בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת מעשה בית דין

דיון והכרעה בהתאם לתקנה 45 לתקנות, רשאי בית הדין בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות תובענה על הסף, מחמת מעשה בית דין, חוסר סמכות או "כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע". הרציונל העומד בבסיס כלל לפיו בית הדין רשאי לדחות תביעה מחמת מעשה בית דין מבוסס על עיקרון סופיות הדיון, מניעת התמשכות ההליכים המשפטיים וכן מניעת הכרעות סותרות בהליכים וערכאות שונות.

זאת ועוד, אין ליחס חשיבות לכך שהתביעה כנגד המבקשת נמחקה ולא נדחתה, שכן לאור קביעת בית הדין הארצי לעבודה בעיניין טרה הנדסה גם אילולי נתבעה מלכתחילה, היה מקום לקבוע, כי פסק הדין בהליך הראשון מקים מעשה בית דין כלפיה (והשווה בעיניין זה ע"ע 7267-10-19 עריית בת ים נ' בר-ש.י. ניהול ואחזקות מבנים בע"מ (ניתן ביום 4.3.21) וכן פסק דינה של חברתי כב' השופטת מ' קליימן סע"ש 41115-08-21 טאהא מוחמד נ' אגמים משאבי אנוש בע"מ (ניתן ביום 5.12.21)).

...

לטענתה, דין התביעה להידחות הואיל וקיים מעשה בית דין שכן התובעת הגישה תביעה זהה ביום 14.5.2020 כנגדה, כנגד הנתבעת 1 וכן כנגד חברת "ניהול קניון הזהב 1991 בע"מ" (להלן -קניון הזהב) בעניין זכויות סוציאליות בגין אותה עבודה ואותה תקופה בת 13 חודשים, באותו מקום עבודה (סע"ש 32360-05-20, להלן- ההליך הראשון).

אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים על נספחיהם שוכנעתי, כי דין הבקשה להתקבל שכן פסק הדין מיום 19.10.2020, אשר נתן תוקף להסכם הפשרה בין הצדדים בהליך הראשון מהווה מעשה בית דין.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מצאתי לקבל את הבקשה ולסלק את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, בדמות הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בהליך הראשון.

אף כי לא שוכנענו בטענת התובעת, כי הניחה שהמבקשת יודעת על תוצאות ההליך הקודם וכי אי-ציון ההליך הקודם לא נועד להסתיר עובדת קיומו מאיש, לא מצאתי לדון בשאלת חוסר תום הלב של התובעת לאור התוצאה אליה הגעתי.

הנתבעים בכתב הגנתם ביקשו למחוק התביעה על הסף בשל העדר עילה וכן טענו מדוע יש לדחות התביעה לגופה.

המבקשים אמנם מאמינים שדין התביעה נגדם דחייה על הסף מחוסר עילה ומחמת מעשה בי-דין אולם לא יכולים להרשות לעצמם לזנוח כל קו הגנה אפשרי ולכן הם מבקשים "אולי למעלה מן הצורך" להדרש גם למצבה הקוגנטיבי של המנוחה.

התשובה היא כי המבקשים ידעו או לפחות היו צריכים לדעת עובר לישיבת קדם המשפט כי למשיבה טענות ולפיהן במועד הגשת התביעה בבית הדין לשכירות ובעת הגשת התצהירים וניהול ההליך בבית הדין לשכירות היתה המנוחה "צלולה, בריאה ופעילה" (סעיף 12 לכתב התשובה).

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) ככלל, השגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, יידונו, במסגרת ערעור על פסק הדין וזאת למעט מקרים נדירים שבהם מבקש רשות הערעור מראה כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלול להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלול לגרום לנזק של ממש או עלול להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.

ד) ומן הכלל אל הפרט- אני סבורה, כי עניינינו אינו מצדיק התערבות ערכאת ערעור בהחלטת הביניים בשלב שבו אנו מצויים.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

הנתבעת מסתמכת, בין השאר, על ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש פ"ד לח(4) 797, 801): "...אם היתעלם אחד מן הצדדים מההסכם והגיש תובענה לבית המשפט תדחה התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, גם אם נתבקש בה סעד שונה מזה שלגביו היתנהלה הבוררות." לטענת הנתבעת, התובע מעלה בתביעתו טענה אשר אכן לא עלתה בהליך הבוררות, לפיה פוטר בשל גילנות.

נפסק כי: "הכלל בבתי הדין הנו, כי דחייה על הסף תעשה רק כאשר בית הדין משוכנע שגם אם תצלח דרכו של התובע והוא יוכיח את כלל טענותיו אשר הוא טוען בכתב התביעה, הרי שלא יהיה בכך כדי להועיל לו ... בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך, ויש להכריע במחלוקת לגופו של עניין" (בר"ע 1204/01 קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות - דבורה מקובסקי, עבודה ארצי כרך לג(43) 28).

...

לעניין לשון הרע, נפסק בבית הדין הארצי בתיק בר"ע 59941-11-14 אטורה תעשיות בע"מ נ' ירום שטרית: "על התובע לפרט את מרכיב "לשון הרע", דהיינו "פירוט המילים, בכתב או בעל-פה, שבהם השתמש הנתבע"; מרכיב הפרסום – היכן, כיצד ומתי היה פרסום של לשון הרע ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים". בכתב התביעה לא ניתן כל פירוט בעניין זה, ועל כן דין התביעה לפיצוי בגין עוולת לשון הרע והוצאת דיבה להימחק על הסף בשל העדר עילה.

