בקשה למחיקת תובענה על הסף בשל אי צירוף צדדים נחוצים

בקשה למחיקה על הסף או לתיקון כתב התביעה, בשל אי קיום הוראות תקנות סדר הדין האזרחי לפירוט עילת התביעה.

המשיבה ריכזה את טענותיה בדבר ההפרה בסעיפים 48-53 לתביעתה, ולמעשה הטענה להפרה קיימת רק בסעיף 51 לכתב התביעה – "לאחר בירור ובדיקה מצאה התובעת כי החלונות המפרים של רב בריח נופלים לכל הפחות בגדר תביעות 1, 3 ו-5 של פטנט 331 שבבעלותה". המשיבה נימנעה מלציין כיצד נערכו הבירור והבדיקה, לא צרפה השוואה מינימאלית בין מוצרי הצדדים ואף לא צירפה כנדרש ניתוח של מוצר הנתבעת והצגת החלקים המפרים לטענתה.

אולם על התובעת לפרט בחלק השני של כתב התביעה את "תמצית העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה" [תקנה 11(3) לתקנות] ובחלק השלישי את "פירוט העובדות המשמשות יסוד לכתב הטענות וכל מידע נוסף, שתכליתו לסייע בהבהרת המחלוקת ובמיקוד הפלוגתאות שבין בעלי הדין" [תקנה 14(א)] – כלומר, עליה לפרט את העובדות לביסוס הטענה שהנתבעת הפרה את הפטנט.

...

דיון לאחר שעניינתי בטענות הצדדים ובחומר הרלוונטי, הגעתי למסקנה שהנתבעת צודקת וכתב התביעה אינו מגלה עילה.

אולם, לפנים משורת הדין, אני מקבל את הבקשה החלופית של הנתבעת, לאפשר לתובעת לתקן את כתב התביעה.

תמצית טענות הצדדים המבקשים מבקשים להורות על מחיקת התביעה על הסף מחמת העידר סמכות עניינית ואף מחמת העידר עילה.

עוד נטען, כי תובענה זו הוגשה כצעד מקדים כנגד טענות המבקשים, בשל אי רישום הבית המשותף.

יתר הסעדים המבוקשים הם סעדים נלווים שעניינם ביצוע פעולות שונות בשם המבקשים, לצורך הרישום, כאשר כלל לא ברור דבר נחיצותם, למצער אליבא דטענות המבקשים.

הגם שאין בכך כדי לשנות מן האמור, התובע אף לא הבהיר מה היו נסיבות התביעה שם, מה היתה עמדת הנתבעים, האם נטענה טענת חוסר סמכות וכיו"ב עובדות רלבאנטיות; אף לא צורפו כתבי טענות שילמדו על טיבו של ההליך האחר וממילא על אלה לא ניתן ללמוד אך מן הפסיקתה שצורפה.

...

יחד עם זאת, בשים לב למפורט לעיל, לא מצאתי להעביר את התובענה במתכונתה לבית משפט השלום שכן סבורני כי יש לתקן את נוסחה, בשים לב למפורט לעיל.

העברת התובענה בנוסחה תצריך תיקונה והתאמתה ומשכך ואף מטעמי יעילות סבורני כי עדיפה מחיקתה והגשתה מחדש, ככל שיחפוץ בכך התובע.

סיכום לנוכח כל האמור לעיל, ראיתי להיעתר לבקשה מטעמי סמכות עניינית, ולהורות על מחיקתה של התובענה על הסף.

עם זאת הוא סבור כי עיכוב ההליכים ב-6 חודשים "יסיים את מלאכת רכישת הזכויות ויביא לפיתרון סופי לבעיה ללא צורך בנקיטת הליכים משפטיים מיותרים". עוד נטען כי לפי בקשת והנחיית רמ"י הוא הפקיד תכנית מתאר בועדה המחוזית בחיפה מספר פעמים ובכל פעם היא נדחתה כיוון שלא עמדה בתנאי סף. אך, הוא אמור "להפקיד תכנית מתאר נוספת בימים הקרובים והסכויים שהיא תיתקבל הנם גבוהים דבר שיביא פיתרון סופי ללא כל תנאים שיירשמו". עוד יצוין כי במסגרת בקשה זו, נטען : "עסקינן במבנה עסקי המורכב מ-3 קומות במצב שלד". כך למשל ביום 5.1.20 הגיש המבקש בקשה נוספת לעיכוב הליכי פינוי והריסת הנכס הקבוע ליום 21.1.20 למשך 6 חודשים.

ביום 10.7.07 הורה כב' השופט פיש על מחיקת התביעה, בציינו כי בהחלטה בדיון מיום 22.3.07, ניתנה למבקש שהות אחרונה לתקן את תביעתו, ולצרף את כל הצדדים הנחוצים לתובענה.

היתנהלות אשר עשויה, לכשעצמה, להביא לסילוק ההליך על הסף (וראו גם: 8553/19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' כהן (17.11.20)).

