בקשה למחיקת סעיפים מכתב תביעה מתוקן בתביעת נזקי גוף ורכוש

כתב התביעה המתוקן: בעקבות מחיקת הבקשה לסילוק על הסף שהוגשה על ידי הנתבעים, הגישו התובעות ביום 02.04.2017 כתב תביעה מתוקן אליו צורפה בקשה לצוו קיום צוואה של המנוח אשר הוגשה לרשם לעינייני ירושה.

במסגרת התביעה המתוקנת הדגישו התובעות כי מעבר להטרדות שעוברת האלמנה על ידי מר מאיר, ביצע הנ"ל בניה של קומה נוספת למטרות רווח בכל אחת מהדירות שברשותו, תוך שימוש ברכוש המשותף; כן נטען שמאיר נוהג להשליך פסולת בבניין, לפגוע בעצים אותם התובעת מטפחת; גורם נזק לחלקים ברכוש המשותף ומציב פיגומים בשטח המרפסת של התובעות.

מר חדד ציין בין היתר כי ערימת הפסולת הנטענת פונתה ומשכך אין בה כדי להביא לירידת ערך; באשר לתוספת הבניה הנטענת, צוין כי זו נימצאת בהליך של לגאליזציה מול הוועדה המקומית, ללא כל קשר לדיירים אחרים ולגופו של עניין לא נגרמו לנכסים כל ירידות ערך.

על פי הנטען בתביעה ביום 19.08.2016 ביצעו האם והבת עבודות הריסת מחסני אסבסט בחצר המשותפת של הבית, תוך השארת הפסולת במקום בנגוד לסעיפים 10 ו- 11 לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע"א – 2011.

כן ציינו כי שעה שמאיר פנה אליהן במכתב התראה ודרישה עובר להגשת התביעה, היו המקרקעין נקיים מכל פסולת, עד היום, וכי המחסנים מצויים בשטח שמהוה רכוש משותף, עובר לרכישת הדירות על ידן.

...

אין באמור בכדי לחסום את התובעות מהגשת כל הליך לקבלת סעד בעניין ככל שיראו לנכון לעשות כן. סוף דבר: לאור כל המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה העיקרית ומחייבת את הנתבע מס' 2 לפצות את התובעות בסך כולל של 50,000 ₪.

התביעה שכנגד - נדחית.

הנתבע ישלם את הסכומים המפורטים לעיל ויפעל כאמור לסילוק המכולה מן הרכוש המשותף בתוך 30 ימים מהיום.

הטענות המרכזיות שהעלו הנתבעים הן אלו: בבקשה שהגישה מוקד אנוש טוענת היא כי "מדובר בבליל משפטי של תביעת ניזקי גוף שהתערבבה, בבחינת מין שאינו במינו, עם תביעה חוזית וצרכנית לנזקים ממוניים, יחד עם טענות לעבירות מסחריות ופליליות של ממש, והכל מבלי שסעדים אלו כומתו, אף לא על דרך האומדן". כן נטען, בין היתר, כי את הסעדים המבוקשים בסעיף 42 לכתב התביעה רשאי לתבוע עיזבון בלבד, כי חלק מן הסעדים המנויים באותו סעיף אינם רלבאנטיים לענייננו, כי התביעה להשבת דמי מנוי היתיישנה, ועוד.

נושא זה עלה במסגרת דיון קדם המשפט הנוסף שנערך לאחר תיקון כתב התביעה, תוך שהובהר לתובעים כי המשמעות של כך שלא כימתו את הסעדים הכספיים היא כי יש לידון בהליך כתביעה בגין ניזקי גוף בלבד (עמוד 8 שורות 1-2 לפרוטוקול).

כפועל יוצא של האמור אני מורה על מחיקת כל הסעדים הכספיים המתבקשים בכתב התביעה, כך שייוותר בו אך מתן סעד של פיצוי בגין ניזקי גוף.

