בקשה למחיקת כותרת תביעה או מתן רשות להתגונן

כל זאת שעה שהחוזה או ההיתחייבות המשמשים יסוד לתביעה יכולים להיות בכתב או בעל-פה, ואף ניתן להסיקם מהיתנהגות הצדדים או ממכלול נסיבות המקרה [ראו ע"א 688-89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 188, ע"א 197-67 רוזנר ואח' נ' שטרויגולד, פ''ד כא(2) 273 (1967)] באספקלריה זו נהיר כי דין הבקשה למחיקת כותרת התביעה להדחות שהרי די והותר באותה זיקה שיצר עו"ד חכים עצמו בין השיק לבין מיסמך ההיתחייבות, בכתב ידו ובחתימתו כמפורט בסעיף 3ב' לעיל, , על מנת להעניק לו מעמד של "ראשית ראיה בכתב". ביחס לבקשת הרשות להיתגונן - אכן, מושכל יסוד של דיני הפרוצידורה האזרחית הנו כי בשלב זה של הדיון בקשת רשות להיתגונן עול ההוכחה המוטל על הנתבעת הנו מצומצם.

...

כל זאת שעה שהחוזה או ההתחייבות המשמשים יסוד לתביעה יכולים להיות בכתב או בעל-פה, ואף ניתן להסיקם מהתנהגות הצדדים או ממכלול נסיבות המקרה [ראו ע"א 688-89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 188, ע"א 197-67 רוזנר ואח' נ' שטרויגולד, פ''ד כא(2) 273 (1967)] באספקלריה זו נהיר כי דין הבקשה למחיקת כותרת התביעה להידחות שהרי די והותר באותה זיקה שיצר עו"ד חכים עצמו בין השיק לבין מסמך ההתחייבות, בכתב ידו ובחתימתו כמפורט בסעיף 3ב' לעיל, , על מנת להעניק לו מעמד של "ראשית ראיה בכתב". ביחס לבקשת הרשות להתגונן - אכן, מושכל יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית הינו כי בשלב זה של הדיון בקשת רשות להתגונן עול ההוכחה המוטל על הנתבעת הינו מצומצם.

בתחילת חקירתו הנגדית אף חזר ושנה עו"ד חכים כך – "ההמחאה משורטטת בהתאם לדרישות ומשקפת בדיוק את מה שהוסכם ביני לבין עו"ד ג'ינו ואין לי מה להוסיף על כך". עם זאת, כאשר נשאל עו"ד חכים בחקירתו מדוע, אם מיצה פסק הדין המוסכם את כל הסכמות הצדדים, לא נזכר בו ענין השיק, סיפק הלה הסבר טלאים המשמיט את הקרקע מתחת לטענה בתצהיר המפורטת בסעיף 9 לעיל כאשר השיב כך: "לא, זה לא המחאה לתשלום, אלא לביטחון בלבד, וידעו לי מראש שהיא לא תיפרע כי אין סיבה שלא אעמוד להתחייבות בפני ביהמ"ש, בהסדר הדיוני. לשאלת ביהמ"ש אתה אומר שההמחאה הזאת נועדה להבטיח את מה שהתחייבת בפני ביהמ"ש, אני אומר שבבית המשפט לזכותי הופקדו ע"י דוד ואתי לוי או קרוקר אחת החברות, מאה אלף ₪ בקופת ביהמ"ש, להבטחת פרעון חוב ופסק דין, בנוסף לזכותי היה תיק הוצל"פ פתוח על סך של כ170 אלף ₪, ובמסגרת ההסכמה הדיונית אני התחייבתי 1 שהכסף יושב אליהם 2 לסגור את תיק ההוצל"פ. זה כנגד שני דברים לפי עו"ד ג'ינו לפי מה שהבנתי שהטריד אותי, סגירת תיק ההוצל"פ... לשאלת ביהמ"ש מדוע צריך להבטיח את זה כשכתוב בפסק הדין המערערים שהמזכירות תשיב למערערים את הפיקדון אני אומר שלא היה צריך, היא הנותנת, לא ראיתי בזה דבר מהותי, ולכן לא הפריע לתת לה את השיק הזה לביטחון. כשיש כתב התחייבות של נאמנת אז לא לעשות בו שימוש, לא נתתי את זה שיק לפירעון. כשביהמ"ש שואל אותי לגבי מה שכתוב בכתב ההתחייבות, אני משיב סליחה, שלושה פסקי עמדו לזכותי, היה פסק דין שמפרק חברה שפסק לי את תביעת החוב שלי, עליה הגיעו ערעור שנפסק לזכותי, בתיק הפירוק גם עמד כסף שהייתי זכאי להיפרע ממנו, סך של כ400 אלף ₪. היה תיק הוצל"פ לזכותי... ה400 אלף ₪ סוכם בפשרה שזה מה שאקבל שהם יסירו את הערעור על פסיקת החוב, ועם קבלת הכסף מתביעת החוב הייתי אמור לפעול לסגירת תיק ההוצל"פ. לשאלת ביהמ"ש אותו שיק של מאה אלף ₪ אתה אמרת לי שהוא נועד להבטיח את שתי ההתחייבות של הסכם הפשרה שאושר ע"י שזה החזר הפיקדון של מאה אלף ₪ וסגירת תיק הוצל"פ, ואז הפניתי אותו לכתב התחייבות של הנאמנת שבו כתוב שהשיק קשור לתשלום של הכרעת חוב, אני משיב שתיק ההוצל"פ נסגר לאחר שאני מקבל תשלום של הכרעת החוב, לכן מרגע שקיבלתי את זה והם קיבלו את שלהם נסגר התיק, ובשביל זה סיכמנו את זה מחוץ לאולם ביהמ"ש והיא הקריאה את ההסדר בביהמ"ש כפי שסיכמנו אותו.