        מדובר בהליך שני לפירוק שתוף כאשר ההליך הקודם נמחק, כאמור בחודש 7/07, עקב אי צירוף כל בעלי הזכויות בחלקה ויורשיהם כמו גם כל המחזיקים בחלקה, באשר לשיטת ב"כ רמ"י בהליך הקודם, אין זהות בין השניים.

ברם, גם בשלב זה, המבקש לא צרף את כל בעלי הזכויות ויורשיהם, אלא הוא טוען בכתב התביעה כי הנתבעים 3 ו-4 הם עזבונם של אנשים שהלכו לבית עולמם (על פי הנסח מלשכת רישום המקרקעין עוד לפני חודש 6/75 – מועד תיקון בעלות לאחר ההסדר) ורישומם במירשם המקרקעין נטול מספר תעודת זהות, דבר , שכדבריו, יקשה על איתור צוי הירושה שלהם ויורשיהם על פי דין.

כך או כך, בפרט בנסיבות, אין מקום להגשת התביעה בדרך זו. אחת משתיים: אם המבקש עשה כן, בלא שנקט בהליכים לאיתור כל בעלי הזכויות בחלקה מהלך 13 שנה, חרף האמור על ידי כב' הש. פיש –הרי שהדבר לא עולה בקנה אחד עם חובתו לנקוט בתום לב בהליכים משפטיים; ואילו אם המבקש נקט בהליכים לאיתור כל בעלי הזכויות בחלקה השנים, אך הדבר לא צלח בידו – הרי שסכוי התביעה להתברר לגופה במתכונת זו, בתקופה הקרובה או בכלל, ובהיעדר כל הצדדים הנדרשים לא גבוהים.

...

אם המבקש הבין כי רמ"י מעלימה עין, הרי שהבין גם כי אם לא ישלים את העסקה, לא יהיה בסיס לאותה "העלמת עין". - גם טענת המבקש כי רמ"י אפשרה לשותפים האחרים לבנות, דינה להידחות.

אין בידי לקבל את הטענה.

כאמור בעניין רוקר (רע"א 6339/97 רוקר נ. סלומון פ"ד נ"ה (1) 199 (1998) - לעיל ולהלן "ענין רוקר", הגם לעניין בתים משותפים, אך כאמור בפסק דין הפינוי, נכון בענייננו) - תפיסה לצמיתות של שטח אינה מהווה "דבר של מה בכך", אלא פגיעה ממשית שבית המשפט איננו יכול להתעלם ממנה, ויש להיזהר מאוד במקרה מסוג דא לשקול נזק מול תועלת: "...בבואנו לבחון את השימוש שעושה פלוני בזכויות הקניין שלו או את ההגנה שלו עליהן במבחנים של תום לב, יש להזהר מאד כאשר באים לשקול נזק מול תועלת. מאזן כזה אינו עולה בקנה אחד עם מהותה של זכות הקניין, שבעליה רשאי, בדרך כלל, לעשות או שלא לעשות בה כאוות נפשו, בלי שהתועלת הכלכלית המופקת מהשימוש תעמוד לבקורת. מאזן כזה גם עלול להביא לתוצאות מרחיקות לכת ובלתי רצויות: אם ימצא בית המשפט שנזקו של הפוגע בזכות גדול מהתועלת שיפיק בעל הזכות מהסרתה של הפגיעה, יהיה רשאי לאשר את הפגיעה וכך לשלול מן הבעלים את זכותו. משמעות הדבר היא הפקעה של זכות הקניין מכוח שיקולים הזרים למהותה. אין זה מתקבל על הדעת.

סוף דבר הבקשה נדחית.

הבקשה הוגשה לאחר שניתן פסק הדין בתיק ת"א 56983-03-16 בבית משפט השלום בעפולה (להלן: "תיק הפרוק"), שעניינו תביעה לפירוק השתוף בחלקה, ביום 5.7.2020 (להלן: "פסק הדין"), במסגרתו הורה בית המשפט על מחיקת התביעה שהגישו התובעים לפירוק השתוף בחלקה הנ"ל. יצוין, כי במסגרת תיק הפרוק, ביום 27.3.2016 ניתן על ידי בית המשפט צו מניעה זמני כנגד הנתבעים בנוסח דומה לנוסח המבוקש בבקשה דנן.

הנתבעים טענו, כי דין הבקשה לסעד זמני להדחות על הסף בשל העדר סמכות עניינית שכן התובעים מבקשים למנוע ולאסור על הנתבעת 3 להפעיל את סמכותה על פי דין ואת שיקול דעתה.

כמו כן נטען, כי יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת אי צירוף כל הצדדים הרלוואנטיים לבקשה, שהנם שאר הבעלים של החלקה, שעלולים להפגע ממתן צו המניעה.

" לצורך מתן סעד זמני שוקל בית המשפט מספר שיקולים כגון: נחיצותו של הסעד בשלב מוקדם, עוד בטרם התבררה התביעה; קיומן של ראיות לכאורה ושל עילת תביעה, המצדיקים מתן סעד זמני; מאזן הנוחות, הבוחן מהו הנזק אשר ייגרם למבקשים ככל שלא יינתן הצוו, לעומת הנזק אשר ייגרם למשיבים ככל שהצו יינתן; והאם הבקשה מוגשת בתום לב, והסעד אינו פוגע בנסיבות העניין במידה העולה על הנידרש (רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ [פורסם בנבו] (6.6.06)).

