בקשה למחיקת תביעה על פי תקנות 122 ו-75 לתקנות סדר הדין האזרחי

לפניי בקשה למחיקת התביעה על פי תקנות 122 ו – 75 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות").

...

אני סבורה כי התנהלות התובעת בהקשר זה היא בגבול שבין רשלנות לפעולה בזלזול ובחוסר תום לב ושקלתי בכובד ראש שמא זהו המקרה הקיצוני בו ראוי להפעיל את הסנקציה הקבועה בתקנה 122 לתקנות.

למרות האמור ובשל ההשלכות המכבידות של קבלת הבקשה, וכן מאחר שקיימת סנקציה נוספת בתקנות לאי גילויו של מסמך, סנקציה שקבועה בתקנה 114א ולפיה בעל דין שאינו מגלה מסמך לא יהא רשאי להגישו כראיה, החלטתי לעשות שימוש בשיקול הדעת הנתון לבית המשפט בסיפא של תקנה 122 ולהאריך את המועד לקיום צו בית המשפט מיום 03.11.19.

אציין כי הבקשה הוגשה אף לפי תקנה 75 לתקנות, אולם הנתבע לא הצביע על כך שהמסמכים שגילויים התבקש נזכרו בכתב התביעה ולא צורפו ואף לא הצביע על מקור למחיקת התביעה בשל אי קיום הוראות תקנה זו ועל כן נראה כי אין מקום לקבל בקשתו בהסתמך על תקנה זו. סוף דבר על כן אני מורה לתובעת להגיש תוך 10 ימים תצהיר ערוך כדין (המציין חקירה ודרישה של הגורם הרלוונטי לעניין זה) בנוגע למסמכים אותם נדרשה התובעת להמציא על פי ההחלטה מיום 03.11.19 ואשר כעת מסתמן כי אינם קיימים.

משלא הוגש דבר מטעמו של הנתבע, קבעתי בהחלטתי מיום 29.11.2020 כי הנתבע לא יהיה רשאי להוכיח כל טענה עובדתית, זאת בהתאם להוראות תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א תשמ"ד"), הן התקנות אשר היו בתוקף במועד מתן ההחלטה.

תקנה 168(ב) מוסיפה וקובעת כך: "לא הגיש בעל הדין תצהיר של עד כפי שנידרש על פי תקנה זו או על פי תקנה 143, לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות". בעיניין תקנה זו, קבע בית המשפט העליון בפסק הדין שניתן במסגרת ע"א 10687/07 אלמשרק חברה לביטוח בע"מ- רמאללה נ' חג'וג' (פורסם בנבו, 5.8.2010), על-ידי כבוד השופטת (כתוארה אז) א' חיות, דברים אלו (בפיסקה 17): "הינה כי כן, בעל-דין אשר אינו מקיים את החלטתו של בית המשפט בדבר תצהירי העדים מטעמו, לא יוכל להביא את הראיות ולהעיד את העדים בשלב ההוכחות אלא בהתקיים נסיבות כמפורט בסיפא לתקנה 168(ב) לתקנות סדרי הדין (ראו ע"א 6092/00 כדורי פיתוח ערוני בע"מ נ' אוטמזגין, פ"ד נו(6) 786, 790 (2002)). בבוא בית המשפט לבחון האם אי-הגשת התצהירים במועד נבעה מ'סיבות מוצדקות', שומה עליו לשקול את מידה אחריותו של המבקש לאי-הגשת תצהירים כאמור ואת מידת הפגיעה הצפויה לבעלי הדין שכנגד כתוצאה מקבלת הבקשה להגשת התצהירים באיחור, בשים לב לאנטרס הלגיטימי שיש להם בסיום ההליך ובהסתמכותם על אופן ניהול ההליך עד אותו שלב". כאמור, במקרה דנן אף לא הוגשה בקשה כאמור או כל בקשה אחרת, משכך, ניתנה החלטתי מיום 29.11.2020.

במקרה של מחדל שכזה, יוביל הדבר למחיקת כתבי הטענות, ובעניין נתבע למחיקת כתב ההגנה, וממילא לקבלת התביעה נגדו (תקנה 122 לתקנות סד"א תשמ"ד).

...

משכך, בגין הפרת סעיף 3.1.11 להסכם רכישת המניות ישלם הנתבע לתובעים פיצוי מוסכם בסך של 6,516,900.5 ₪ בצירוף ריבית והצמדה בהתאם להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום 25.4.2013 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעים פיצוי בגין הפרת הסכם רכישת המניות בסך של 6,530,825 ₪.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובעים הוצאות בסכום האגרה כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 70,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לפניי בקשתו של הנתבע להורות על סילוק התביעה על הסף, בהתאם לתקנות 122, 100-101 ו-528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

ראו לעניין זה דברי כב' השופט מצא בע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור וייצוא עצים בע"מ ואהרון וקסלמן, פ"ד נו (4) 817 בעמ' 823: "מחיקת כתב טענות של בעל דין עקב מחדלו לציית במועד לצוו בית המשפט היא סנקציה חריפה. ככלל, נזהר בית המשפט מלנקוט אותה; אם תוקן המעוות ולו גם באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצוו, יסתפק בית המשפט לרוב בחיוב המפר בהוצאות (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [6], בעמ' 436 – 435). אך אם נוכח בית המשפט כי המפר נימנע מקיום הצוו בזדון או עקב זלזולו בצו בית המשפט, עשוי בית המשפט למחוק את כתב טענותיו, ובית המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך.". התובעת פעלה, גם אם באופן חלקי, ליישום החלטתי האמורה, ולפיכך אין לראות בהתנהגותה משום זילזול כה חמור בבית המשפט ואין מקום להורות על מחיקת התביעה.

