בקשה למחיקת סעיפים מכתב הגנה מתוקן בשל חריגה מטענות מכתב דחייה

לפיכך, נדחית הבקשה למחיקת סעיפים 7, 11-16, שכן בסעיפים אלו מתייחסת התובעת לטענת הגנה כי הועסקה בתגבור של דוברי אנגלית בלבד, מחוץ לשעות התקן וללא מעמד של מורה מן המניין (לדוגמא סעיף 47 לכתב ההגנה של הנתבעת 3; סעיף 83 לכתב ההגנה של תלם).

אשר לסעיפים 29 ו-49 לתצהיר התובעת – לא ברורה ההצדקה שביסוד הבקשה למחוק אותם, שהרי הנטען בהם עולה מכתב התביעה כולו, לפיו התובעת מיתכחשת להעסקה אותנטית על ידי תלם וטוענת כי הועסקה למעשה על ידי משרד החינוך.

אמנם נכון הוא כי ייתכן שבית הדין יפסוק סעד דומה לסעד שנתבע אף אם לא נתבע במפורש ובילבד שלא יחרוג מסכום התביעה, אך אין לפרש הדבר כאילו תובע למעשה לא נידרש לפרט את תוכן הסעדים ודי שיסתפק בסכום התביעה הכולל, כפי שעולה מטענות התובעת.

אשר לסעדים – על התובעת להודיע בתוך 14 ימים האם היא מבקשת לתקן את כתב התביעה ולהעמידו על הסעדים המפורטים בחוות הדעת, תוך פירוט עובדתי של הנסיבות הנדרשות לשם פסיקת כל אחד מהסעדים.

...

די בכך כדי לדחות את הטענה והיא נדחית בזאת.

לפיכך – הטענה נדחית, בכפוף לאמור לעיל ביחס להרחבת מסגרת הסעדים.

סוף דבר – הבקשה למחיקת סעיפים נדחית, למעט סעיפים 70 -71 לתצהיר התובעת אשר אני מורה על מחיקתם.

המבקשת טוענת שיש לדחות או למחוק על הסף את התובענה הייצוגית המתוקנת מאחר שלא תוקנה לפי החלטתו של בית המשפט העליון מ-17.7.22 ולא בוצעו בה השינויים הדרושים להתאמתה לפרט 11 של התוספת השנייה.

בסיכום דעתו של השופט הנדל בדעת הרוב בדיון הנוסף בעיניין מנירב, נקבע שבית המשפט יכול לכלול בקבוצה לפי שיקול דעתו גם חברי קבוצה שעילתם נולדה לאחר הגשת בקשת האישור, ובנסיבות חריגות אף לאחר אישור התובענה, לפי סעיף 10 לחוק.

המבקשת השיבה לתשובת המשיבים וטענה שהמשיבים לא נתנו מענה ראוי לאף אחת מטענותיה בבקשת הסילוק.

על כן אני מורה על מחיקת סעיף 166 מכתב התביעה המתוקן, ומהטעמים האמורים לעיל הנכונים גם לגבי סעיף 166, אני דוחה את הבקשה של המבקשת להגשת כתב הגנה מתוקן ולפסיקת הוצאות.

...

על כן אני דוחה את טענת המבקשת בעניין זה. על פי כל האמור לעיל, אני מוחק מכתב התביעה המתוקן את סעיפים 166, 170, 171 א'.

אני דוחה את הטענות האחרות של המבקשת.

אני קובע קדם משפט ליום 27.5.23 שעה 08:30.

כעולה מכתבי ההגנה, בעיניינם של הנתבעים נאמר כי הטענות משוללות יסוד, שהמשיב היה מיוצג במשך ההליך, שכלל משא ומתן ארוך, וכן, הועלתה טענת ההתיישנות.

התובע משיב; בתשובתו, מבקש למחוק את התביעה כנגד מבקש 2, ללא צו להוצאות, ולהותיר את התביעה נגד מבקש 1 על כנה, תוך דחיית בקשתו וחיובו בהוצאת בגין התשובה, כפי שיבואר; ביחס למבקש 2; לצורך ייעול הדיון מסכים המשיב למחוק את התביעה נגדו.

