בקשה למידע מאושרת על ידי הרשות הציבורית

אשר לטענת העותרת, כי המידע המבוקש אינו מהוה "ידיעה", ומשכך אין מדובר במידע האסור בגילוי, מציינת הרשות בכתב-התשובה כי חובת הסודות חלה על כל מידע שהגיע לידי מי שעוסק בביצועה של הפקודה; כי גם פטורים או אישורים אחרים שהנפיקה, ניתנו לרוב, וגם במקרה דנן, על-סמך מידע או בקשה שהגיעו אליה מלקוחותיה; וגם מידע שנוצר כביכול על-ידי הרשות, אולם הוא קשור ללקוחות הרשות ומבוסס על מידע או ידיעות שהתקבלו מהם, הוא מידע שחלה עליו חובת הסודות.

תכלית זו נלמדת מלשון החוק, מהפסיקה שאוזכרה, וכן מדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון פקודת המכס (מס' 27) התשע"ז-2017 (ה"ח הממשלה, התשע"ז, 1150, בעמ' 1258): "סעיף 231א לפקודה מחיל לעניין המכס את הוראות סעיף 142 לחוק מס ערך מוסף לעניין איסור גילוי מידע. מוצע לקבוע בסעיף 231א2 לפקודה בנוסח המוצע הוראה נפרדת לעניין זה, במתכונת של סעיף 142 הנזכר לעיל, ובתוספת חריג הנובע מתפקידו של המכס באכיפת דיני היבוא והיצוא שלפיו תותר מסירת מידע לרשויות ציבוריות לצורך ביצוע תפקידן בתחום חוקיות היבוא והיצוא". אשר להקף המידע שחל איסור על מסירתו או גילויו מכוח הוראת סודיות, נפסק, כי האיסור חל גם על תוצרי המידע שנימסר לרשות, שהובאו בהחלטתה או בתגובתה או בהתייחסותה למידע, שכן מטבע הדברים, בתוצרים שזורים הידיעות והמסמכים שנמסרו לה על-פי דרישתה; ועמד על כך בית-המשפט העליון בפסק-הדין בעיניין בנק ישראל (לעיל, בפסקות 17 ו-18): "שותף אני למסקנתו של בית-המשפט קמא, כי בהיבט של תכלית החוק, אין להפריד בין ידיעות ומסמכים שנמסרו או הוגשו לרשות, לבין התוצר, התגובה, ההתייחסות לדו"ח הבקורת של הרשות כפועל יוצא מאותם ידיעות ומסמכים. מטבע הדברים בתוצרים אלו שזורים הידיעות והמסמכים שנמסרו והוגשו לפיקוח על פי דרישתו... אין בדעתי לקבוע מסמרות לגבי עשרות הוראות הסודות הפזורות בחקיקה, אך בנסוח זה או אחר, המחוקק דורש מבעלי תפקידים שונים, ברשויות שונות, לשמור על סודיות, ללא איבחנה בין מידע שנימסר להם על ידי הגורם המפוקח, לבין מידע שהוא תוצר של מידע שנימסר" (וכן ראו דברים דומים בעיניין גרינברג (לעיל), בזיקה לסעיף 231א2 לפקודה).

...

על-רקע האמור, הגישה העותרת תביעה אזרחית נגד שברון בת"א 4605-05-21 בבית-המשפט המחוזי בחיפה, לתשלום בגין פריקה ישירה של מטענים באסדות, חלף פריקה באחד הנמלים המורשים בדין, זאת תוך הימנעות מכוונת, על-פי הנטען, מתשלום אגרות ותשלומים לעותרת, כאשר נמל חיפה צוין כנמל הפריקה בהצהרות הייבוא מטעמה של שברון.

לנוכח המסקנה האמורה מתייתר הצורך להכריע ביתר המחלוקות.

התוצאה על-יסוד האמור לעיל, העתירה נדחית.

העותרת תשלם, לכל אחד מהמשיבים, שכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

היוזם אף התחייב להכין ולהגיש למינהל לאישורו את כל תכניות הבניה של המבנים, וכן מפת מדידה של המיגרש ערוכה על-ידי מודד מוסמך, ולהגיש לרשויות התיכנון רק תכניות שאושרו על-ידי המינהל.

