בקשה למחיקת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בעבירת שוד

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא י' אלון והשופטים ר' יפה כץ וי' פרסקי) בעפ"ג 25587-06-15 מיום 19.7.2015, במסגרתו היתקבל ערעור המבקשים על גזר דינו של בית משפט השלום בת"פ 12034-12-14, כך שעונש המאסר שהושת עליהם הופחת מ-18 חודשי מאסר לריצוי בפועל ל-15 חודשי מאסר, וכן רכיב הקנס שהוטל עליהם הופחת מסך של 12,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו, לסך של 6,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו.

מנגד, נשקל לחובתם מכלול נסיבות העבירה, לרבות הנזקים הכבדים שנגרמו, בהתייחס לעדות שניתנה מטעם ד"ר איתן קליין, שהוא ארכיאולוג המשמש כסגן מנהל היחידה למניעת שוד עתיקות ברשות העתיקות.

בית המשפט מצא כי צדק בית משפט השלום בהתייחסות המחמירה לעניין העבירות הספציפיות בהן הורשעו המבקשים, אך היתייחס לכך שבית משפט השלום לא נתן משקל לעובדה שכתב האישום תוקן, במובן זה שנמחקו ממנו המילים לפיהן נגרם לאתר נזק בלתי הפיך ופגיעה אנושה.

בעניינינו, בקשת רשות העירעור אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקשים לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון ב"גילגול שלישי" בהתאם להילכת חניון חיפה.

כשם שהמבקשים מפנים לפסיקות המצביעות על ענישה מקילה יותר, כך המשיבה הציגה פסקי דין המצביעים על ענישה מחמירה יותר, וכן בית משפט השלום בעצמו עמד על כך. איני מקבל את הטענה כי בית משפט השלום הפנה לפרשת אבו טיר אך לא היתייחס לעונש שנגזר שם, שכן, בית משפט השלום לא עשה זאת על מנת לגזור גזרה שווה בין המקרים, אלא אך כדי לעמוד על חומרת העבירות שמבוצעות בנגוד לחוק העתיקות.

...

בית המשפט מצא כי צדק בית משפט השלום בהתייחסות המחמירה לעניין העבירות הספציפיות בהן הורשעו המבקשים, אך התייחס לכך שבית משפט השלום לא נתן משקל לעובדה שכתב האישום תוקן, במובן זה שנמחקו ממנו המילים לפיהן נגרם לאתר נזק בלתי הפיך ופגיעה אנושה.

עניין זה מקבל משנה תוקף משמצא בית המשפט המחוזי להקל בעונשם, ואף באופן משמעותי.

כשם שהמבקשים מפנים לפסיקות המצביעות על ענישה מקלה יותר, כך המשיבה הציגה פסקי דין המצביעים על ענישה מחמירה יותר, וכן בית משפט השלום בעצמו עמד על כך. איני מקבל את הטענה כי בית משפט השלום הפנה לפרשת אבו טיר אך לא התייחס לעונש שנגזר שם, שכן, בית משפט השלום לא עשה זאת על מנת לגזור גזרה שווה בין המקרים, אלא אך כדי לעמוד על חומרת העבירות שמבוצעות בניגוד לחוק העתיקות.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזה.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"ג 41318-03-14 מדינת ישראל נ' לוי תיק חצוני: בפני הרכב כב' השופטים: כב' השופט עודד גרשון [אב"ד] כב' השופט סארי ג'יוסי כב' השופט חננאל שרעבי המערערת: מדינת ישראל ע"י פרקליטות מחוז חיפה (פלילי) המשיב: ציון לוי ת"ז 55898100 ע"י ב"כ עוה"ד רונן בנדל פסק דין

חבריו של המשיב, שני הנאשמים האחרים, ניגשו אל השכן כשהם אוחזים בידם קרשים והחלו לקללו תוך שהם ביקשו למחוק את הצלום.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בגזר דינו של בית המשפט קמא, בהודעת העירעור, בגזר דינם של שני הנאשמים האחרים באותה פרשה (כפי שאפרט להלן), ואף שמעתי את ב"כ המשיב, שוכנעתי כי יש לקבל את העירעור ולהחמיר בעונשו של המשיב כפי שאפרט להלן.

