התובע הגיש כתב-תשובה לכתב ההגנה המתוקן (שהוגש בעקבות כתב התביעה המתוקן), והמבקשת עותרת למחיקת סעיפים מכתב-תשובה זה, בהתאם להוראות תקנה 64 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").
עוד עותרת המבקשת, לחייב את התובע בהפקדת ערובה, בהתאם לתקנה 519 לתקנות, וכן היא עותרת להפרדת הדיון, בהתאם לתקנה 143 לתקנה, באופן שתחילה תידון ותוכרע שאלת החבות, ולאחר-מכן שאלת הנזק – אלו הבקשות אשר בפני.
בשורה ארוכה של פסקי-דין נקבע, כי שיקול-דעתו של בית המשפט בבקשה להטלת הערובה המבוקשת הינו רחב, ואמות המידה – אימתי ינתן צו להפקדת ערובה, פורטו, למשל, ברע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ ואח', תק-על 2001(2) 537 (להלן: "פרשת הופ"), שם נקבע, מפי כב' השופט טירקל, כדלקמן:
"מקובל עלינו כי בית המשפט משתמש בסמכותו לפי תקנה 519(א) לתקנות, בעיקר בשני מקרים:
...
ודוק: קיומם של יחסי המרות נטען גם בכתב התביעה המתוקן, ולכן צירוף העובדות והסקת המסקנה בדבר אי-התיישנותה של התובענה, אינו מהוה העלאת טענה חדשה.
אודה, כי התלבטתי בשאלה, האם יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשת, ובסופו של דבר החלטתי להמנע מלעשות כן.
יובהר, כי התובענה נמצאת בשלב ראשוני, ולמעט הטענות, אין בפני ראיות להוכחתן.
באשר לבקשה לפיצול הדיון, אינני סבורה כי בנסיבות התובענה יש מקום לפצלה, ובענין זה, אבקש להעיר לבא-כוח התובעת על התנסחותו הפוגענית, התנסחות צינית, קנטרנית ובוטה שאינני מוכנה להסכין לה.
סוף דבר, הבקשה נדחית בזאת.
