- ביום 23.5.2011 חתמה המנוחה על בקשה למתן כתב התחייבות לרישום משכנתא וביקשה כי תונפק לבנק התחייבות לרישום שעבוד נוסף על הנחלה בסך של 5 מיליון ₪.
ביום 24.9.2012 ולאחר שבקשת המנוחה לעיכוב הליכי הפינוי נדחתה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, הגישה המנוחה בבית משפט זה תובענה למתן סעד הצהרתי, במסגרתה ביקשה כי יינתן צו מניעה למימוש הנחלה וכי יוצהר שחתימתה על כתב הערבות מיום 24.3.2010 מזויפת ובטלה, כי שטר המישכון מיום 21.7.10 בא להבטיח רק שתי הלוואות בסך כולל של 1,360,000 ₪ וכי שטר המישכון מיום 2.5.2011 הנו חסר כל תוקף ובטל (ה"פ 16608-09-12, להלן: התובענה הראשונה).
טענות התובעים בכתב התביעה
התובעים טוענים כי הבנק הונה את המנוחה - קשישה סיעודית מרותקת לכסא גלגלים שבעשור האחרון לחייה סבלה מעיוורון מוחלט, וכי היא נפלה קורבן לשורה ארוכה של מסמכים פגומים, הטעיות וזיוף מסמכים, שכתוצאה מהם נחלתה "עומדת בפני אבדון".
כך, לטענת התובעים, הבנק ייחס את שטר המישכון עליו חתמה המנוחה ביום 21.7.2010 גם לחובות החברה, אף ששטר מישכון זה נועד להבטיח רק את ההלוואה הפרטית המובטחת במשכנתא אותה נטלו המנוחה, מנחם ורעייתו.
"
הלכה מושרשת היטב היא, כי מחיקה על הסף של תביעה, קל וחומר דחייה, היא אמצעי קצוני אשר מונע מבעל דין את זכות הגישה לערכאות, שהנה זכות יסוד בשיטתנו, ועל כן ישתמש בית המשפט בסמכותו זו רק במקרים נדירים, בהם ברור כי בשום מקרה לא יוכל התובע לקבל, על סמך הטענות שביסוד תביעתו, את הסעד המבוקש (ראו א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12, 2015, 342-347; ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה קבלנית כללית בע"מ,4.6.2007).
...
לאחר עיון בכתב התביעה, בבקשה לסילוק התביעה על הסף ובתגובה לה ולאחר שמיעת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי ענייננו באחד מאותם מקרים חריגים בהם יש להורות על סילוק התביעה על הסף וזאת הן בשל מעשה בית דין והן משום חוסר סמכות עניינית.
בהחלטתו מיום 8.5.13 קבע כב' השופט צרפתי כי "ככל שהצדדים עומדים על כך שהתובעת תוכר כצד ישיר להסכם, תוך הצגת חתימתה עליו, אני מורה על צירוף תעודה רפואית שתפרט לעניין כשירותה לחתום על ההסכם, כתנאי לאומר". על פי החלטה זו, הגישו באי כוחה דאז של המנוחה הודעה בה ציינו כי המנוחה חתמה על ההסכם בפניהם וכי מיד עם קבלת ייצוגה הם הפנו את המנוחה לקבלת תעודה רפואית מתאימה ואכן הוצגה תעודה כזו כבר ביום 22.4.13, בטרם נחתם הסכם הפשרה, ממנה עולה מפורשות כי היא "צלולה לחלוטין וכשירה לייצג את עצמה". בעקבות הודעה זו, קבע כב' השופט צרפתי, בהחלטתו מיום 9.5.13, כך: "משהוצגה בפני תעודה רפואית לעניין כשירותה לכאורה של המבקשת/התובעת, כמו גם הוצגו הבהרות על כך שהמבקשת הנ"ל אכן חתמה על הסכם הפשרה, אני מסיר את ההסתייגויות המפורטות בסע' 1 לפסק הדין מיום 6.5.13".
נמצא כי המנוחה חתמה על ההסכם בכשירות ובצלילות דעת, שעה שהייתה מיוצגת על ידי עורכי דין מטעמה, אשר לפי האמור בהסכם הסבירו לה "את כל המשמעויות הנובעות מהסכם זה".
כפי שיפורט להלן, התובעים אף לא הגישו את התביעה כתביעה לביטול הסכם הפשרה ופסק הדין שאישר אותו מחמת פגם בכריתת ההסכם (הטעיה, מרמה וכו') ואף מן הטעם הזה יש להורות על סילוק התביעה על הסף.
סוף דבר
על יסוד האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה ומורה על דחיית התובענה על הסף.