בקשה למחיקת תביעה על הסף והתגובה לה

ביום 29.7.19 נדחתה בקשת התובע, אף ללא צורך בהגשת תגובה (רע"א 961/19).

הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הנתבעים להיתקבל, וכי יש מקום להורות על מחיקת התביעה על הסף.

...

לטעמי, אף לא אחת מהראיות עליהן הצביע התובע – עומדות בתנאים המצדיקים קיומו של "משפט חוזר אזרחי". אני מקבל לפיכך את בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף.

דין תביעתו של התובע בהליך בפני להורות על ביטול פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט י' רטנר בת.א. 27399-01-14 – להידחות.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪.

המערער הגיש בקשה למחיקת התביעה על הסף וגב' צמח הצטרפה לבקשה זו (תגובתה מיום 28.9.2017).

...

אנו מקבלים את טענת המשיבים בכל הנוגע לתביעה בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם.

אנו דוחים את הערעור בע"א 6850-09-20 במלואו; אין למערער כל זכות להתגורר בדירה, ועל כן צדק בית משפט קמא כשדחה את בקשת הרשות להתגונן שהגיש.

סוף דבר אנו דוחים את הערעורים.

על פי תקנה 50(5) לתקנות סדר הדין האזרחי- בקשה בכתב לא תעלה על 5 עמודים וכך גם התגובה לה, למעט בקשות לסעד זמני.

בכל אחת מהאפשרויות, טוען התובע בכתב התביעה ובתגובה לבקשת מחיקת התביעה על הסף עקב היתיישנות, תביעתו לא היתיישנה.

...

לטענת המבקש אין ברישום הרפואי כל ראיה כי התובע כי ביצע ניתוחי לייזר אצל המבקש בשנים 2012 ו- 2013 ולפיכך יש לדחות טענה זו. עוד טוען המבקש כי יש לדחות את טענות התובע כי בשל התנהגות הנתבע 3, נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התביעה, לרבות פרטי הניתוחים שלא גילה הנתבע 3 עד היום, שכן כאמור, המבקש ביצע מעקב רפואי רק במסגרת קופת החולים הכללית- אשר רישומיה גלויים לכולם וגם לתובע, לו היה מבקש זאת, לפיכך סעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") אינם חלים בעניינו, ויש לדחות את התביעה כלפי המבקש עקב התיישנותה.

על פי האמור ברע"א 6552/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' א.לוי השקעות ובניין בע"מ (נבו 02.12.2020): "במקרים שבהם לשם הכרעה בטענת ההתיישנות נדרש בירור עובדתי אשר חופף לבירור שייעשה ממילא במסגרת הדיון בתביעה לגופה – קיימים אינטרסים שעניינם הוא יעילות הדיון וחסכון במשאבים המצדיקים את דחיית ההכרעה בסוגיית ההתיישנות עד לבירור התביעה גופה. כך למשל, במקרה בו לשם הכרעה בטענת ההתיישנות יש צורך לחקור עדים אשר ממילא צפויים להעיד בעת בירור התביעה לגופה או להציג מסמכים אשר צפוי כי ישמשו כראיות גם בהמשך ההליך, יהיה זה משום בזבוז של משאבי המערכת השיפוטית כמו גם משאבי הצדדים להביא ראיות אלה פעמיים במסגרת הליך שיפוטי אחד. משכך, וחרף התכליות של מוסד ההתיישנות המעודדות דיון מקדמי בטענת ההתיישנות, במקרים שבהם תיפגם היעילות הדיונית בשל ההכרעה המקדמית בטענת ההתיישנות – יש להימנע מכך, ולדון בטענת ההתיישנות בהמשך ההליך במסגרת בירור התביעה לגופה." אני סבורה כי ענייננו נופל למסגרת בו נדרש בירור עובדתי חופף של עילת התביעה עם עילת ההתיישנות, וכי העדויות, של התובע, הנתבע והמומחים יוכלו לדייק הן אילו טיפולים בדיוק עבר התובע, מה היו מועדיהם והאם גרמו נזק.

הבקשה נדחית.

הודעות הנאשם והמסמכים שצרף לעיל נשלחו למתן תגובה על ידי המאשימה אולם תגובת המאשימה לא נסרקה לתיק ביהמ"ש ולפיכך הגיש הנאשם ביום 18.8.2022 "בקשה למחוק את התביעה על הסף" מהטעם שהיעדר תגובה כמוה כהסכמה.

...

משלא התייצב הנאשם לדיון ולא הגיש מסמך רפואי ערוך כדין, ובהתאם לסמכות לפי סעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב] תשמ"ב 1982, החלטתי ליתן פסק דין בהיעדר ונימוקיו להלן; טיעוני הנאשם: מכלל המסמכים שצירף הנאשם לבקשותיו השונות עולות למעשה שתי טענות מרכזיות, האחת- חוקיותן ותקפותן של תקנות שעת החירום, וטענתו השנייה- נוגעת לעצם הצגת האישור הרפואי.

בנסיבות העניין, אין בידי לקבל את המסמך הרפואי להוכחת הפטור מעטיית מסיכה.

סוף דבר מרשיעה את הנאשם בביצוע העבירה המיוחסת לו בגין אי עטיית מסיכה.

לאחר שהומצא כתב התביעה לידי הנתבעים, הגיש הנתבע 1 בקשה למחיקת התביעה כנגדו, ובהיעדר תגובה מטעם התובעת, ניתן על-ידי מותב קודם, ביום 14.7.2020, פסק-דין המורה על מחיקת התביעה כנגדו.

בטרם הוגש כתב הגנה, הגישו הנתבעים (כאשר מטעם הנתבעת 2 הוצג ייפוי כוח לנתבע 1, שהינו עורך-דין) בקשה למחיקת התביעה על הסף.

...

מכך נובעת המסקנה לפיה משק הבית המשותף של הנתבעים המשיך להתנהל בדירה עד למועד זה. למעלה מן הצורך אציין כי לא ברור מדוע הנתבעים, אשר בסופו של דבר המשיכו לקיים משק בית משותף ונותרו נשואים זה לזו כפי שהצהירו הנתבעים בדיון בפניי, בחרו לנהל הגנתם בהליך זה בנפרד, שכן המשמעות של פיצול תקופות החיוב בין שני הנתבעים הנה לכל היותר פורמלית, וממילא נושא משק הבית המשותף בנטל התשלום ביחס למלוא סכום התביעה, וזאת גם אם הייתי נכונה לקבל את טענות הנתבע 1 בדבר העדר חזקה בדירה לחלק מהתקופה.

אני קובעת אפוא כי התחשיב שצורף לתצהירי התובעת בנוגע לדמי השימוש הראויים לתקופת החזקה של הנתבעים בדירה, הנו תחשיב סביר ומידתי המשקף עלות ראויה של דמי שימוש לתקופה הנטענת, וזאת בהתחשב במכלול הראיות שבפניי.

סיכום לנוכח המפורט לעיל אני מקבלת את התביעה במלואה, ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 30,844 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 4,700 ₪ (כולל מע"מ), אשר ישולמו בתוך 30 ימים מיום שיתקבל בידיהם פסק-הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מאותו מועד ועד ליום התשלום המלא בפועל.