המשיב ביקש להורות על מחיקת העירעור בשל איחור בהגשתו.
...
בכלל זה הפנה לדברי בית המשפט הידועים, כי "הפרוצדורה אינה מיטת סדום", כפי שנאמרו בעניין ע"א 189/66 ששון נגד "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד, כרך כ (3), 477, בע' 479, (1966) (כבוד השופט צ' ברנזון, בהסכמת השופטים ב' הלוי ומ' עציוני) (להלן – עניין ששון) וכן לפסקי הדין הבאים: רע"א 4038/09 ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' – מ.א.ר בע"מ (19.7.2009), כבוד השופטת מ' נאור (להלן – עניין ברונשטיין); בש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (14.3.2011), כבוד השופט ס' ג'ובראן ((להלן – עניין הוליס תעשיות); החלטתי בעניין עפ"א (מחוזי י-ם) 18896-12-19 סלאמה נ' אבו חדיד (23.12.2019) (להלן – עניין סלאמה).
בתשובתו לבקשת הארכה (מיום 23.9.2020), הטעים המשיב, כי המערער עצמו הודה באיחור בהגשת הערעור ובכך שתקלה משרדית אינה טעם המצדיק מתן ארכה להגשת הערעור, ולפיכך יש לקבל את בקשתו ולהורות על מחיקת הערעור.
כפי שנקבע לעניין זה, "משלא הצליחה המערערת להראות קיומו של טעם להארכת המועד, אף הטענה בדבר חשיבות הערעור אינה יכולה לשמש בסיס לאורכה (מבלי להידרש להערכתה של טענה זו), שכן אין בחשיבות העניין כשלעצמה כדי לשמש עילה עצמאית להארכת המועד (ב"ש 338/81 עמיתי מלון ירושלים נ' דוד טייק, פ"ד לה(4) 614). אשר על כן, הערעור נדחה" (ע"א 694/01 מדינת ישראל נ' ויסמן (30.7.2001), כבוד הנשיא א' ברק, פסקה 6).