כך למשל, הסעד העקרי הנתבע הוא סעד הצהרתי לפיו נתבקש בית המשפט להצהיר כי הנתבע אינו זכאי לשיוך הבית על שמו (מיגרש 144), כל עוד הוא מפר התחייבויותיו על פי ההסכמים שנכרתו איתו ועל פי תקנון האגודה, לרבות התחייבויותיו הכספיות (סעיף 33.1 לכתב התביעה).

...

כאשר למצב העובדתי והמשפטי כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי-הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהו, אפילו הנמוך ביותר, שהתביעה תתקבל, ולו באופן חלקי, אין להיעתר לבקשה לסילוק התביעה.

(ראו סעיף 10 (ב) לתגובתו וכן רישא לתשובה לתגובה) לאור כל האמור: הבקשה לסילוק התביעה על הסף- נדחית.

אני מורה לתובעת להמציא לנתבע תצהיר משלים,כמפורט לעיל וזאת תוך 10 ימים (ימי הפגרה במניין).

סעיפים 80-79 לתצהיר: סעיפים אלו חוזרים על האמור בסעיפים 75.4 ו-75.2 לכתב ההגנה המתוקן, ועל כן אני דוחה את הבקשה למחיקתם.

בשל כך, על פי ההלכה הפסוקה גם האמור בסעיף 104 אינו עולה כדי הרחבת חזית, ונוכח זאת אני דוחה את הבקשה למחיקת הסעיפים האמורים לעיל.

בהתאם לתקנה 180(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"), הואיל וההליך דנן ניפתח עובר ליום תחולתן של התקנות החדשות, על הליכי הגילוי במסגרתו חלות התקנות הרלוואנטיות בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הישנות"), ובנגוד לטענת התובע הנגזר אין תחולה לתקנה 60(ג) לתקנות החדשות.

תקנה 114א לתקנות הישנות קובעת כי "בעל דין שאינו מגלה מיסמך שיש לגלותו לפי תקנה 112 או 113 או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו...". בהחלטה שניתנה בתום הדיון שהתקיים ביום 8.7.2021 הורה המותב הקודם שדן בתיק על מתן צו לגילוי הדדי של מסמכים.

הנתבעים כלל לא התייחסו למוצג זה בתשובתם לבקשת המחיקה, ומשכך לא נסתרה טענת התובע הנגזר כי מדובר במוצג שלא גולה לו. הנתבעים נימנעו ממתן הסבר משכנע מדוע לא גילו את מוצגים 5(א) ו-6 ולא הגישו בקשה מתאימה לפי תקנה 114א לתקנות הישנות טרם צרפו אותם לתצהיר - די בכך כדי להורות על הוצאת המוצגים האמורים מהתיק.

...

הנתבעים הוסיפו וטענו, כי אף אם הבקשה לתיקון כתב ההגנה לא תתקבל, דין הבקשה למחיקת חלקים מהתצהירים להידחות.

טענה זו אין בידי לקבל.

משכך, ומשהנתבעים נמנעו ממתן הסבר משכנע מדוע לא גילו את המוצגים הנ"ל, לא צירפו אותם לכתב ההגנה המתוקן ואף לא הגישו בקשה מתאימה לפי תקנה 114א לתקנות הישנות טרם צירפו אותם לתצהיר, אני מורה על הוצאת מוצגים אלה מתיק בית המשפט.

סוף דבר נוכח האמור לעיל אנו מורה על: הגבלת טענת הקיזוז המועלית בסעיפים 74-73 לתצהיר לסך של 100,000 ש"ח (כאמור בפסקה 19 לעיל).

תקנה 57 לתקנות החדשות קובעת את חובת בעלי הדין להחליף ביניהם תצהירי גילוי מסמכים "המאמתים את רשימת כל המסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת, המצויים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו של בעל הדין ושאיתר בעל הדין לאחר חקירה ודרישה". ודוק: להבדיל מהמצב על פי תקנות סדר הדין האזרחי הישנות, הרי שעל פי התקנות החדשות חובה זו חלה באופן "אוטומאטי", כך שאין צורך לפנות לבעל הדין שכנגד בבקשה לגילוי מסמכים ואין צורך בהחלטה של בית המשפט לעניין זה..

זאת ועוד, יש לזכור כי חיוב בעל דין במשפט אזרחי לגלות מסמכים, חרף הכחשותיו השונות כי הם לא קיימים בידיו, עלול להעמידו בפני הסיכון כי תביעתו תימחק (אם הוא התובע) או יימחק כתב הגנתו (אם מדובר בנתבע; תקנה 122 לתקנות).

...

ההפרות הנטענות על ידי המבקשים פורטו במסגרת כתב התביעה מטעמם, כך שאין בידי לקבל את הטענה כי המשיב דיסקין אינו יודע באיזה "הפרה" מדובר.

לאחר שדנתי בטענות הצדדים, דין טענות המבקשים להידחות.

סוף דבר כפי שפורט לעיל, דין בקשת המבקשים להתקבל בחלקה.