כלפי בינשטרית נטען בכתב התביעה המתוקן "נתבע 2 הנו בן הרוצח אשר רצח את המנוחה, והנו גם אחד מיורשיה. נתבע 2 נתבע הן כאישיות משפטית עצמאית לאור מעורבותו ו/או ידיעתו ו/או הישתתפותו ברמה זו או אחרת ברצח או 'בפירותיו', והן בנוסף כיורשו הבלעדי של הרוצח. נתבע 2 זכה בזכויות הרוצח (בירושת הדירה אותה ירש הרוצח מהנרצחת!) ומן הראוי ש'יזכה' גם בחובותיו, ולכל הפחות - החובות הכספיים". בפירוט טענת הרשלנות המיוחסת לבינשטרית נטען כי למיטב ידיעת התובעים בינשטרית סייע לאביו בהברחת כספים מחשבון הבנק, וכי בגזל כספים אלו "הן לפני הרצח והן לאחריו, גזל הרוצח ו/או נתבע 2 בעצמו או כיורשו של הרוצח את המנוחה האומללה ואת חלקה היחסי ברכוש...". מהאמור עולה כי למרות הכותרת "הרשלנות" לאמיתו של דבר בכתב התביעה לא מיוחסת לבינשטרית רשלנות אלא מיוחס לו מעשה גזל מכוון, והסעד לו עתרו התובעים בקשר עם טענת הגזל הוא סעד של השבת הכספים שלפי הטענה נגזלו (סעיף 42(ב) לכתב התביעה).

כן נתתי דעתי לכך שביחס לבעלי התפקיד במוקד אנוש החליטו התובעים למוחקם מכתב התביעה, מבלי שהבהירו מדוע מצאו לכלול אותם בתביעה לכתחילה, לכך שגם לאחר שניתנה היזדמנות לתיקון כתב התביעה לא תוקן כל הנידרש, ובפרט לא כומתו הסעדים הכספיים, מה שגרר הגשת בקשות מחודשות בעיניין זה. במכלול הדברים יש לומר כי היתנהלות התובעים הובילה להתארכות ההליך ולהוצאות לנתבעים ועל כן יש לחייב את התובעים בהוצאות.

...

המוסד לביטוח לאומי טוען אף הוא כי יש לדחות את התביעה כלפיו בהיעדר עילה ובהיעדר יריבות, בציינו כי אין לו אחריות נזיקית בקשר עם מעשיה או מחדליה של מוקד אנוש (ככל שיוכחו), וכן הצטרף הוא לטענות לעניין כימות התביעה ומיהות התובעים.

כפועל יוצא של האמור אני מורה על מחיקת כל הסעדים הכספיים המתבקשים בכתב התביעה, כך שייוותר בו אך מתן סעד של פיצוי בגין נזקי גוף.

ביום 21.5.23, הגישה המשיבה בקשה לתיקון כתב ההגנה לצורך הוספת טענה חדשה של העדר עילת תביעה, לפיה "מקרה הביטוח נובע במישרין או בעקיפין משכרות או שימוש בסמים". לטענת המשיבה מידע זה התגלה רק לאחר עיון בחוות דעתו של ד"ר גיא אור, המומחה בתחום הנפשי, שמונה מטעם בית המשפט השלום ברמלה במסגרת תביעת התובע מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

עוד ראיתי להביא מדבריה של כב' השופטת וילנר ברע,א 629/20 רויטל פרץ ואח' נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית ואח', מיום 6.5.20 (להלן: "עניין פרץ"): "אני סבורה כי בחינה של יישום החריג האמור בפסיקה על נסיבות המקרים השונים אשר נבחנו לאורו, מלמדת כי זה הוחל אך בכל הנוגע לתנאים בפוליסה המגדירים את הקף הכסוי הבטוחי מלכתחילה (למשל, כאמור, ניזקי גוף לעומת ניזקי רכוש). זאת, להבדיל מתנאים המאפשרים להחריג בדיעבד את הכסוי הבטוחי עקב המנעותו של המבוטח מלנקוט באמצעים שונים להקלת הסיכון אשר המבטח נטל על עצמו במסגרת הפוליסה – כדוגמת תנאי ההשגחה בעניינינו. כך למשל, בעיניין הכשרת היישוב התקבלה בקשה של מבטחת להוסיף לכתב הגנתה טענה לפיה פוליסת הביטוח הנדונה כלל אינה חלה על יבולי כותנה, ולפיכך אינה מכסה נזקים שנגרמו לערימות כותנה; ובעניין עיזבון סלים דחה בית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטה בה נקבע כי אין למנוע ממבטחת לטעון שפוליסת ביטוח תאונות אישיות אינה חלה על מחלה (וראו גם תאור המקרים המנויים בספרו של אליאס, בעמודים 984-983).