" וכן בפרוט' עמ' 26 ש' 6-4: "במקרה ספציפי זה התקבלה תכנית במהלך סטנדרטי בבקשת אישור תיכנון על-ידי חברת טדם, כמתכנן של רכבת ישראל, על-מנת לחבר את מיתחם הרכבת לכביש ערוני." וכן בפרוט' עמ' 31 ש' 11-6: "כשעשו את הכביש, מי שניהל את הכביש הזה, מי שביצע אותו בפועל, זו רכבת ישראל. זה כניסה למיתחם. ככה זה בד"כ עובד...

(א1) הרוצה להגיש בקשה להיתר לעבודה או לשימוש, ימציא למהנדס הוועדה בקשה לקבלת מידע שפרטיו דרושים לענין ההיתר; שר הפנים רשאי לקבוע הוראות לעניין - (1) אופן הגשת בקשה לקבלת מידע, פרטיה ונספחיה; (2) מידע להיתר והמועדים למסירתו; בסעיף זה, "מידע להיתר" - סוגי המידע שימסור מהנדס הועדה במענה לבקשה לקבלת מידע, לרבות התנאים המוקדמים לקליטת בקשה להיתר, וכן מידע והנחיות מטעם גורמים מאשרים וגופים נוספים; (3) מסירת מידע למהנדס הועדה מאת גורמים מאשרים וגופים נוספים שיש בידם מידע לעניין תשתיות, מיגבלות ותנאים הנוגעים למקרקעין שלגביהם המידע מבוקש, לשם מענה לבקשה לקבלת מידע, והמועדים למסירת המידע מאת גורמים וגופים כאמור; (ב) לא יינתן היתר אלא אם כן העבודה או השמוש שבעדם מבוקש ההיתר מתאימים לתכניות, להנחיות המרחביות שנקבעו לפי סעיף 145ד (בחוק זה - ההנחיות המרחביות) ולהוראות אחרות לפי חוק זה, החלות על הקרקע או הבניין הנדונים.

(1) שימוש חורג; (2) כל חציבה, חפירה, כרייה או מילוי המשנים את פני הקרקע, יציבותה או בטיחותה, למעט – (א) עבודות המבוצעות בהתאם לאמור בחוק הפיקוח על קדוחי מים, תשט"ו-1955, בחוק הנקוז וההגנה בפני שיטפונות תשי"ח-1957, בחוק המים, תשי"ט-1959, או בחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962; (ב) עבודה הנעשית בידי גוף המנוי בסעיף 261(ד) לחוק ולפי תכנית מפורטת מאושרת, ובילבד שהעבודות נעשות על פי תכנית פיתוח שאישר מהנדס הועדה המקומית, הכוללת הוראות בדבר גובה פני הקרקע, ביצוע עבודות החפירה, המילוי או היישור, לפי העניין; (ג) עבודה המבוצעת על-ידי רשות ציבורית או בעלי זכיון למתן שירותים צבוריים לצורך שירותי חשמל, רדיו, טלגרף או טלפון, שניתנה עליה הודעה לוועדה המקומית, לפחות 15 יום לפני התחלת ביצוע העבודה;"

...

בסופו של דבר, רמ"י חזרה בה מהתניית אישור הבקשה להיתר 18' בחתימת כתב ויתור, משעמדה על-כך שהמדובר בדרישה שלא כדין.

אשר על-כן, זכאים התובעים לפיצוי בגין עילה זו. לאור האמור לעיל, נדחות תביעות התובעים לפיצוי בגין עלות מילוי המגרש ולפיצוי בגין אבדן דמי שכירות, ובגין הגבהת קירות וגדרות, ומתקבלת תביעת התובעים לפיצוי בגין עלות מתקן שאיבה ולפיצוי בגין עילת כתב הויתור והערבות.

כמו-כן, הנני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

פתח דבר לפני עתירה מינהלית, לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן - חוק חופש המידע או החוק), המופנית נגד החלטתה מיום 27.10.21 של הממונה על פניות הציבור וחוק חופש המידע במשרד האוצר (להלן - הממונה), לדחות בקשה לקבלת "הסיכומים התקציביים" שנחתמו בין נציגי אגף התקציבים במשרד האוצר לבין גורמים במשרדי הממשלה ויחידות הסמך, לקראת ליל אישור תקציב המדינה על-ידי הממשלה לשנים 2022-2021.

