בקשה למחיקת ערעור בגין תשלום קצבת שאיר על הסף

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 30693-10-17 ניתנה ביום 14 אוגוסט 2018 שרה מאירי המערערת 1.סרנצב אולגה 2.קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (בניהול מיוחד) המשיבות בשם המערערת - עו"ד חמדה בנימיני בשם המשיבה 1 - עו"ד פבל מורוז בשם המשיבה 2 - עו"ד יובל בן טוב החלטה

הרשמת אפרת קוקה לפני שתי בקשות: בקשת המשיבה 1 למחיקת העירעור על הסף מפאת איחור בהגשתו ובקשתה של המערערת להארכת מועד להגשת העירעור.

תמצית העובדות הצריכות לעניין בבית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב התבררה תביעתה של המשיבה 1 (להלן גם: הגב' סרנצב) להכרה בה כידועה בציבור של המנוח רפאל מאירי ז"ל לצורך תשלום פנסיית שאירים מהמשיבה 2.

...

עוד טענה ב"כ המערערת, כי עניינו של הערעור בעתירתה של הגב' מאירי לקבלת "המגיע לה כבת זוג לאחר כ – 50 שנות נישואין עם בעלה המנוח" וכי גם מטעם זה יש להיעתר לבקשה להארכת המועד.

הכרעה לאחר בחינת טיעוני הצדדים ועיון בכלל החומר המצוי בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי הערעור הוגש באיחור כטענת המשיבה 1, אולם יש להיעתר לבקשתה החלופית של המערערת להארכת מועד להגשתו.

במקרה שלפני שוכנעתי, כי מכלול נסיבותיה של הבקשה להארכת מועד מתגבשות לכדי טעם מיוחד להארכת המועד.

אשר לסיכויי הערעור - פסק דינו של בית הדין האזורי דן בקיומם של התנאים להכרה במערערת ו/או במשיבה 1 כ"אלמנת פנסיונר" לפי תקנון קרן הפנסיה, וזאת על יסוד טענותיהן המשפטיות של השתיים, ומבלי שנשמעו ראיות הצדדים.

כללם של דברים: נוכח מידת האיחור בהגשת הערעור, בהתחשב בטענותיה של ב"כ המערערת בעניין מצב בריאותו של אביה ומשעל פני הדברים נראה כי הערעור אינו משולל יסוד, מתקבלת בקשתה החלופית של המערערת להארכת מועד להגשת הערעור.

עוד מונחת לפני בקשת המשיבה למחיקת העירעור על הסף בהיעדר בסיס משפטי לקבלתו, וכן בקשתה החלופית של המשיבה לחיוב המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בעירעור.

הבקשה לפטור מתשלום האגרה הבקשה לפטור מתשלום האגרה נתמכה כאמור בתצהיר בתה של המערערת, בו הוצהר כי המערערת מתגוררת בדירה שכורה ואין לה דירה בבעלותה; כי המערערת נטלה הלוואה בסך 70,000 ש"ח מהבנק; כי המערערת מתקיימת מקיצבת זקנה ושארים מהמוסד לביטוח לאומי; וכי בתה של המערערת מעבירה לה כסף לצורך תשלום דמי השכירות של דירת מגוריה.

...

בכל הנוגע לסיכוייו של הערעור שוכנעתי, כי לא ניתן לקבוע בשלב מקדמי זה של הדיון בערעור, שהערעור אינו מגלה עילה.

אשר לבקשה למחיקת הערעור על הסף – באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

כללם של דברים: הבקשה למחיקת הערעור נדחית והבקשה למתן פטור מתשלום האגרה מתקבלת.

המל"ל הגיש בקשה למחיקת התביעה על הסף בשל העידר סמכות של בית משפט זה לקבוע שהתובעת אינה ידועה בציבור, והיעדר עילה לחייבו לשלם לה על אף היותה ידועה בציבור.

אלא שעל פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה התובעת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 4802/17), במסגרתו הסכימו הצדדים להמלצת בית המשפט לביטול המחיקה על הסף, ולקיום דיון בפני לגופה של התביעה.

על פי ההלכה שנקבעה בפס"ד בוארון "אלמנה שהפכה להיות "ידועה בציבור" אינה זכאית עוד לתשלום קצבת שאירים בגין פטירת בעלה המנוח, וזאת החל מן המועד שבו הפכה להיות "ידועה בציבור"."

חודשיים לאחר שניתן פסק הדין של הערכאה המבררת, הודיע המל"ל לניזוק שעקב גירושיו תופחת קצבת הנכות המשולמת לו. לפיכך, ביקש הניזוק את רשות ערכאת העירעור להוסיף כראיה, הן את פסק הדין של הגירושין, והן את מכתב המל"ל בדבר ההפחתה בגימלאות, הפחתה אשר הצדיקה, לטענת הניזוק שם, את הפחתת הנכוי מהפצוי שנפסק לו. בית המשפט העליון דחה את הבקשה: "על מנת להפיס את דעת המערער אוסיף, כי גם בהנחה שהראיות האמורות הן ראיות שנולדו לאחר מתן פסק הדין, לא היה מקום להעתר לבקשה לגופה. אסביר בקצרה במה דברים אמורים.

במקרה שם לא עלתה כלל השאלה של הפסקת תשלום הקיצבאות על אף שהמל"ל קיבל מראש תשלום בגינן מהמזיק.

