בקשה למחיקת סעיפים מתצהיר בתביעת חוב מים

רקע ותמצית המחלוקת התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חובות ארנונה ומים החל משנת 2003 ועד לשנת 2014.

בעניינינו, טענה המצהירה מטעם התובע בסעיף 11 לתצהירה כי בשנת 2011 אושרה בקשה הנתבעים למחיקת חוב רטרואקטיבי.

הנתבע, אשר הגיש תצהירו כחודש לאחר שהוגשו תצהירי התובעת, לא היתייחס בתצהירו לטענת התובעת אודות ההסדר הנטען, אלא לנסיונות להגיע להסדר עם העיריה ביחס לפסה"ד החלקי שניתן בתיק זה. אולם בחקירתו הנגדית אישר כי גם טרם שהוגשה התביעה הנדונה לביהמ"ש, הגיע למשרדי העיריה לשם הסדרת חובותיו, אך לא זכר את המועד.

...

אינני מקבל את גירסתו החדשה של נירן כפי שהובאה בתצהיר העדות הראשית, גרסה המנוגדת, כאמור, לגירסתו המקורית בהתנגדות, ואני מעדיף את הגרסה המקורית שנמסרה על ידו בהתנגדות, גרסה הנתמכת גם בתצהירו ובעדותו של הנרי, שהצהיר במפורש בסעיף 10 לתצהירו, כי בעת הפגישה עם נירן הבהיר לו כי על המשק רובצים חובות בסך של 140,000 ₪, וכי לאחר קבלת שיק בטחון על סך 150,000 ₪, להבטחת פרעון חובות העבר בתוך מספר ימים, הסכים לפתוח את המים למשקים.

ב"כ התובעת ביקש למחוק את הסעיפים הרלוואנטיים המהוים שינוי חזית מהתצהיר והתנגד להגשת הכרטסות ולשינוי החזית.

" סיפור המעשה המפותל שמפרט הנתבע באריכות בהתנגדות ובתצהיר עדות הראשית בהתייחס לעסקה שנעשתה בינו לבין שותפיו ולבין בעלי המשקים בעיניין גידול העגבניות, עסקה שבמסגרתה רומה לטענתו, נסחט ואף הוכה, אינו קשור לתובעת, אלא שהוא מצוי במישור היחסים שבין הנתבע לבין שותפיו, שכן השיקים נשוא התביעה שלפניי לא נימסרו לתובעת במסגרת העסקה בין הנתבע לשותפיו בגידול עגבניות, אלא שהשיקים נימסרו לתובעת על ידי הנתבעים לתשלום חוב מים בהסתמך על התחייבות ישירה של הנתבע.

...

הכרטסות שצורפו מתייחסות למועדים מוקדמים למועד הגשת התביעה ועיון בהם מעלה כי אין הם כוללים את סכומי השיקים שחוללו, כך, שאין להסיק מתדפיסים אלו את המסקנה שמבקשים הנתבעים להסיק.

מסקנתי האמורה מתחזקת מהאמור בכתב ההצהרה והתחייבות עליו חתם נירן ובו נאמר: "יצוין כי אי פירעון או שיקים שנמסרו ע"י לכיסוי החוב, אינו מותנה בדבר והינו פירעון חוב בגין צריכת מים עד כה, למימי הנגב אין כל קשר לתוצאות הקשר העסקי בין הצדדים כגון: רווח/הפסד או כל נתון אחר". אשר על כן, אני מורה על קבלת התביעות במלואן ועל שיפעול ההליכים בתיק הוצל"פ מס' 523762-06-15 .

אני מחייב את הנתבעים שניהם ביחד וכל אחד מהם לחוד לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

יתר הנתבעים בכתב התביעה המתוקן ביקשו למחוק או לדחות את התביעה כנגדם, בטענה לפיה הם לא צרכו את המים בגינם נצבר החוב נושא ההליך הנוכחי.

לתצהירי העדות הראשית מטעם התובעת צורפו שורה של מסמכים, ובהם, הסכם שנחתם בין התובעת לבין הנתבע בשנת 1999; בקשה שהגיש מושב רוגלית לתובעת ובה ביקש לאפשר חיבור שעון מים עבור הנתבע; כרטסות חוב; הודעות חיוב חודשיות משנת 2012 ועד סוף שנת 2017; וכן שיקים שמשוכים מחשבונו של הנתבע ומחשבון בנו של הנתבע לטובת התובעת, וקבלות שהנפיקה התובעת בגין תשלומים שביצע הנתבע.

