בקשה למינוי אפוטרופוס יחיד לקטין

דיון והכרעה: הגם שמדובר בבקשה למינוי אפוטרופוס, השאלה האמתית העומדת בפני בית המשפט הנה, האם להתיר ביצוע הפעולה הרפואית של פיום קנה, או להותיר את המשיב במצבו הנוכחי, כשהוא מונשם באמצעות טובוס (צנור תוך קני).

(ע"א 506/88 יעל 27 ,( שפר, קטינה, באמצעות אמה נ' מדינת ישראל .

נכנסתי איתו לחדר ניתוח, הוא היה בהכרה ובקש ממני דבר אחד שלא חשוב מה, שאני לא אעזוב שאני כל הזמן אהיה ואני איתו כל הזמן והדבר השני הוא אמר לי אל תתני להם הם לא מבינים שום דבר, אל תתני להם לעשות את מה שהם רוצים לשאלת בית המשפט אני יודעת למה הוא התכוון, הוא התכוון לאותו מקום שאבא שלי את חייו רצה להיות בבית כשנאלצנו לשים אותו לאחרונה בבית אבות כי המטפלת היתה בחופשה ולא היתה ברירה אני הילדה שהוצאתי את אבא שלי משם, עזבתי את בעלי ובני יחידי וטיפלתי באבא שלי במסירות על כל המשתמע.

...

לסיכום: שלושת השיקולים הרלבנטיים למתן טיפול רפואי לחולה הנוטה למות, תומכים בביצוע פיום הקנה למשיב.

נוכח המחלוקת בין האחים בענין זהות האפוטרופוס (אף אילו הפעולה הרפואית תאושר), תחת מינוי אפוטרופוס למתן הסכמה לצורך ביצוע הפעולה הרפואית, ולאחר ששוכנעתי כי פעולה זו דרושה לשמירת שלומו של המשיב, וכי יש לבצעה מהטעמים שפורטו לעיל, אני מאשרת לבית החולים "זיו" בצפת, לבצע פיום קנה למשיב, וזאת מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 68 (ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962 .

לטענת המבקשת, המקור החוקי למינויה כאפוטרופסית לקטינים הוא בין היתר סעיף 33 לחוק הכשרות, שהרי לא יעלה על הדעת שהקטינים יוותרו ללא אפוטרופוס או כי ייקבע שהאחראי עליהם אינה המבקשת שהיא ההורה היחיד שהם מכירים והדואגת להם מרגע לידתם.

...

מקובלת עליי עמדת המשיב בעניין זה, כי יש לפעול להסדרת ההורות וכי מינוי אפוטרופוס לקטינים אינו סעד ממצה.

איני מקבלת את גישת המשיב לפיה משעה שעד כה התנהלה המבקשת מבלי להסדיר את האפוטרופסות, עליה להמשיך לפעול כך. אמנם מאז הגיעה לישראל בחודש ינואר 2020 הצליחה המבקשת להתנהל בענייני הקטינים, אולם עובדה זו אין משמעותה שיש להורות לה להמשיך לעשות כן מבלי להסמיכה באופן פורמלי.

בהתאם למפורט לעיל – אני מורה על מינוי המבקשת כאפוטרופסית זמנית לקטינים וזאת עד לתום בירור התביעה לכינון הורות או עד החלטה אחרת.

אי כשרות המנוח לערוך צוואה לפי סעיף 26 לחוק הירושה סעיפים 1 ו – 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 קובעים כך: "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו וכל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט". הוראות אלו מתיישבות עם סעיף 26 לחוק הירושה, בדבר הכשרות לרשת, הקובע: "צוואה שנעשתה על ידי קטין או מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה". כאמור, כל אדם כשיר לעשות צוואה, אלא אם כן כשרות זו נשללת ממנו כדין.

(מומחה בגריאטריה) בו נכתב – "המטופל ידוע כסובל מזה שנתיים מדמנציה שמתבטאת בשיכחה של פעולות...כתוצאה מכך המטופל לא מבין את מצבו ואף חושב כי תיפקודו תקין, במצב זה של דמנציה מיתקדמת עם חוסר מודעות וחוסר הבנה של מצבו, מוגדר המטופל כחסר ישע ונזקק למינוי אפוטרופוס לעינייני גוף". ביום 14/11/2016 ניתן למבקשת מינוי זמני לאפוטרופסות לגופו של החסוי.

וכפי שפורט באותם מבחנים, קיימת חשיבות מיוחדת לשאלה האם הנהנה הוא היחיד שסייע למצוה בכל צרכיו או שהוא הסתייע גם באחרים.