לעומת זאת, בעיניין אייש נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה למחוק סעיפים מכתב הגנתה של מבטחת הנוגעים להפרת תנאי פוליסה המתנים את הכסוי הבטוחי בכך שהמבוטח ועובדיו יקיימו הוראות דין שונות לגבי הפעלת בריכות שחייה ואחזקתן.

...

אין בידי לקבל את הטענה כי המשיבה למדה על טענת ההגנה החדשה רק לאחר שהומצאה לעיונה חוות דעתו של ד"ר אור, במסגרתו של התביעה שמתנהלת מכוח החוק.

אין בידי לקבל את טענת המשיבה בסעיף 30 לתגובה כי היא אינה נדרשת להוצאת תיקיו הרפואיים של הנפגע עם הגשת תביעה לתשלום תגמולי ביטוח.

סוף דבר דין בקשת רשות הערעור להתקבל.

לחלופין התבקש בית המשפט להורות על מחיקת סעיף 16 לתצהיר שהוגש מטעם סעאידה מוסא מטעם התובעת (להלן: "מוסא" ו"תצהיר התובעת", בהתאמה) והוצאת נספחים ח' וט' לתצהירו שכותרתם:"תוכנית מתוה היסודות ותכנון פרט כלונס עליהן נרשם "לעיון"", ו-"תכניות מתוה היסודות ותכנון פרט הכלונס עליהם נרשם לבצוע". מדובר בתביעה כספית לפיצויים בגין ניזקי רכוש בסך של 2,575,135 ₪ שהגישה התובעת אשר בזמנים הרלוואנטיים ביצעה פרויקט של הריסת מבנה קיים והקמת מבנה חדש בעפולה.

לטענת המבקשים כתב התביעה תוקן 3 פעמים, ובכל הפעמים נטען על ידי התובעת, כי כלונסאות הדיפון בוצעו לפי פרט חסר או "נייר" שאינו מהוה תכנית.

התובעת היתנגדה לבקשה ומעבר להלכה הפסוקה לעניין סילוק תביעה על הסף הפניתה לכך שתצהיר עדות ראשית אינו חייב להיות זהה לחלוטין לאמור בכתב התביעה ולא כל סטייה ממנו מהוה הרחבת חזית ובילבד שמדובר באותו "סיפור מעשה". לגוף העניין טענה התובעת כי לא מדובר בהרחבת חזית או שימוש לרעה בהליכי משפט.

כאשר למצב העובדתי והמשפטי כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי-הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהוא, אפילו הנמוך ביותר, שהתביעה תיתקבל, ולו באופן חלקי, אין להעתר לבקשה לסילוק התביעה.

...

דיון: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשות להידחות.

כאשר למצב העובדתי והמשפטי כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי-הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהו, אפילו הנמוך ביותר, שהתביעה תתקבל, ולו באופן חלקי, אין להיעתר לבקשה לסילוק התביעה.

מכתב דומה נשלח גם לאיילון ביטוח באמצעות ב"כ עו"ד צחורי ביום 7.9.20, שם שב וחזר התובע (באמצעות ב"כ) על טענתו כי נפל קרבן לעלילה וכי הוא ימצה הדין עם כל מי שנתן לה יד, לרבות תביעת נזקיו הישירים והעקיפים שנגרמו וייגרמו לו כתוצאה מהתנהלות סוכן הביטוח והמבטחת (נספח 10 ס' 6 לקובץ תע"ר התביעה).

במסגרת ישיבת ההוכחות לא מצאתי לנכון להורות על מחיקת סעיפים מתצהירו של התובע בעיניין המכתב האנונימי הואיל וגולה במסגרת הליכי הגילוי בהליך זה ונחשף לראשונה על ידי הנתבעים בהליך, כאשר כבר בכתב התביעה נטענו טענות המייחדות אחריות נפרדת לנתבעים 1-2 (ר' עמ' 14 לפר' 2.4.23).

כך או כך, אני סבורה כי בהנתן העובדה שהפוליסה מושא דיוננו נערכה בידי חברת ביטוח ישראלית באמצעות סוכן וסוכנות בישראל ומכוח מערכת יחסים חוזית שכוללת, מעבר לפרק 1 העוסק בביטוח גוף כלי השיט, גם פרקים נוספים שהוכפפו לתנאיו ולהוראותיו של חוק חוזה הביטוח (ר' למשל ס' 1 לפרק 6 לפוליסה, עמ' 43 לקובץ ראיות התביעה), ממילא חלים על מערך היחסים החוזיים בין הצדדים גם דיני החוזים הכלליים בישראל.

