לכן לאור הזלזול בדיון שנקבע, מבוקש לפסוק הוצאות לדוגמא" (עמ' 4 שורות 1-14 לפרוטוקול).
שנית ובהתייחס למבוקש בסיפא של סעיף 9 לתגובתו - מאחר ואם יבוטל פסק הדין ניתן יהיה לעשות מאמץ ולקבוע כי ישיבת ההוכחות בו תתקיים בסוף חודש יולי 2020 ו/או בתחילת חודש אוגוסט 2020 , דבר שלא ניתן יהיה לעשות אם יתאפשר לתובע לתקן את תביעתו, שאז יהיה צורך ליתן לנתבעת 30 יום להגשת כתב הגנה מתוקן וכן יהיה צורך לקצוב מועדים חדשים לשם השלמת הליך גמ"ס ולשם הגשת תצהירים נוספים -כאשר כל אלו מעבר לעובדה שיאריכו מאוד את חייו של תיק זה, יגררו, באופן טבעי, את חיובו של התובע בהוצאות ולכן מוצע לו לשקול תחת הבקשה לתיקון תביעתו, פשוט להגיש תביעה נוספת בגין הסעדים המגיעים לו לטענתו בשל פיטוריו.
בנוסף הרינו מורים גם על מחיקת סעיפים 5 עד 10 לתצהירו של מר סלים חג'אג'רה וכן סעיפים 12 עד 15 לתצהיר זה.
ב"כ המועצה ציין בהחלטה להחלטה בדבר מחיקת סעיפים כי:"בעצם ביה"ד מחק לי את ההגנה. שומע שביה"ד נתן החלטה. היה אפשר לתקן את זה בדרך אחרת כי עו"ד אחר כתב את כתב הגנה. וכן ביקש:"מבקש שאם רו"ח מעיד ראשון, שהתובע לא יהיה באולם". ואז הודיע ב"כ התובע:"הוא בעל דין אבל כדי למנוע טענות נתחיל לשמוע קודם את התובע ורוה"ח ימתין מחוץ לאולם" וכך קרה.
...
"
בתאריך 14/6/20, לאחר שהתובע מיהר ופעל בהתאם להחלטת בית הדין מיום 7/6/20 ולאחר שהנתבעת התייחסה לתגובתו, נתן בית הדין את החלטתו הבאה:
בנסיבות הענין ומשהודיע התובע כי הוא מסכים לביטול פסק הדין שניתן לזכותו ביום 25/5/20 (להלן:"פסק הדין") בכפוף לפסיקת להוצאות לטובתו ולאחר שבחנתי גם את טענות הנתבעת בענין זה, כפי שאלו מצאו ביטוי בבקשתה לביטול פסק הדין ולאחר ששקלתי את בקשתה לדחות את סוגיית ההוצאות לסיום ההליך, וכן לאחר שנתתי דעתי לבקשת התובע ובהינתן כי בתיק קיימת אינדיקציה לכך שהנתבעת ידעה על ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 25/5/20 ובכל זאת לא טרחה להתייצב לישיבה זו ואף לא ביקשה את דחייתה - עובדה שבוודאי גרמה לבזבוז זמן ומשאבים לתובע, לבא כוחו ולמעשה גם לעד התובע שטרח והתייצב לישיבה זו, החלטתי להורות על ביטול פסק הדין וכן החלטתי שיש מקום לחייב את הנתבעת, כבר כעת בהוצאות התובע ולכן הריני מחייבת אותה לשלם לו את הסכומים הבאים:
סכום של 1,200 ₪ בגין הוצאות משפט.
אשר לקרן השתלמות -על פי האוגדן, הפרשות המעביד לטובת קרן השתלמות היא בשיעור של 7.5% מהשכר, כאשר השכר לצורך ההפרשות לקרן הינו "השכר המשולב וכל רכיבי השכר המחושבים במשכורת הקובעת לצורך גימלאות" (סעיף 7 לאוגדן) משכך, וכתוצאה ישירה מקביעותינו לעיל לעניין דרגת השכר לה זכאי התובע ולעניין תוספות השכר השונות המשמשות בסיס להפרשות לקרן השתלמות, אשר בגינן מצאנו כי הנתבעת שילמה כספים בחוסר, הרינו קובעים כי עליה לשלם לו סכום של 4,533.9 ₪ כהשלמה להפרשות שביצעה עבורו לקרן השתלמות.
ובכל זאת ולמרות שנדמה כי הנתבעת ויתרה על הטענה, החלטנו להתייחס אליה ולו מטעמי זהירות תוך שנבהיר כבר עתה כי דין הטענה להידחות שכן הנתבעת לא הוכחה את טענתה כאמור, לא צירפה כל הוכחה ולמצער תחשיב.
מדובר טענה שהיא חרב פיפיות עבור הנתבעת, המבקשת שלא לשלם לתובע את מלוא שכרו בטענה כי הוא הועסק על ידה בניגוד להוראות האוגדן אלא שברור שמקום בו אין חולק כי הנתבעת נהנתה מעמלו של התובע בהיקף משרה של 33% אין היא יכולה להיבנות בדיעבד מטענה זו.
סוף דבר-
משקיבלנו את התביעה בחלקה, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
סכום של 47,858.7 ₪ בגין הפרשי שכר בשל אי קידומו בדרגה.
