הנתבע הגיש בקשות שלא היה להן בסיס וכולן נדחו – בקשה למחיקת התביעה בשל העידר סמכות מקומית, בקשה לסילוק על הסף בשל העידר סמכות עניינית והסכם בוררות, בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להיתגונן שהתקבלה בתחילה וקנתה לנתבע זמן נוסף להגשת בקשת רשות להיתגונן.
...
בשים לב לאמור ולשיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לפסוק הוצאות ובכלל זה שהתביעה התקבלה כמעט במלואה, למשך ניהול ההליך ולכך שהנתבע האריך את הדיון שלא לצורך וכן בשים לב לתעריף המינימלי המומלץ בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינמלי המומלץ), התש"ס - 2000, אני סבור שיש להעמיד את פסיקת שכר הטרחה על סך של 65,000 ₪ וזאת בנוסף להוצאות (אגרה) בסך של 10,700 ₪.
אציין שהנתבע טען ששילם לבא כוחו שכר טרחה בסך של 50,000 ₪ (נספח 10 לתצהירו) כך שהסכום שנפסק לחובתו אינו חורג משמעותית מהסכום שהנתבע עצמו טען לו.
התוצאה
אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 391,800 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד הגשת התביעה (27.3.19) ועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 65,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל וכן הוצאות בסך של 10,700 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד הגשת התביעה (27.3.19) ועד התשלום במלא בפועל.
