רקע דיוני
ביום 24.7.2018 הוגשה התובענה דנן בסדר דין מקוצר.
למחרת היום, אך קודם שבית המשפט הספיק לתת החלטה, הוגשה בקשה למחיקת כותרת ובקשת רשות להיתגונן.
ביום 20.5.2019 הגישה התביעה בקשה ראשונה למחוק את כתב ההגנה מחמת סיכול מדידת הנכס שתואמה עם.
ביום 30.5.2019 הורה בית המשפט על עיכוב הגשת הסיכומים בבקשת רשות להיתגונן והציע לתובעות להסכים שתנתן רשות, ושהתיק יקודם לגופו באופן מזורז.
החלטת בית המשפט עלולה לגרום לנתבעים הוצאות נוספות ללא צורך, משום שיש מתוה חדש, שהושג בעמל רב, ויש לכבדו ובעניין זה הוגשה בקשה לסילוק על הסף של התובענה.
הלכה זו אומנם רוככה בהערת אגב: "ייתכן, שבמקרה קצוני כאשר לא יכול להיות כלל ספק שבעל דין אינו דובר אמת באומרו כי מיסמך כלשהוא אינו בידיו, יעשה בית המשפט שימוש בסנקציה שבתקנה 122" (רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ, פסקה 6 (14.8.2005) (השופט א' גרוניס)), ובהמשך, בהקשר הקונקרטי של תובענות ייצוגיות, בית המשפט התיר חקירה על התצהיר במסגרת דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (רע"א 1690/14 בן אדוה נ' חברת דואר ישראל בע"מ, פסקה 8 (10.4.2014)).
...
התובעות טוענות בתשובתן שדין הבקשה להידחות על הסף משום שכבר ניתנה החלטה מנומקת בבקשת הביטול, ואין להתיר מקצה שיפורים.
ואולם הנסיבות המצטברות שהוכחו – גרירת רגליים, מחדלים חוזרים ונשנים ללא הצדקה מספקת, אי-קיום הצווים שניתנו חרף שלוש סנקציות מידתיות שהוטלו, אורכות מספר ותזכורת מצד בית המשפט, כשלאלה נוספים סיכויי ההגנה שנחזים להיות נמוכים מאוד, הסיבה המסתברת למשיכת הזמן, ואופי התביעה כתביעת פינוי – מטים את הכף יחדיו שלא להיעתר למבוקש.
אף על פי כן אני סבור שמכלול נסיבות העניין הולמות שימוש בה. בסיכומו של דבר, במבט על וממעוף הציפור, החלטה זו אינה מקפחת את הנתבעים במישור הדיוני או המהותי.
סוף דבר
הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.