מבקש 1 שימש כנאמן ובמסגרת הסכם הפשרה הופטר מחבות ומטענות נוספות.

טענה נוספת היא העדר היתיישנות – אמנם יכולה לחול טענת ההתיישנות, אך יש חריגים רבים החלים בעיניין זה, לרבות החריגים הבאים; החריג האמור בסעיף 7 לפיו "מירוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושהה כל עוד נימנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו; לעניין זה, הטעייה – לרבות בדרך של אי גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה". לפי עדותו של המשיב, אחרי שנודע למבקש 1 על ביטול הסכם ההלוואה, בכובעו כעורך דינו, צעק עליו תוך איומים ולחצים "תגיד שאתה כשיר לחתום". בזמן זה, המשיב היה שרוי במצב נפשי בו היה בלתי כשיר למעשיו.

התמיהות החריגות בעיניין הצגת ההסכם לבית המשפט כ"הסכם גישור" כביכול; המשיב טוען כי הנתבעים ניסו לשדר מצג שוא, לפיו הסכם הפשרה נעשה בפיקוחו של מגשר אובייקטיבי.

מבקש 2 הגיש כתב הגנה; בקשה לסילוק על הסף ובצדה ארכה להגשת כתב הגנה עד להכרעה בבקשת הסילוק על הסף (לא נפסקו הוצאות); בקשה למתן רשות ערעור ובקשה להוספת ראיות; בקשה לעיכוב הליכים בתביעה עד להכרעה בבקשה למתן רשות ערעור; תשובה לבקשת התובע לתיקון כתב התביעה (נפסקו הוצאות על סך של 1,500 ₪ לכל משיב); כן, מוגשת בקשה זו. היתקיימו שני דיונים.

...

ביחס למבקש 1; המשיב טוען כי דינה של הבקשה לסילוק על הסף של התביעה, להידחות.

בלי להביע עמדה בטענות וביחס לטענת ההתיישנות; שאלת הפיצוי הכספי יכולה להיות נלווית ולדון בה, במידת הצורך ובהתאם למסקנה, בשלב מאוחר יותר.

אשר על כן, הנני מורה על מחיקת התביעה כנגד מבקש 1.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הנני להורות על מחיקת התביעה ביחס למבקשים.

נטען כי בכך, המשיבות "מאלצות" את הלקוחות לקבל, באופן שיטתי, מוצרי מזון במשקלים החורגים מאלה שהוזמנו על ידם ואף לשלם בגין חריגות אלו (להלן: החריגות), וזאת מבלי שנתבקשה הסכמתם לכך.

על כן, סבור המבקש כי קמות לו ולחברי הקבוצה עילות תביעה שונות, ביניהן: הטעה צרכנית לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, רשלנות לפי סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועילות נוספות.

בהמשך, ביום 4.10.2021 ביקשה המשיבה 4, יינות ביתן בע"מ (להלן: יינות ביתן), למחוק סעיפים מסוימים מתגובת המבקשים וכן את התצהירים שצורפו אליה, משהם העלו, לטענתה, טענות שלא נכללו בבקשת האישור: המבקשים טענו בתגובתם ובתצהירים שצורפו לה כי הם לא עשו כל שימוש בחריגות שקבלו מהמשיבות – עובדה אשר לשיטתם, מבססת את קיומו של נזק ממוני שניגרם להם (הוא התשלום בגין אותן חריגות).

למען שלמות התמונה יוער, כי המשיבה 1, ויקטורי רשת סופרמרקטים בע"מ (להלן: ויקטורי), ביקשה למחוק סעיפים אף מכתב התגובה המתוקן, ובקשה זו נדחתה ברובה ביום 13.1.2022.

