בקשה למחיקת סימן מסחר בטענת חוסר תום לב

לפני ערעור על החלטת סגנית רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר (כב' סגנית הרשם ז'קלין ברכה) מיום 26.9.2019, שדחתה בהליך מאוחד את הבקשות למחיקת סימני מסחר קבוציים מס' 248187, 248188, 248189 ו-266115 (להלן: "הסימנים").

אכן, הגשת הבקשות לרישום הסימנים על ידי המשיבה אינה נגועה בחוסר תום-לב, אולם הסימנים הגלובליים אינם כשירים לרישום על ידי פלג מסוים של התנועה באופן המונע, מעשית, שימוש בהם מהמערערת.

...

המשיבה טוענת שדין הערעור להידחות.

אודה כי נטיתי לדחות את הערעור, אך משעמדה המערערת על מתן פסק דין, ולאחר עיון נוסף בטענות הצדדים, נחה דעתי דין הערעור להתקבל בחלקו, כך שהכרעת סגנית הרשם בנוגע לסימנים המקומיים תיוותר על כנה, ואילו הסימנים הגלובליים יימחקו מפנקס סימני המסחר.

בכתב ההגנה מטעמה, טענה טללים, שהמדובר בתביעה מופרכת, שעה שלמבקשת אין זכויות קניין רוחני כלשהן בסימן המסחר CHECKPOINT, שכן דינו של הסימן המסחר להמחק שכן נרשם בחוסר תום לב. לטענת טללים, המדובר בתביעה שכל מטרתה להפעיל לחץ על צדדים שלישיים אשר כלל לא נתבעו, על מנת לאפשר לתובעת להיות המשווקת הבלעדית בישראל של המותג הבנלאומי CHECKPOINT שאינו שייך למבקשת.

...

אי הצגת ההסכם פועלת לחובת טללים ומביאה למסקנה שיש לדחות את טענותיה במספר מישורים: הן במישור הטענה הנוגעת לזהות החברות מולן פועלת טללים וזאת בשים לב שטללים עצמה הגדירה שהיא פועלת למול המשיבה-2 עצמה, הן בנוגע לפעולות שהוסכם שהיא תבצע עבור המשיבה-2 והן בנוגע לאינטנסיביות הקשר.

מחוקק המשנה גם המעיט בחשיבות המבחן השני, מבחן זהות העסק, והסתפק בדרישה של ייצוג הנתבע הזר בקשר עם ענייניו בישראל, כלומר אפילו אם עניינים אלו אינם עולים כדי "עסק". המסקנה המתבקשת הינה, שבמשטר הנורמטיבי בהתאם לתקנות כנוסחן כיום, ניתן להגדיר את טללים כנציגה של המשיבה-2 במדינת ישראל המייצגת אותה באופן קבוע באותו עניין בקשר לענייניו בישראל וזאת גם אם המוצרים נרכשים לבסוף ישירות מהמשיבה-2, שכן לולא פעולתה של טללים לא יכלה המשיבה-2, לבצע את פעולות המכירה בארץ – כך טוענת טללים עצמה.

אחר כל האמור לעיל, בשים לב לקביעתי שטללים היא בבחינת נציג מטעמה של המשיבה-2, במובן תקנה 163 (ג) לתקנות החדשות, אני קובעת שהמצאת כתב התביעה המתוקן לטללים מהווה המצאה כדין ל- Checkpoint Systems Inc.

אי לכך לאחר הגשת התביעה, הגישה הנתבעת בקשה למחיקת רישום סימן המסחר של התובעת היות ולטענתה נרשם בחוסר תום לב. מדובר בשם גנרי ומלכתחילה בהתאם לסעיף 39(א) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: "פקודת סימני המסחר"), לא ניתן היה לרושמו, כסימן מסחר.

...

" ביחס ליסוד השני, חשש סביר לקיומה של הטעייה, נקבע בפסיקה, כי מדובר במבחן אובייקטיבי הכולל שלושה מבחני משנה: מבחן החזות והצליל; מבחן סוג הסחורות והלקוחות; מבחן יתר נסיבות העניין, וראו ביחס לפרשנות המבחנים ולמשקלם היחסי בעניין דיאליט: "95. מבחן החזות הוא המבחן המרכזי מבין מבחני המשנה של מבחן ההטעיה, ומטרתו השוואת החזות של שני המוצרים לצורך בחינת הדמיון והשוני ביניהם. ההשוואה מתבצעת בקווים גסים, משום שהחשש מדמיון מטעה מכוון לעין הבלתי מיומנת שהתרשמה מהמוצר ברושם ראשון, ולא לעינו של לקוח המכיר היטב את המוצרים ואינו צפוי לטעות בהם (עניין אנג'ל, פסקה 27; רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, 451 (2003) (להלן: עניין טעם טבע)). מבחן סוג הסחורות וסוג הלקוחות עניינו בבחינת משתנים אלה ביחס למוצר התובע ולמוצר הנתבע, והשפעתם על מידת הסיכון להטעיה (ע"א 1898/12 מרכז המתנות 2006 בע"מ נ' קארשי אינטרנשיונל בע"מ [פורסם בנבו] (9.9.2014) (להלן: עניין מרכז המתנות)). דמיון בסוג הסחורות וסוג הלקוחות עשוי להצביע על הטעיה, אך גם עשוי להצביע על מסקנה הפוכה. כך, ככל שהמוצר יקר ואיכותי יותר וחוג הלקוחות מתוחכם יותר, כך ניטה לייחס לצרכן ערנות ויכולת הבחנה דקה בבואו לרכוש את המוצר (עניין אנג'ל, פסקה 26). מבחן שאר נסיבות העניין במסגרתו נבחנות הנסיבות הקונקרטיות הנוגעות למקרה הנדון, ככל שאלה לא נבחנו במסגרת המבחנים הקודמים (עניין מרכז המתנות, פסקה 21; טעם טבע, עמ' 453). מקובל לראות בשני המבחנים האחרונים – סוג הלקוחות וסוג הסחורות ושאר נסיבות העניין – פרמטרים המסייעים במבחן החזות, וככל שלא התקיים מבחן החזות לא יעלה בידו של התובע להוכיח עוולת גניבת עין אף בהתקיימם של שני מבחנים אלה (עניין אנג'ל, פסקה 26)." (ראו גם בעניין אנג'ל; עניין Barilla).

