו אינו תלוש מהמציאות אלא מוחשי וקרוב לוודאי כי יתממש לולא ננקוט בצעדים דרסטיים שהחלו להינקט כנגד התנהלות האב, ואשר לא בטוח כי יש בהם להביא לשיפור כלשהו במצב - אין זה מן הנמנע להתייחס לאותם ילדים כקטינים נזקקים, לפחות לגבי ארבעה מהם שטרם הגיעו גיל 18 , ואשר נדמה כי ההסתה הקשה של אביהם אותם במשך השנים והניתוק מאמם הביאה לפגיעה קשה ברגשותיהם ובטובתם, באופן בו "האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או

הדבר לא סותר את האפשרות לפגוש מי מילדי הצדדים או אף את כולם בלשכתי, או באמצעות יחידת הסיוע, ברם ספק בעיני אם למפגש חד פעמי מעין זה תהא תועלת לצורך החלטתי בבקשה שבפני למינויו של אפוטרופוס לדין לקטינים, בפרט לא בשלב בו הוא מתבקש על ידי האב, בישורת האחרונה כאשר אמור היה להתחיל טיפול משפחתי לו התנגד זמן רב, ואשר לשיטתו מתעכב רק בשל משבר הקורונה.

עיכוב נוסף זה בתחילת הטיפול המשפחתי אך מחזק את המסקנה כי יש להורות בעת הזו על מינוי אפוטרופוס לדין שייסע בידי לראות את התמונה הכוללת מנקודת מבטם של הקטינים בתיווך ישיר ולא בעיני הוריהם.

בנסיבות אלה אני מוצא לקבל בקשת האם, ומותיר על כנה החלטתי מיום 22.9.20 שביצועה עוכב אך לצורך מתן תגובה עניינית מצד האב, שכאמור לעיל, בחר שלא להגיב לה במסגרת שלוש תגובות בהן יכול היה להגיב לבקשה, ואך לאחר השלמת תסקיר העו"ס ביקש להגיב לה עניינית.

המבקשת טענה שאין כל ניגוד עניינים בינה לבין בנותיה וכי מינוי אפוטרופוס לדין לקטינות עלול "ליצור חיץ, איפה שאין מחלוקת". הצדדים ביקשו שאכריע במחלוקת על סמך החומר שבתיק.

...

מקובלת עליי עמדת המבקשת כי מינוי כזה עלול לפגוע במרקם היחסים העדין שבינה לבין הקטינות.

אין בעצם העובדה שנפרדו כדי להביאני לידי מסקנה שיש מקום להתערב בהוראות הצוואה וברצונו של המנוח.

סוף דבר – אינני מורה על מינוי אפוטרופוס לדין לקטינות.

למען הסר ספק יובהר, כי לא נעלמו מעיניי טענות המבקש ודאגתו לשלומם הנפשי של ילדיו הקטינים, אשר למרבה הצער והכאב נגזרה עליהם יתמות מאם בגיל כה צעיר, וניתן כמובן להבין לליבו, אך כפי שהובהר לעיל, מצאתי כי מתן הוראה לעריכת תסקיר ללא מעורבות שלהם וללא חשיפתם לעובדים סוצאליים כמו גם דחיית בקשת המשיבות למנות להם אפוטרופוס לדין מלמדת כי טובתם ניצבת לנגד עיני בית המשפט קמא ולא נזנחה חלילה.

...

לטענת המשיבות, דין הבקשה להידחות משהיא מקדימה את זמנה, שעה שבית המשפט קמא טרם הכריע בשאלת קיומה או העדרה של זכות עמידה להן, והלכה למעשה טרם נקבע על ידו האם יש מקום לסילוק התביעה על הסף אם לאו.

הנה כי כן, באתי, כאמור, לכלל מסקנה כי הדרך בה בחר לילך בית המשפט קמא מאזנת כהלכה בין כלל השיקולים הרלוונטיים ונסיבות המקרה דנא, ולא מצאתי כי יצאה שגגה מלפניו, וכי יש להתערב בהחלטתו.

על יסוד כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.