באשר למצבו הכלכלי של המבקש, זו סמכה ידיה על ההחלטה, אשר קבעה כי למעשה, המבקש הודה בעצמו בחלק מטענות המשיבות לעניין מצבו הכלכלי הרעוע, מאחר שהוא לא סתר אותן (פס' 7 להחלטה).

...

לא ראיתי מקום לסטות לצורך הכרעה בבקשה שלפניי גם ממסקנה זו, שכן המדובר בעניין הנתון במובהק להתרשמות הערכאה הדיונית, המנהלת את ההליך, ויכולה לגבש התרשמות מהתנהלות הצדדים.

בהינתן האמור, ולא בלי לבטים, הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא לחייב את המבקש בהפקדת ערובה (בהתאם ליישומו של המבחן הדו-שלבי, ובשים לב להתרשמות בית המשפט קמא מהשיקולים הרלוונטיים).

סוף דבר: בקשת רשות הערעור מתקבלת באופן חלקי, כך שהמבקש יפקיד לקופת בית משפט קמא סך כולל של 25,000 ש"ח, כערובה להבטחת הוצאות המשיבות כתנאי לניהול ההליך, וזאת בתוך 30 יום.

ביום 15.5.2020 הגישה המשיבה (התובעת) בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה, שעניינם תוקפו של הסכם החכירה, בטענה כי לנוכח פסק הדין בהליך הראשון, קם מעשה בית-דין בעיניין זה. כן טענה, כי מדובר בפסק-דין חלוט ולפיכך המבקשים מושתקים ומנועים מהעלאת טענות בעיניין הסכם החכירה.

כן נדחתה הבקשה לזימון נציג הנהלת בית המשפט, מאחר שעדות מעין זו לא צפויה לקדם את המחלוקות בעיניין משקל הראיות שלגביהן התבקשה עדות זו. בקשת רשות העירעור בקשת רשות העירעור המקורית שהוגשה ביום 8.10.2023 חרגה בהיקפה מהמותר על-פי תקנה 134(א)(3) בתקנות ולפיכך בהתאם להחלטה מיום 24.10.2023, הוגש נוסח מתוקן ביום 31.10.2023.

עוד טענו המבקשים כי אפילו תיתקבל טענה שעל-פיה טענתם נחסמת טכנית בשל האמור בסעיף 71 בכתב ההגנה מטעמם, עדיין לא ברור מדוע בית המשפט מיתעלם מטענתם בעיניין פרשנות הסכם החכירה, אשר לשיטתם עומדת בליבת המחלוקת, כפי שנטענה בהודעה לצד השלישי.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתיק בית המשפט קמא, בהליכים קשורים נוספים כפי שיפורטו בהמשך הדברים ובהחלטות שבעניינן הוגשה הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי בקשת רשות הערעור נעדרת סיכוי להתקבל.

משמעותן של אותן קביעות הן כי במסגרת ההליך בבית המשפט קמא נדרש בירור של המחלוקות בעניין זכות הדיירות המוגנת של המבקשים, אולם אין פירוש הדבר כי יש להיעתר לכלל בקשותיהם של המבקשים, לרבות בעניין זימון עדים.

מכל מקום וכאמור, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת לקבוע כי אין להיעתר לבקשה לזימון עד זה או אחר, אם נמצא כי עדותו אינה דרושה לשם הכרעה במחלוקות הטעונות הכרעה, כי אין בה כדי לתרום לאותן מחלוקות (ראו למשל: עניין לומדעת, פסקה 8), או כי העדות נוגעת לנושא שלגביו חל הכלל בדבר מעשה בית-דין, השתק או כל כיוצא בזה.

אף לא נמצא כי דחיית בקשתם לזימון עדים תשפיע באופן ממשי על זכויותיהם או שעלול להיגרם להם נזק של ממש, באופן המצדיק מתן רשות ערעור בשלב זה. מכל הטעמים האמורים, בקשת רשות הערעור נדחית הן על הסף, מחמת האיחור בהגשתה, הן לגופה מהטעמים שהובאו לעיל.