בעיניין זה אין לי אלא להפנות לפסק דינה של כב' השופטת ארבל בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18 (2006)שם קבעה כי: "...יש להבחין בין פיצוי בגין נזק תוצאתי הכלול במסגרת הפוליסה, לבין פיצוי בגין נזק תוצאתי שניגרם למבוטח בשל הפרת חוזה על-ידי חברת הביטוח, למשל מאחר ולא שילמה למבוטח את התגמולים 30 ימים מיום שהיו בידיה המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו (כפי שקובע סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח). בעוד ובמקרה הראשון הכלל הוא כי נזק תוצאתי אינו מכוסה על-ידי פוליסת ביטוח רכוש, אלא אם כן קובעת הפוליסה אחרת (פרשת מוריאנו, בעמ' 84), במקרה השני נגזרת החובה לפצות מדיני החוזים הכלליים, לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות) (לעניין הבחנה זו ראו: ולר, בעמ' 609). בעניינינו טענה המבוטחת לפיצויים על-פי סעיף 10 לחוק התרופות בשל המנעות חברת הביטוח מלשלם את התגמולים במועד. הכלל הוא כי על התובע פיצוי לפי סעיף 10 לחוק התרופות להוכיח הן את ניזקו והן את שיעור הפיצויים לו הוא זכאי בגין הנזק שניגרם לו מההפרה (דעת הרוב בע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2) 800, 807-806 (1981); ע"א 153/04 רובינוביץ נ' רוזנבוים, [פורסם בנבו]). התרת פסיקה על דרך של אומדן, תיעשה רק מקום בו, לאור אופיו וטבעו של הנזק, קיים קושי אובייקטיבי להוכיח את גובהו ואת שיעור הפיצויים (פרשת אניסימוב, בעמ' 809; ע"א 7905/98 Aerocon C.C.  נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387, 398 (2001))." (שם, פס' 69 לפסק הדין, ההדגשות שלי – מר"א).

התובע הוסיף וטען כי באותה פגישה נאמר לו שביום 1.8.20 הגיע לסוכנות הביטוח שליח ובידו מעטפה עם מכתב אנונימי המטיח בתובע אותה אשמה, התובע ביקש באופן מיידי לקבל לידיו את העתק המכתב ומר קדר סרב לבקשתו ורק לאחר שהתובע הודיע שבכוונתו להתלונן במישטרה התרצה מר קדר ומסר לתובע ביום 6.8.20 את העתק המכתב (ס' 33 לתצהירו, נספח 12 לקובץ תע"ר התביעה).

אכן, ד"ר רימון ציינה בחוות דעתה כי הזכות לתבוע בגין אי תשלום דמי ביטוח הוסדרה באנגליה ב – Enterprise Act 2016 שתיקן את חוק הביטוח משנת 2015 על ידי הוספת סעיף 13א לפיו מבטח חייב לשלם דמי תגמולים בזמן "סביר". כאשר מבטח מסרב לשלם דמי ביטוח, לא בהכרח ייקבע על ידי בית המשפט כי הפר את הסעיף החדש כל עוד עמדו לו עילות סבירות לדחות את תביעת הביטוח והוא פעל תוך זמן סביר (ס' 14.1 לחוות דעתה).

...

סיכום אשר על כן התביעה מתקבלת בחלקה.

בנוסף תשלם הנתבעת 3 (איילון ביטוח) לתובע תשלומי ריבית מיוחדת לפי ס' 28א. לחוק חוזה הביטוח, הגבוהה פי 6 מהריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה על סכום תגמולי הביטוח בגין הסירה כמפורט לעיל (קרי - $64,000 כערכם בשקלים על פי השער היציג נכון למועד התשלום כשהם מוצמדים מיום מקרה הביטוח ועד למועד התשלום בפועל), וזאת החל מיום 3.9.20 ועד מועד התשלום בפועל.

עוד ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, פיצוי בגין עוגמת הנפש שהתנהלותם הסבה לו בסך 25,000 ₪, וכן אגרת משפט מלאה כפי ששולמה; שכר העדים כפי שנפסק בדיוני ההוכחות ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪.