(ס' 29 לסיכומי התשובה).
התביעה נקבעה לשמיעת ראיות (ללא תצהירי עדות ראשית) והוקצו לכך שלושה מועדים, החל מ-15.11.16, אלא שאז הגישה התובעת (ביום 22.8.16) בקשה מקדמית, למחוק סעיפים מכתב ההגנה ולהורות כי פסק הדין של כב' השופט גל בה"פ 633/99 מהוה מעשה בית דין המונע מהנתבעים לטעון שוב להעדר זכויות התובעת בנכס.
הבקשה לקבל ראיה זו נדחתה על ידי במעמד דיון ההוכחות, לא רק בשל המועד שבו נטענה, אלא גם משום שסוגיית סיווג הנכס כנפקד אינה עומדת עוד על הפרק, דרך המלך היא תקיפה ישירה כשהאפוטרופוס צד להליך, דרך זו מוצתה בה"פ 633/99, וככל שייטען כי התגלתה ראיה חדשה שהופכת הקערה על פיה, רשאי מי שסבור שראיה זו מקנה לו עילת תביעה, להגיש המרצת פתיחה חדשה, כפי שגם הצהיר ב"כ הנתבעים שישקול לעשות כן.
אוסיף עוד ואומר כי גם אם צו הירושה שהוצא למוסא שגוי, חלקה של ארטיסיה לכאורה הוא מחצית, כך שהאפוטרופוס ולאחריו רשות הפיתוח והתובעת כבעלי מחצית הזכויות לכאורה, זכאים לידרוש הפינוי ממי שאין לו זכות בעלות, בכפוף להוכחת זכות חזקה אחרת שלו.
לענין פינוי בתנאי פיצוי יש לציין כי מעבר לטענה הכללית המופיעה בסיכומי הנתבעים כי "בר רשות זכאי להחזר השקעותיו במקרקעין" (ס' 106), לא נטענה טענה זו בכתב ההגנה, לא הוגשה תביעה שכנגד, ולא הובאו כל ראיות לענין השקעה במבנה שהביאה להשבחתו, נהפוך הוא, התובעת בחוות דעת המהנדס ביקשה להוכיח כי נגרם נזק למבנה בעקבות שינויים ופיצול לדירה נוספת, שלא על פי היתר בניה.
...
נוכח קביעה זו, ובהעדר הכרעה בשתי הטענות החלופיות של הנתבעים, הוחזר התיק לבית משפט קמא, שיכריע "בשאלה האם הוכח שהמנוח מכר בחייו לאביו של מוחמד את הנכס אשר בחלקה 75 (שאז יש לדחות את התביעה), והיה אם לא ישיב עליה בחיוב (ידון) בשאלה אם עומדת למחזיק בנכס הגנה מן ההגנות שלהן טען" (פסק הדין ניתן ביום 15.4.1996).
לפיכך אני נעתרת לסעד הפינוי ומורה על פינויים של הנתבעים מהמקרקעין נשוא התובענה.
סוף דבר
עיקרם של הדברים שנקבעו לעיל הם כדלקמן: התובעת היא הבעלים של המקרקעין ובעלותה לא נסתרה.
אשר על כן אני מורה כדלקמן:
· אני מורה על פינוי כל הנתבעים מהמקרקעין נשוא התביעה (גוש שומה 30125 חלקה 75).