עמד על כך לא אחת בית המשפט העליון, ובין היתר בע"פ 3297/10 וולקוב נ' מדינת ישראל, כשציין: "בעבירות ההתפרצות יש כדי לערער את הביטחון האישי של הציבור ואת התחושה של 'ביתי הוא מבצרי'. קם אדם בבוקרו של יום וכשחוזר לביתו בסוף עמל יומו הוא מוצא כי חדרו לפרטיותו ונטלו את רכושו ואת חפציו שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי ימוד את עוגמת הנפש, הרוגז וחיסרון הכיס הנגרמים לציבור מאותן עבירות גניבה והתפרצות. ובכלל, בעבירת התפרצות טמון פוטנציאל להתפתחות אלימה, והיא יכולה להתגלגל בנקל לעבירת שוד באלימות... בעבירות מעין אלה, שומה על בתי המשפט להגן על הציבור מפני פגיעתו הרעה של המערער ושכמותו" (פורסם במאגר נבו).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בגזר דינו של בית המשפט קמא, בהודעת הערעור, בגזר דינם של שני הנאשמים האחרים באותה פרשה (כפי שאפרט להלן), ואף שמעתי את ב"כ המשיב, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של המשיב כפי שאפרט להלן.

המלצה זו של שרות המבחן אינה מקובלת עלי.

על כן כאמור, סבורני כי יש לקבל הערעור, ולהחמיר בעונשו של המשיב בכל הקשור לתקופת המאסר שיירצה.

בית המשפט המחוזי בחיפה גזר עליו ביום 20.7.16 מאסר בפועל לתקופה של 42 חדשים, החל מיום מעצרו - 22.10.15, מאסר על תנאי ופצוי לקורבנות העבירות.

הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות ערעור על פסק הדין, לביטולו וכן לביטול החלטתי מיום 15.1.19 המורה על ביטול פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות.

לכתב ההגנה צורפו, מלבד גזר הדין של בית המשפט המחוזי, דו"חות פעולה של השוטרים שביצעו את המעצר, רשימת פריטים ומוצגים שנתפסו וכן בקשה להחזרת תפוסים שהגיש התובע לאחר מתן גזר הדין, ואשר אינה כוללת את תיק הגב ואת תכולתו הנטענת.

להשלמת התמונה יצויין, כי בדיון הראשון ביקש התובע למחוק את תביעתם של אמו ושל אחיו, ובהתאם ניתן פסק דין חלקי בפתח הדיון השני.

העד מטעם התובע, שביצע עמו את עבירת השוד, העיד בדיון הראשון כי מיד לאחר השוד היתנגש רכב משטרתי בקטנוע עליו רכבו.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

...

התובע לא הביא לעדות את הצד השני לעסקה במסגרתה קיבל, לכאורה, סכום זה. כאמור לעיל, אין בידי לקבל את עדותו של העד בעניין זה. באשר לכרטיס הנטען, טענתו של התובע כאילו פנה לדואר על מנת לקבל פרטים על טעינת הכרטיס או על השימוש בו לא הוכחה, וטענתו בדבר תשובת הדואר כאילו התובע - שהוא בעל הכרטיס והחשבון - אינו יכול לקבל פרטים אודות הכרטיס, אלא רק המשטרה, באמצעות צו שופט, משוללת כל הגיון, עומדת בניגוד לשכל הישר ואין בידי לקבלה.

סיכומו של דבר, התובע לא הוכיח את עצם קיומם של תיק הגב ושל תכולתו, ואת היותם ברשותו בכלל, ובעת המעצר בפרט.

לפנים משורת הדין בלבד, לא אטיל על התובע הוצאות לטובת הנתבעת, אולם אני מורה על ביטול חיובה של הנתבעת בהוצאות לטובת התובע, בגין אי התייצבותה לדיון הראשון.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 722/14 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט צ' זילברטל המערער: מוחמד שנאוי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופט ר' שפירא) מתאריך 30.12.2013 ב-ת"פ 53603-06-13 תאריך הישיבה: י' בחשון התשע"]ה (3.11.2014) בשם המערער: עו"ד אברהם מנצור בשם המשיבה: עו"ד עדי צימרמן בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס ][]פסק-דין

]השופט ח' מלצר: בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופט ר' שפירא) מתאריך 30.12.2013 ב-ת"פ 5360-06-13, בגדריו הושתו על המערער העונשים, אשר יפורטו בפסקה 6 שלהלן, זאת בגין הרשעתו בעבירות של שוד והתפרצות, המתוארות בפסקה 2(ב) שלהלן.

עם זאת, בעקבות הערות בית המשפט בדיון שנערך בבקשה לעיכוב ביצוע – הבקשה נמחקה בהסכמה והמערער החל לרצות את מאסרו.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינו בטענותיו של המערער ובחומר שצורף, ולאחר שקראנו את תסקיר שירות המבחן שהוגש לנו ושמענו את טיעוני באי-כוח הצדדים ואת נציגת שירות המבחן – מצאנו לנכון להיעתר חלקית לערעורו של המבקש ולהפחית במקצת את רכיב עונש המאסר בפועל שהושת עליו, כך שיעמוד על 27 חודשים.