החוק מתוה את היקפה של הזכות לקבלת מידע ואת גבולותיה, באמצעות מספר מסננות הקבועות בו, אשר דרכן יש לבחון את זכאותו של המבקש לקבלת מידע מהרשות הציבורית (עע"מ 9341/05 התנועה לחופש המידע נ' רשות החברות הממשלתיות, (19.5.09) בפִסקה 16).

בהתאם לנוסחת האיזון שנקבעה בסעיף זה, מוסמך בית-המשפט להתערב בהחלטת הרשות, ולהמיר, באופן חריג, את שיקול דעתה של הרשות בשקול דעתו - "אם לדעתו העניין הצבורי בגילוי המידע, עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה, ובילבד שגילוי המידע אינו אסור על פי דין". הסיכומים התקציביים אין חולק, כי בקשת המידע צולחת את "המסננת הראשונה" האמורה שבסעיף 1 לחוק, שכן לעותרים - התנועה לחופש המידע והעיתונאי שלמה טייטלבאום - כמו לכל אזרח או תושב, עומדת הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות החוק; בפרט כשמדובר בעניינינו במידע הנוגע להליכי חקיקת תקציב המדינה, שאין צורך להכביר מילים הן בעיניין משמעותם למדינה ולציבור, והן בדבר חשיבות השקיפות המלאה בעיניינם, החיונית לקיומו ולתפקודו התקין של המשטר הדמוקרטי ולאפשרויות הפיקוח והבקרה על הרשויות.

...

בנוסף טוען המשיב, כי לסיכום התקציבי, כשלעצמו, "אין תוקף משפטי והוא מהווה תכתובת פנים-ממשלתית בכל הקשור לניהול תקציב המדינה והפעילות הכלכלית הממשלתית". בהקשר זה מדגיש המשיב, כי הסיכומים התקציביים, כשלעצמם, לא משליכים ישירות על הציבור, שכן כל צעד אופרטיבי כלפי הציבור הכלול בהם, דורש "פעולה מקיימת". הסיכומים התקציביים נערכים ללא ליווי משפטי, ומכל מקום אין להם כל תוקף משפטי, לא בהיבט המינהלי ולא בהיבט החוזי, ולא ניתן לאכפם.

גם התנהלות המשיב תומכת במסקנה זו, עת הודיע במסגרת העתירה כי בתום שנת התקציב יוכלו העותרים להגיש בקשה לחשיפת הסיכומים התקציביים, ושעה שאישר לאחרונה כי לקראת אישור תקציב המדינה לשנים 2024-2023 פורסם בצד חוקי התקציב גם פרק של "עיקרי הסיכומים התקציביים", הכולל רכיבים שהבשילו למדיניות.

סוף דבר על-יסוד האמור לעיל, החלטתו של המשיב, בדבר הסירוב הגורף והמוחלט למסור לעותרים את הסיכומים התקציביים לשנים 2022-2021, או כל מידע מהם - מבוטלת.

המשיב ישלם לעותרים, יחד ולחוד, שכ"ט בסך 12,000 ₪ כערכו של סכום זה היום, וכן את סכום האגרה ששולמה על-ידם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומה.

לאור תשובת הממונה, פנה העותר ביום 28.11.21 לרשות בבקשת מידע נוספת, לקבלת כל ההתנגדויות שהביע המפקח על הביטוח לתכניות ביטוח מבנה שהוגשו לו על ידי כל אחת מחברות הביטוח בישראל לאחר יום 1.1.15, ולמתן הבהרה מתי החלה הרשות לשמור באופן ממוחשב את האישורים שניתנו על-ידי המפקח על הביטוח לתכניות ביטוח מבנה, בהתייחס לרגולציה שקדמה ליום 1.1.15.

בהתאם לנוסחת האיזון שנקבעה בסעיף, מוסמך בית-המשפט להתערב בהחלטת הרשות, ולהמיר, באופן חריג, את שיקול דעתה בשקול דעתו - "אם לדעתו העניין הצבורי בגילוי המידע, עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה, ובילבד שגילוי המידע אינו אסור על פי דין". בעניינינו, החלטת הממונה התייחסה בראש ובראשונה לסייג למסירת מידע לפי סעיף 9(א)(4) לחוק, האוסר על הרשות הציבורית למסור מידע שאין לגלותו על פי כל דין.