הלכה למעשה, כל שטען הנתבע בתצהיר העדות הראשית – המחזיק מספר סעיפים קצרים בלבד – הוא כי: "אני מחויב על ידי הנתבעת [צ"ל התובעת] בחיובים מופרזים ומנופחים על כמויות מים הרבה יותר גדולות ממה שצרכתי" (סעיף 3 לתצהיר).

...

על כן, אין בהעלאת הטענה בכלליות כדי לסתור את עדויות התובעת בעניין זה. מסקנה דומה מתבקשת גם ביחס לטענות הנתבע בכל האמור בתעריף החיוב שגבתה התובעת בגין צריכת מים לחקלאות.

אשר על כן, דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובעת סך כולל של 419,640 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

לאחר דיון נוסף בבקשת הרשות להגן בגין אותו סך של 91,236 ₪ נותרים, במסגרתו נחקרה הנתבעת על תצהירה, ולאחר שהצדדים הגישו סיכומים מטעמם, ניתנה ביום 07.05.18 החלטתי במסגרתה דחיתי את בקשת הרשות להגן רק לגבי סך של 18,470 ₪ שהנם חובות הארנונה בגין הנכס שמספרו - 9101009000000- הנכס העיסקי בכיכר פז, בגין שנים 2010- 2011 בלבד (הנתבעת טענה כי הנכס הנ"ל הושכר למר מרסל חדד בסוף שנת 2011, אולם לא הייתה רלוואנטיות לטענה זו שכן בתביעה נתבעו חובות בגין נכס זה עד סוף שנת 2011 ולא מעבר לכך).

דומה לכאורה, כי אין מקום לאפשר בקשה זו של התובעת, כאשר בקשת המחיקה מוגשת בשלב הסיכומים, כאשר הצד שכנגד נאלץ לכל אורך הדרך להיתגונן בפני רכיב זה, ואף הוציא הוצאות לצורך כך. בעיניין זה אפנה לפסיקה כדלקמן: ת"א 38228-01-21 (מחוזי ת"א), אברהם שלקוביץ נ' עו"ד אשר שלקוביץ (פורסם במאגרים משפטיים), נקבע כדלקמן: "..לאחר שעיינתי בטענות ההדדיות של הצדדים, אני מחליט להעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה כפי הבקשה המונחת בפניי. כאשר תובע מבקש לצמצם את תביעתו לעילות וסעדים מצומצמים מאלו אשר נכללו בכתב התביעה, אין למנוע זאת, אם אין נימוקים המצדיקים את אי הענות זו..." (הדגשה שלי – הח"מ), ובהשלמה ראה ת"א 26778-11-18 אורלי חדד נ' חיים שוורץ (פורסם במאגרים משפטיים), שם נדחתה בקשת התובעת למחיקת סעד של תשלום דמי שימוש, בית המשפט מפנה בין היתר לתקנה 92 לתקנות החדשות וכן קובע כדלקמן: "....יצוין, כי בסעיף 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, שעתידות להכנס לתוקף בעוד מספר ימים, וחלק א' שבהן יחול על הליך זה מיום התחילה (ראו תקנה 180) נקבע, כי: "בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האנטרס של בעלי הדין ובין האנטרס הצבורי; לעניין זה, 'אינטרס צבורי' - נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השפוטי." קבלת בקשת המבקשים, על שני חלקיה, בשלב כה מאוחר, איננה עומדת להשקפתי באיזון הנידרש, ויש בה כדי לפגוע בציבור המתדיינים הממתינים לבירור דינם, ויאלצו להמתין זמן רב יותר אילו תיתקבל הבקשה, וזאת בשל מחדלם של המבקשים לנהל את תביעתם באופן מלא תוך הגשת מלוא הראיות הנדרשות להוכחת הסעדים המבוקשים על ידם.

חובות הארנונה בלבד, כולל הוצאות האכיפה בגין חובות אלו, בנוגע לנכסים - נכס המגורים ברחוב יהושפט; החנות בקניון; השטח הצבורי בקניון; הנכס העיסקי בכיכר פז (וראו קבעתי להלן כי החובות בגין מים וביוב, שלוט ובגין הנכס ברחוב קדם – התיישנו), הנם בהתאם לתדפיס הערייה שצורף הן לכתב התביעה והן לתצהיר נציג העיריה (ראו עמודים 25 – 26 בנט לכתב התביעה (ראו שיש 33 עמודים לכתב התביעה בנט)), עד מועד הגשת התביעה- הם כדלקמן - החוב בגין נכס המגורים ברחוב יהושפט הנו בסך של 246,547 ₪ החוב בגין החנות בקניון הנו בסך של 109,414 ש"ח החוב בגין השטח הצבורי בקניון הנו בסך של 51,737 ₪.