...

במקרה זה אשר לפניי, לנוכח המסקנה כי המנוח לא היה כשיר בעת עריכת צוואותיו האחרונות, ולנוכח המסקנה באשר למעורבות המבקשת בעריכת הצוואות, לא ניתן לבוא ולומר כי צוואותיו אלו (הן צוואת 2015 והן צוואת 2016), הן פרי רצונו של המנוח, כך שאין בקבלת ההתנגדות להן כדי לפגוע בעיקרון כיבוד רצון המת.

סוף דבר אשר על כן ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אני מורה כדלהלן: ההתנגדויות לקיום הצוואות מיום 23/8/2015 ומיום 4/5/2016 – מתקבלות.

התובענות לקיום צוואות אלו – נדחות.

קבלת הבקשה עשויה להעניק מעמד לקטינה המצויה באמצע הליך מדורג, והדבר יביא להצפת בתי המשפט לעינייני מישפחה בבקשות רבות שמטרתן לעקוף את מדיניות ההגירה ובכך לחתור תחת רצון המחוקק שלא להסדיר מעמד נתינים זרים בדרך זו. מוסיפה ב"כ היועמ"ש וטוענת, כי קיומם של קשיים בחיי היום יום אינם מצדיקים מינוי אפוטרופוס נוסף על הקטינה, אשר בגילה כבר לא נידרש אישור אפוטרופוס לחלק ניכר מהפעולות שבחיי היום יום.

מתן סמכות למבקש כאפוטרופוס נוסף עבור הקטינה אינו פוגע במאן דהוא, בין אם זה באב הביולוגי שאינו ידוע וספק אם יודע על קיומה מאז שנולדה ומזה כ-14 שנה, בין אם זה באם שקבלה החלטה לפני 14 שנה ללדת ילדה ללא אב פעיל, בין אם זה בקטינה המכירה את המבקש כאביה היחיד וגדלה עמו בבית אחד מזה כעשר שנים, ובין אם זה באילו מוסדות או גופים של המדינה.

...

לאחר ששקלתי את הדברים, הגעתי למסקנה כי טענות ב"כ היועמ"ש ביחס למניעי התביעה, לא רק שלא הוכחו, ממילא אין בהן כדי להשליך על תוצאת ההליך דנן.

בעניין זה, אני דוחה את עמדת ב"כ היועמ"ש כי במקרה כזה ניתן לנהל הליך דחוף בפניה לבית משפט.

לסיכום, טובת הקטינה היא כי יהיו לה שני אפוטרופסים שאחראים עליה באופן יעיל, ולפיכך, אני נעתרת לבקשה וממנה את המבקש כאפוטרופוס נוסף על הקטינה, ביחד עם המבקשת.

ובהמשך: "אני ערה לרצון הקטינים כפי שהוא מובע על ידי הנתבע ולכך שהנתבע הוא האפוטרופוס היחידי של הקטינים אלא שלא ניתן לקבוע מסמרות בעיניין רצון הקטינים על יסוד עמדת הנתבע בלבד, בפרט שעה שבין הנתבע לבין התובעות התנהלו הליכים משפטיים ועל פי טענת הנתבע עצמו הקשר שלו עמהן עכור" (סעיף 12 להחלטה).

למען הסר ספק יובהר, כי לא נעלמו מעיניי טענות המבקש ודאגתו לשלומם הנפשי של ילדיו הקטינים, אשר למרבה הצער והכאב נגזרה עליהם יתמות מאם בגיל כה צעיר, וניתן כמובן להבין לליבו, אך כפי שהובהר לעיל, מצאתי כי מתן הוראה לעריכת תסקיר ללא מעורבות שלהם וללא חשיפתם לעובדים סוצאליים כמו גם דחיית בקשת המשיבות למנות להם אפוטרופוס לדין מלמדת כי טובתם ניצבת לנגד עיני בית המשפט קמא ולא נזנחה חלילה.

...

לטענת המשיבות, דין הבקשה להידחות משהיא מקדימה את זמנה, שעה שבית המשפט קמא טרם הכריע בשאלת קיומה או העדרה של זכות עמידה להן, והלכה למעשה טרם נקבע על ידו האם יש מקום לסילוק התביעה על הסף אם לאו.

הנה כי כן, באתי, כאמור, לכלל מסקנה כי הדרך בה בחר לילך בית המשפט קמא מאזנת כהלכה בין כלל השיקולים הרלוונטיים ונסיבות המקרה דנא, ולא מצאתי כי יצאה שגגה מלפניו, וכי יש להתערב בהחלטתו.

על יסוד כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.