...

ראשית, טוענת המשיבה, כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת השיהוי בהגשתה.

לאור המסקנה האמורה, שנסמכה, כאמור, בין-השאר, על כתב-התשובה ועל הצגת דוגמאות להחלטות ולהערות של הרשות בעניין משיבה 2 במערכת הממוחשבת של הרשות משנת 2015 ואילך, לא מצאתי מקום לחייב את הרשות לאתר החלטות שניתנו בשנים 2014-2000, למרות שטענותיה בדבר קשיים של ממש לאתר את המסמכים, הועלו בהחלטת הממונה מבלי שנתמכו בתצהיר.

התוצאה על-יסוד האמור לעיל, העתירה נדחית.

העותר ישלם, לכל אחד מהמשיבים, שכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.

עוד צוין בכתב-התשובה, כי המידע המפורט בדבר הבצוע בפועל של ההקצאות הרלבנטיות על-ידי משרדי הממשלה, מצוי בידי המשרדים אשר בהתאם להחלטות הממשלה הונחו לבצע את אותן פעילויות; וכן, בחלקו, בידי המשרד לשויון חברתי, אשר הוא המשרד שמלווה את יישום החלטות הממשלה ומבצע מעקב אחר ביצוען ואחר מימושי התקציב שנקבעו לכך בגוף ההחלטות, "ברמה הפרויקטלית" וברמת הרשות המקומית, ואליהם יש לפנות בבקשת מידע ביחס לסטאטוס הבצוע המפורט של החלטות הממשלה.

סייג זה למסירת מידע (שעליו הרחבתי בעת"מ 4421-08-22 בעיניין פנחצ'ל (לעיל)), מורה כי הרשות רשאית לדחות בקשה לקבלת מידע כאשר "הטיפול בה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה". נפסק, כי הסעיף נותן משקל לאנטרס של מניעת הכבדה על המינהל הצבורי, שעלול לגבור על הזכות החוקית לקבלת מידע; כי נוסחת האיזון שבסעיף היא "נוסחת של סבירות"; כי "סף הסבירות בסעיף 8(1) מצוי בקיומה של הכבדה ממשית על הרשות שהיא בעלת זיקה להקצאת המשאבים הנתונה אצל הרשות", זאת ללא צורך להוכיח שגילוי המידע מחייב תוספת משאבים ניכרת; וכי "הכבדה ממשית שהיא בעלת זיקה להקצאת המשאבים עשויה לבוא לידי ביטוי בשיבוש סדר העדיפויות של הרשות המינהלית באופן המחייב אותה להסיט משאב קיים ממשימתו העיקרית למשימה אחרת" (עע"ם 2398/08 מדינת ישראל – משרד המשפטים נ' אליצור סגל (19.6.11) בפִסקאות 28 ו-29; ההדגשות במקור, להלן – עניין סגל).

העותרת לא ביססה את טענתה, שלפיה החשב של כל משרד ממשלתי אמור לדיווח לחשב הכללי במשרד האוצר באופן שוטף על ההעברות התקציביות של משרדו; ומכל מקום, הדבר לא אושר על-ידי המשיב, אשר הבהיר כאמור בכתב-התשובה, שנתמך בתצהיר, וכן במהלך הדיון, שהמידע לא נוצר במשרד האוצר ואינו מצוי בידי המשרד.

...

משכך, דין בקשת המידע, כמו-גם העתירה, הנוגעת למידע אודות ההעברות התקציביות של משרדי הממשלה הרלבנטיים, להידחות.

סוף דבר על-יסוד האמור לעיל, נדחית העתירה נגד החלטת המשיב, בכל הנוגע למידע המבוקש אודות ההעברות התקציביות של משרדי הממשלה בזיקה להחלטות הממשלה הנדונות; זאת מן הטעם שמידע זה אינו מצוי בידי המשיב, אלא בידי משרדי הממשלה הרלבנטיים שהמידע נוצר על-ידם.

לנוכח האמור, ישלם המשיב לעותרת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪; ובנוסף ישלם לה את סכום אגרת העתירה.