...

מנגד, לא ייגרם נזק לנתבעים 1-2 מאחר שהמגרשים פנויים מזה זמן רב. אין בידי לקבל את טענת התובעים בהקשר זה. המגרשים פנויים מזה זמן רב בגלל צו המניעה הזמני שניתן בשנת 2016.

לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי לא עלה בידי התובעים לעמוד בכל המבחנים הנדרשים למתן סעד זמני, בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה לסעד זמני נדחית.

בקשה מחודשת לסילוק התביעה על הסף הוגשה כחודשיים לאחר הדיון משעה שלא הוגש כתב תשובה ולא הוצגו מסמכים כלשהם לתמיכה בטענות התובעת, כגון הסכם עבודות, פנייה לנתבעים בעיניין הליקויים, העדר יריבות והעדר עילה, זאת בפרט כאשר הנתבעות 1 ו-2 אינם הצדדים הנכונים ובניית הנכס הסתיימה 10 שנים לפני הגשת התביעה, כאשר עד למועד הגשת התביעה לא נעשתה כל פנייה בנוגע לנזילה.

בכתה ההגנה מטעם הנתבעת 3, חזרה הנתבעת 3 על הטיעונים האמורים בבקשת הסילוק על הסף מחמת העידר עילה, העידר יריבות ויתר הטיעונים שנטענו על ידה ובכלל זאת אי צירוף הנתבעת 3 במשך שנה גם לאחר הגשת כתב התביעה המקורי באופן המחזק את טענת השהוי וההתיישנות וזלזול בהליך המשפטי.

כתב התביעה מציין, על ידי מומחה של התובעת, כי הנזילה התגלתה כבר בשנת 2012 ולתובעת אין כל מיסמך שיכול להעיד מה התגלה וכיצד היה ראוי לטפל בנזילה וכן כל מידע נוסף שהיה נחוץ לנתבעים.

בנסיבות אלה, כאשר התביעה הוגשה תוך היתיישנות ושיהוי, בתחילה כנגד בעלי דין לא נכונים וגם לאחר מכן ללא מחיקתם, וגם בכתב התביעה המתוקן לא צירפה מסמכים בסיסיים המצביעים על בעלי הדין הנכונים; יצרה חסר ראייתי שאינו מאפשר הגנה כנדרש, אף לא מינימלית, וכאשר בידי התובעת עצמה לא קיימים מסמכים מזמן אמת שיכולים לתמוך בטענותיה שלה המפורטות בכתב התביעה, לרבות נזקים קודמים שאותרו על ידי מומחה מטעמה ונעדר לגביהם כל תעוד ראייתי; בהיעדר כל מיסמך המצביע על החבות ויריבות של הנתבעת 3 כלפי התובעת והמבוטח מטעמה; ובשים לב לסיום הבניה בשנת 2010 ואי הודעה לנתבעים בזמן אמת אודות הנזילות עד למועד הגשת התביעה, הרי שהמסקנה היא שדינה להדחות כנגד כלל הנתבעים ולא רק להמחק כנגד הנתבעים 1-2.

...

לעניין זה מפנים לעמ' 2 לחוות הדעת שערכה חברת נו-ליק, אשר צורפה לכתב התביעה, לפיו "יש לציין שאותה הדירה נבדקה על ידי החתום מטה לפני כשלוש שנים, על אותו מצב רטיבות. בכל הבדיקות עולה המסקנה שמדובר בחדירות מים מקירות חיצוניים של המרתף". חוות דעת זו נערכה בשנת 2015 כך שכבר בשנת 2012 התובעת ומבוטחה היו ערים לליקוי הנטען.

בנסיבות אלה, כאשר התביעה הוגשה תוך התיישנות ושיהוי, בתחילה כנגד בעלי דין לא נכונים וגם לאחר מכן ללא מחיקתם, וגם בכתב התביעה המתוקן לא צרפה מסמכים בסיסיים המצביעים על בעלי הדין הנכונים; יצרה חסר ראייתי שאינו מאפשר הגנה כנדרש, אף לא מינימאלית, וכאשר בידי התובעת עצמה לא קיימים מסמכים מזמן אמת שיכולים לתמוך בטענותיה שלה המפורטות בכתב התביעה, לרבות נזקים קודמים שאותרו על ידי מומחה מטעמה ונעדר לגביהם כל תיעוד ראייתי; בהעדר כל מסמך המצביע על החבות ויריבות של הנתבעת 3 כלפי התובעת והמבוטח מטעמה; ובשים לב לסיום הבניה בשנת 2010 ואי הודעה לנתבעים בזמן אמת אודות הנזילות עד למועד הגשת התביעה, הרי שהמסקנה היא שדינה להידחות כנגד כלל הנתבעים ולא רק להימחק כנגד הנתבעים 1-2.

לנוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה כנגד כל הנתבעים.