זה המקום להוסיף כי העובדה שעל שותפו של המערער לעבירות בהן הורשע הושתו 6 חודשי מאסר – לריצוי בדרך של עבודות שירות, אף היא מובילה למסקנה כי ראוי להפחית במידה מסוימת מעונשו של המערער, וזאת מבלי לגרוע מהעובדה, שצוינה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שניתן בעניינו של השותף, כי ככל הנראה המערער שבפנינו הוא זה שהיה היוזם של הפעילות העבריינית כאן והמוביל בביצועו.

בית המשפט המחוזי בחיפה 13 יולי 2017 ע"פ 25647-03-17 בן יהודה נ' מדינת ישראל ע"פ 29549-03-17 שימשלשווילי נ' מדינת ישראל ע"פ 54447-03-17 שימשלשווילי נ' מדינת ישראל עפ"ג 35409-03-17 מדינת ישראל נ' שימשלשווילי בפני הרכב כבוד השופטים: ד"ר רון שפירא, סגן נשיא [אב"ד] בטינה טאובר תמר נאות פרי המערער בע"פ 25647-03-17 המערער בע"פ 29549-03-17 המערער בע"פ 54447-03-17 המשיב בעפ"ג 35409-03-17 לב בן יהודה, ת"ז 016725624 ע"י ב"כ עוה"ד רינת גלעד, משה גלעד ויובל זמר דוד שימשלשווילי, ת"ז 039954516 ע"י ב"כ עו"ד סיגל עפרוני (סניגוריה ציבורית) שמעון (בן דוד) שמשלשווילי, ת"ז 014883383 ע"י ב"כ עו"ד נאג'י עאמר (סניגוריה ציבורית) המשיבה בע"פ 25647-03-17 המשיבה בע"פ 29549-03-17 המשיבה בע"פ 54447-03-17 המערערת בעפ"ג 35409-03-17 מדינת ישראל ע"י פרקליטות מחוז חיפה, מחלקה פלילית <#2#> פסק דין

השופט ד"ר רון שפירא, סגן נשיא [אב"ד]: הערעורים שבפנינו: בפנינו ערעורים, שהדיון בהם אוחד, על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, כב' השופט ערן קוטון (להלן: "בית משפט קמא""), שניתן בת"פ 41676-07-13, ואשר הרשיע את הנאשמים (יכונו כך לשם הנוחות), ביחד עם נאשם נוסף (יוסי – אשר הגיש ערעור נגד גזר הדין אך ביקש לחזור בו מן העירעור והערעור נמחק לבקשתו), לאחר ניהול הליך הוכחות, בבצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, גניבה בידי עובד, גניבה בידי מורשה וידיעות כוזבות, זאת במסגרת ת"פ 41676-07-13.

כאמור, עיקר טענותיהם של הנאשמים בכל הנוגע להכרעת דינו של בית משפט קמא, מופנה כלפי החלטת בית משפט קמא לקבל את גירסתו המפלילה של העד אברהם (שהיה שותף לבצוע השוד) שנמסרה בפני המדובב ושעל יסודה הרשיע בית משפט קמא את הנאשמים, וזאת חרף הפגמים שנפלו בפעולותיו של המדובב שהוכנס לתא המעצר של העד אברהם וחרף מחדלי חקירה שארעו בפעולות החוקרים.

...

גם הבטחותיו של המדובב לאברהם אין בהן כדי להצדיק פסילת גרסתו המפלילה, שכן, אותו מדובב שהוכנס לתא המעצר של אברהם, הוצג מלכתחילה כעבריין, ולכן, לא ברור כיצד ניתן להסתמך על הבטחותיו להקלות בעונשו, שכן הגיונם של דברים והשכל הישר, מחייבים את המסקנה כי אין להסתמך על דבריו של המדובב, שהינו "עבריין". מעבר לכך, הרי שלגרסתו המפלילה של אברהם, נמצאו חיזוקים ראייתיים שעולים לכדי חיזוק מוגבר ואף סיוע, ואשר חייבו את הרשעתם של הנאשמים.

נוכח האמור, וחרף הפגמים עליהם הצביעו הנאשמים בערעוריהם, סבורני, כי אין בפגמים/מחדלים אלה כדי להביא לפסילת גרסתו המפלילה של העד אברהם, ובהתאם לזיכויים של הנאשמים, ולכן דין הערעורים על הכרעת הדין של בית משפט קמא להידחות.

לגבי העובדה שלאחר מסירת הגרסה המפלילה, חזר בו אברהם ואף סירב להעיד בבית המשפט – הרי שעסקינן במצב דברים נפוץ, והוא כשלעצמו בוודאי שאינו יכול לחייב את המסקנה בדבר משקל זה או אחר לגבי הגרסה המפלילה, קל וחומר שעה שבית המשפט קמא פירט את התרשמותו לגבי הפחד של אברהם וחששותיו (כולל הדברים שמסר בעת הדיון במשפטו הוא).