התובעת טוענת כי התדפיס שצורף לתצהירים הוא אותו תדפיס שצורף בזמנו לתצהיר, אולם לא הובאה כל אסמכתא כדי לתמוך בטענה זו. במכתבה של התובעת מיום 22.12.13 היא מציינת, כאמור לעיל, שהגישה בקשה למחיקת חובות בגין הארנונה בלבד.

...

לאחר דיון נוסף בבקשת הרשות להגן בגין אותו סך של 91,236 ₪ נותרים, במסגרתו נחקרה הנתבעת על תצהירה, ולאחר שהצדדים הגישו סיכומים מטעמם, ניתנה ביום 07.05.18 החלטתי במסגרתה דחיתי את בקשת הרשות להגן רק לגבי סך של 18,470 ₪ שהינם חובות הארנונה בגין הנכס שמספרו - 9101009000000- הנכס העסקי בכיכר פז, בגין שנים 2010- 2011 בלבד (הנתבעת טענה כי הנכס הנ"ל הושכר למר מרסל חדד בסוף שנת 2011, אולם לא הייתה רלוונטיות לטענה זו שכן בתביעה נתבעו חובות בגין נכס זה עד סוף שנת 2011 ולא מעבר לכך).

דיון והכרעה – לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי במסמכים בתיק, אני דוחה את הטענה לפיה לא הודע לנתבעים על החוב.

לסיכום: הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 246,547 ₪ בגין חוב ארנונה, בגין נכס המגורים ברחוב יהושפט; סך של 109,414 ₪ בגין חוב ארנונה, בגין החנות בקניון; סך 51,737 ₪ בגין חוב ארנונה בגין השטח הציבורי בקניון; סך 95,889 ₪ בגין חוב ארנונה בגין הנכס העסקי בכיכר פז, וסה"כ סך של 503,587 ש"ח בגין הנכסים הנ"ל. לסכום זה תתווסף ריבית פיגורים בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם – 1980, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

הנתבעים ישלמו לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 32,409 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

דיון והכרעה תקנה 76(ג) לתקנות פשיטת הרגל התשמ"ה- 1985 (להלן: "תקנות פשיטת הרגל") קובע: "בקשת נושה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תערך לפי טופס 21 שבתוספת שבו פורטה תביעת החוב, תאומת בתצהיר ותוגש לכונס הרישמי או לנאמן, אם נתמנה, ויפורטו בה הנימוקים לבקשתו". שאלת החשיבות של עמידה בפרוצדורה הקבוע בסעיף 76(ג) לתקנות פשיטת הרגל, נדונה בעבר בפסיקה, תוך שבית המשפט נותן דעתו לגישות השונות שביחס לעמידה בכללי הפרוצידורה וסדרי הדין, כאשר מחד עומד השיקול של לא לחסום בעלי דין מקבלת יומם בבית המשפט ועריכת דיון בעיניינם, ומאידך עומדת גם חשיבותם של כללי הפרוצידורה.

בודאי כך כאשר המערערות לא ראו צורך ליתן הסברים הולמים ולהגיש בקשות מתאימות, אלא פעלו בשיטת "שלח לחמך על-פני המים", וכאשר "תביעות החוב" שהגישו בתוך המועד הקצוב היו חסרות באופן שהפך אותן ללא יותר מדרישות בעלמא.

על הצורך בצרוף תצהיר לבקשה בכתב, עמד כב' הנשיא (בדימוס) א. גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013), בעמ' 749 : "קיימת חובה לצרף תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה או לתשובה, הכול לפי העניין. אולם אם בקשה מבוססת על נימוקים משפטיים בלבד, כמו בקשה למחיקה על הסף של תביעה מחמת העדר עילה או בקשה למחיקת כותרת ב"סדר דין מקוצר", אין צורך לצרף לה תצהיר.

...

לדעת הכנ"ר יש לדחות את הערעור, שכן תביעת החוב הוגשה באיחור וללא בקשה מנומקת להארכת מועד להגשת תביעת החוב.

נוכח כל האמור לעיל, משהמערערת לא עמדה בתנאים הקבועים להגשת תביעת חוב, והגישה אותה ללא נימוק לקבלת הארכת מועד וללא תצהיר, ומשאף בערעור שהוגש מיד לאחר מכן לא תוקן אותו מחדל והמערערת עדיין לא מבקשת לצרף תצהיר מטעמה בתמיכה בתביעת החוב ובטענתה בדבר העדר ידיעה על צו הכינוס, וכך גם הערעור עצמו מוגש ללא תצהיר, כאשר היא כבר מיוצגת, דין הערעור להידחות.