כך, גם טענות בדבר "עשרות או מאות מקרים חמורים בהרבה שאירעו אצל הנתבעת ואשר בגינם לא פיטרה הנתבעת את אותם עובדים, אפילו לא העלתה אותם לשימוע..." (ע' 2 ש' 14-18 לפ' 14.3.2023) - מן הראוי כי יוצגו דוגמאות כבר בשלב זה. סוף דבר: הבקשה לסילוק על הסף בשל הליך הבוררות - נדחית.

אני סבור כי אכן הליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים עסק בעניין הקשר בין פיטורי התובע לבין היותו חבר בוועד העובדים, שעה שעניינה של התביעה דנן היא בעילות תביעה אחרות, כגון: פיטורים שלא כדין, לשון הרע, פיטורים בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה בשל גילנות וכו'.

טענות הצדדים המבקשת טענה שיש לדחות את התביעה נגדה על הסף מחמת מעשה בית דין נוכח פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה שכלל את כל זכויות המשיבה עד לסיום העסקתה בחודש 11/2022, אשר הפך לחלוט.

] "סעד המחיקה על הסף הוא סעד קצוני ובית הדין אינו נוהג בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף... וכבר נפסק כי 'בית-דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית-המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על-פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה, וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף'... בהתאם, 'נטיית בתי הדין לעבודה הנה לנהוג בזהירות יתירה וביד קמוצה בבואם להכריע בבקשה לסילוק התביעה על הסף'... זאת, מן הטעם ש'מחיקה על הסף אינה הדרך המועילה; אין היא מועילה מבחינה דיונית... ואין היא טובה ליחסי עבודה'; ו'על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית". בדיון שהתקיים בהליך הקודם הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין.

...

טענות הצדדים המבקשת טענה שיש לדחות את התביעה נגדה על הסף מחמת מעשה בית דין נוכח פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה שכלל את כל זכויות המשיבה עד לסיום העסקתה בחודש 11/2022, אשר הפך לחלוט.

הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי דין הבקשה להתקבל מחמת "מעשה בית דין", כפי שיפורט להלן.

הסכם הפשרה נוקב הן במילים "סיום עבודתה" של המשיבה אצל המבקשת והן בתאריך סיום יחסי העבודה - "11/2022". יצוין כי המשיבה לא טענה שהסכם הפשרה אינו ברור וכי לא ניתן להבין את האמור בו. טענת המשיבה שלא ניתן לכלול בהסכם הפשרה תקופות שלא נתבעו בכתב התביעה מוטב שלא הייתה נטענת, ומשנטענה דינה אחת – להידחות.

] "גישה אחרת, גמישה יותר, שתאפשר ביטול של הסכם פשרה כל אימת שמי מהצדדים יסבור בדיעבד שהפשרה לא הייתה מוצלחת או כדאית מבחינתו, אינה מתיישבת עם דיני החוזים הכלליים לפיהם טעות בכדאיות העסקה איננה עולה כדי פגם בכריתת החוזה ואינה מזכה את הצד שטעה בביטולו (סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). גישה זו אף חותרת תחת יסודו של מוסד הפשרה. היא מערערת את הוודאות והסופיות שהן מסימניו המובהקים של המוסד ועלולה להרתיע מתדיינים מלסיים בדרך זו את המחלוקת ביניהם. בכך יצא נפסד האינטרס הציבורי המחייב לפעול, ככל שהדבר ניתן, לקידום ולעידוד פשרות בהליכים משפטיים". בנסיבות אלה משניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים בהליך הקודם שבו צוין במפורש כי הוא מתייחס לכל תקופת עבודתה של המשיבה אצל המבקשת וסיומה בחודש 11/2022 ומשלא הוגשה בקשה לביטול הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, יש לקבל את הבקשה ולהורות על סילוק התביעה על הסף מחמת "מעשה בית דין". סוף דבר התביעה נדחית מחמת "מעשה בית דין". המשיבה תשלם למבקשת הוצאות משפט בסכום של 4,000 ₪.

ביום 16.3.2023 הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין ובקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה.

בבר"ע 12834-02-12 רמי טרבלסי - WONGCHOMPHOO MONRUDEE (10.2.2012) חזר בית הדין הארצי על הנסיבות שבהן ייעתר בית הדין לבקשה למחיקה על הסף: "מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת הענות לתביעה (ע"א 6313/01 עזבון המנוח שיאון ז"ל - הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567). על כן, נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף היא כתב התביעה שהוגש על-ידי התובע, כאשר על בית-הדין לבחון אם בהנחה שיוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו. במסגרת בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת העדר עילה נידרש בית-הדין ל"בחינה טכנית-פורמלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על-פני כתב התביעה בידו עילה בת תביעה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ - טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312)".

...

עם זאת, נוכח זכות הגישה לערכאות, לא שוכנענו כי יש בכך כדי להצדיק את סילוק התביעה , עם זאת ככל והתובע לא ישלם את ההוצאות כפי שיפורט להלן, תביעתו תימחק בהתאם להחלטה שניתנה כבר בתיק הנוסף.

סוף דבר על יסוד כל האמור בקשת הסילוק נדחית.

התובע ישלם לנתבעת, בתוך 14 יום ממועד החלטה זו, הוצאות בסך 2,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.12.2022 ועד ליום התשלום הפועל, שאם לא כן תמחק תביעתו.