אשר על כן, התביעה נדחית.

המשיבה טענה בבקשת המחיקה (מוצג 25 למשיבה) כי סימן המסחר של המערער נעדר אופי מבחין, יוצר תחרות בלתי הוגנת, בעל דמיון העולה כדי הטעה לסימן שלה עצמה וכן הוגש לרישום בחוסר תום לב. הצדדים הגישו ראיות.

טעה הרשם באי קבלת הטענה לחוסר תום לב של המשיבה והסתרת עובדות מהותיות.

...

עמדתו של המערער היא כי לכל הפחות יש לקבל את הערעור בכל הנוגע להנעלה ולהותיר (או לכונן מחדש) את הסימן שלו לגבי הנעלה.

על רקע האמור אין מקום להתערבות בהחלטתו של כב' הרשם.

הערעור נדחה.

ע"י ב"כ עו"ד אליס אברמוביץ' Calrose Rice LTD Global Rice LTD Redis Market SRL מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ - נמחקה ע"י ב"כ עו"ד אלון שפר, פמת"א (אזרחי) עו"ד אריה רייף החלטה לפני בקשה להורות שמסירת כתב התביעה לעו"ד אריה רייף היא מסירה כדין לנתבעת-2, בבחינת מי שמייצג את הנתבעת-2 ולחלופין כנציג הנתבעת-2 במדינת ישראל.

במסגרת הבקשה דנן, עתרה התובעת, בין היתר, לקבוע שאין הצדקה בהתאם להוראות האמנה לדרישה זו וכי יש לקבוע שהנתבעות 2 ו-3 נוהגות בחוסר תום לב בהקשר זה, בהנתן שמדובר בחברות המנהלות עסקים בעולם בשפה האנגלית ומשכך להכיר בהמצאה שבוצעה.

בעניינינו אין מחלוקת שעו"ד רייף הגיש בשמה של הנתבעת-2, בקשה לרישום סימן מסחרי לרשם סימני המסחר, כאשר הסימן המסחרי המבוקש נוגע לאותם המוצרים לגביהם הוגשה תביעה זו. טענת עו"ד רייף הנה, שלא הוסמך לייצג את הנתבעת-2 ושמשרדו אינו משמש כתובת למסירת כתבי בית דין לנתבעת-2 בהליך בו לא הוסמך לייצגה אלא אך ורק בנוגע למסמכים השייכים להליך המתנהל לפני רשם סימני המסחר ואולם טענה זו אינה מתיישבת עם פסיקת בית המשפט.

...

דינן של טענות אלה להידחות.

בהקשר זה התייחס בית המשפט זה מכבר לבעל דין המבקש להתחמק מן הדין, וקבע דברים שיפים במשנה תוקף לאחר כניסת התקנות לתוקף ושעה שיפוי הכוח כלל לא הוגבל: "בשולי הדברים יוער, כי מן הראוי כי הכלל בדבר אפשרות הגבלת ייפוי הכוח מקבלת כתבי בי דין יפורש בצמצום. כלל זה מהווה פתח לניצול לרעה ולהתחמקות מן הדין, מקום בו למשל מחד, אין כתובת אליה ניתן להמציא את כתבי בי הדין, ומאידך, ברור כי עורך הדין נמצא בקשר רצוף עם הלקוח. במקרה האחרון מתקיימת תכלית תקנה 477 ואין לאפשר לנתבע לנצל טענות פרוצדורליות על מנת להתחמק מבירור ענייני של התביעה. החשש לניצול לרעה בא לידי ביטוי במקרה שלפנינו, בו התנהל הליך בבקשה לסעד זמני, עורך הדין ייצג את המשיבה 2, הוגש תצהיר, התנהל דיון ובה בעת שעורך הדין הגיש בקשה לבית המשפט בתיק העיקרי, נטענת טענה לאי המצאה כדין". (שם, ע' 9-10).

סוף דבר בנסיבות שפורטו דינה של הבקשה להתקבל בחלקה בכך שנקבע שעו"ד רייף מהווה נציגה של הנתבעת-2 לצורך קבלת כתב התביעה והעברתו לנתבעת-2.