...

לסיכום, הלכה היא שאין חובה על המל"ל לשלם לניזוק את שקיבל מהמזיק על פי זכותו מכח ס' 328 לחוק הביטוח הלאומי, ואין בסירובו לעשות כן משום התעשרות שלא כדין.

" במאמר מוסגר אציין שבית הדין הארצי העיר שם, בדומה לפסיקת בית המשפט העליון שהובאה לעיל, שגם לגופו של עניין אין לניזוק עילת תביעה כנגד המל"ל, הנשענת כל כולה על הטענה שהמל"ל קיבל מהמזיק סכומים בהנחה שהוא ישלמם לניזוק: "הסכום שקיבל המוסד מחברת הביטוח אבנר על פי ההסכם ביניהם, אינו רלבנטי כלל כלפי המערער..." מכל מקום, כאמור בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אני דוחה את טענת המל"ל בדבר העדר סמכות עניינית לבית משפט זה. מעבר לצריך אציין, שברע"א 454/09 שנזכר לעיל התברר ערעור על תביעה בעילה דומה שהתבררה במערכת בתי המשפט האזרחיים, ובית המשפט העליון לא העלה שאלה בדבר סמכותו של בית המשפט האזרחי להיזקק לתובענה, אף שככלל, בית המשפט יעלה שאלת סמכות עניינית מיוזמתו.

לסיכום התובעת הייתה זכאית לקצבאות תלויים מיום מותו של בעלה הראשון בתאונת עבודה, ועד לנישואיה השניים בשנת 2014.

בבקשת המחיקה מפנה המשיבה לאפשרות שניתנה למערערת במכתב הקרן להגיש מסמכים נוספים ומודיעה כי "נוכח המסמכים שהתובעת העבירה לקרן הפנסיה לאחר מכתב זה ונוכח המסמכים שצורפו לכתב התביעה, קרן הפנסיה החליטה כי התובעת זכאית לקיצבת שאירים" אשר תשולם לה ממועד פטירת המנוח.

ואולם, שופט של בית דין איזורי אינו מוסמך למחוק לבדו תובענה לבקשת נתבע, כפי שנעשה בעניינינו, אלא בעקבות אי התייצבות התובע או בהסכמת התובע כמפורט לעיל, ואף אין הוא מוסמך לדחות על הסף לבדו תביעות (פרט (14)).

...

דיון והכרעה דין הערעור להתקבל במובן זה שאיננו רואים מנוס מביטול פסק הדין אשר מחק את תביעת המערערת ללא הסכמתה, בנסיבות בהן התנהל הדיון כפי שיפורט להלן במותב חסר.

הנה כי כן, משלא ניתנה הסכמה לבקשת המחיקה שהוגשה על ידי הנתבעת (המשיבה), היה על בית הדין לדון בבקשה במותב תלתא ואין מנוס מביטול פסק דינו של בית הדין האזורי שניתן על ידי דן יחיד.

סוף דבר – הערעור מתקבל מטעמים דיוניים כמפורט בפסק הדין לעיל, מבלי שנביע עמדה כלשהי לגופן של המחלוקות בין בעלי הדין, וההליך מוחזר בזה לפיכך לבית הדין האזורי.

האם התקופה שלטענתה עבדה בעסק המשפחתי נחשבת כחלק מתקופת האכשרה לצורך תשלום קצבת אזרח ותיק – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

גם סעיף 4 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת הכנסה בביטוח זִקנה ושארים), התשל"ז- 1976 דן בהכנסת בני הזוג העובדים יחדיו בעסק המשותף.

טענות הנתבע: דין התביעה להדחות על הסף מחמת היתיישנות בכל הנוגע לתקופה הקודמת לשנת 2013.

התובעת מבקשת לשנות את המעמד שלה 22 שנה לאחר שסיימה עבודתה ו-37 שנה מתחילת עבודתה כעצמאית.

הנתבע מפנה לב"ל 17889-10-13 שרה טל – המל"ל (ניתן ביום 9.8.15) ועב"ל 31973-09-15 שרה טל – המל"ל (ניתן ביום 9.3.17) שם הסביר ביה"ד הארצי את עמדתו והמערערת מחקה שם את ערעורה.

(1) שההצהרה הוגשה עד 30 באפריל של אותה שנת מס, ובילבד ששיעורי החלוקה יהיו מעוגלים ל-10 האחוזים הקרובים; (2) שהיא הוגשה לפני קרות המקרה המזכה לגימלה; (3) שעל אף האמור בהצהרה – (א) אם השומה היא משותפת או שומת יחיד – לא תיחשב הכנסת אחד מהם מהעסק בשיעור הפחות מ-33% ההכנסה מהעסק; (ב) (נמחקה).

...

(עמ' 10 לפ' שורות 15-10 לעדות זילכה) קרי, לא היה כל טעם לדווח על העסקת בת הזוג לביטוח הלאומי או לשלם לה משכורת: "ש. בסופו של דבר כל הכנסות העסק שהיו רשומות על בן הזוג הרשום, דווחו לביטוח לאומי בסופו של דבר?

העדויות של ילדי בני הזוג תמכה אף היא בגרסת התובעת, עם זאת לא מצאנו מקום ליתן משקל רב לעדויותיהם.

סוף דבר התביעה מתקבלת.