אשר על כן, אחר שעו"ד חכים הודה כי קיבל סכום נכבד מכוח תביעת החוב בתיק הפירוק וזאת לאחר מתן פסק הדין המוסכם [ראו עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 6-9, עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 1-2], ומשהלכה למעשה טענת התובע בכתב התביעה הינה להפרת התחייבות שהמועד לקיומה התגבש רק עם קבלת סכום תביעת החוב האמורה לאחר יום 16.7.18, לא נותרה לפליטה גרסת הגנה המאפשרת ולו בדוחק להשקיף על פסק הדין המוסכם, המתייחס ל"טענות הצדדים" עד ליום 16.7.18, כמעשה בית דין ו/או כמקים השתק ו/או מניעות שיש בהם על מנת לאיין את זכות התובע לקבל סעד בשל הפרת אותה הסכמה שביסוד כתב התביעה, שנתמכה בראיות שצורפו לו. נעילה: במכלול האמור לעיל נדחות כל בקשות הנתבעת.

לפנים משורת הדין אינני מטיל על הנתבעת תשלום הוצאות נוספות לטובת אוצר המדינה הן בגין הגשת סיכומי תשובה ללא רשות בית המשפט, והן בגין אי התייצבות המצהיר מטעמה לדיון שהיה קבוע ליום 25.10.21, וזאת מעבר לתשלום ההוצאות שכבר הוטל עליה במסגרת החלטתי מיום 24.10.21 [ראו לעניין זה אשר פורט בהחלטתי בתום הדיון מיום 25.10.21, ובהחלטתי בתחילת הדיון מיום 9.11.21].

ביום 11.5.2020, ניתנה החלטתו של בית המשפט קמא בבקשת המבקשת למחיקת כותרת התביעה, ולחילופין למתן רשות להיתגונן.

...

בכל הנוגע לבקשה ליתן רשות להתגונן, חרף קלישות טענות המבקשת ועל אף פסק הדין שניתן בהליך הקודם, מצא בית המשפט קמא כי יש ליתן הרשות, אך זו הותנתה בהפקדת מלוא סכום התביעה עד ליום 15.6.2020.

משכך, הנטל רובץ על כתפי המבקשת להוכיח מדוע אין להחיל בענייננו את "כלל הידיעה". המבקשת צרפה לבקשת רשות הערעור שלפניי את תצהירו של עורך הדין יאסין (נספח ט'), וזאת בלא שנכללו בגוף הבקשה טענות מפורטות כדבעי באשר לאמור בתצהיר זה. בתצהירו מציין עורך הדין יאסין כי לא קיבל עותק מפסק הדין, כי מעולם לא צפה בפסק הדין ב"נט המשפט", וכן כי "ככל הנראה באותו מועד הוגשה בקשה ממשרדו במסגרת התיק הנ"ל להארכת מועד ע"י המזכירה והיא זו שעיינה בהחלטה ולא העבירה לידי". עוד הוצהר כי לא ניתן היה לגבות תצהיר מאת המזכירה, מחמת שהיא נתונה בחופשת מחלה לאחר שנדבקה בנגיף הקורונה (ביני לביני, תצהיר כאמור הוגש לתיק ע"א 19611-04-21 הנ"ל, אך לא לבקשה שלפניי, וממילא סבורני כי אין בתצהיר זה כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי).

מן המקובץ לעיל, ועיקרו כי לא מצאתי לקבל את עמדת המבקשת לפיה לא ידעה על פסק הדין ומשלא עמדה המבקשת בנטל להוכיח כי אין להעדיף בענייננו את "כלל הידיעה", מתקבלת המסקנה כי בדין דחה בית המשפט קמא את הבקשה ליתן למבקשת ארכה לעתור לביטול פסק הדין.

סוף דבר השורה התחתונה היא, כי בקשת רשות הערעור נדחית.

ביום 15.7.2020 הוגשה על ידי הנתבעים "בקשה למחיקת כותרת התביעה 'בסדר דין מקוצר' והעברתו לסדר דין רגיל או לחילופין – בקשת רשות להיתגונן". לטענת הנתבעים ההלוואות נושא התובענה הושבו וכל שנותר הוא "רכיב המע"מ". במסגרת החלטת ביניים הוריתי לתובעים להגיש עמדתם באשר למתן הרשות להיתגונן, העברת התיק לפסים של תביעה אזרחית, ואיחודו עם תביעה נוספת שמתנהלת בין תובע מס' 1 לבין הנתבעים במסגרת ת"א 60070-05-20 לפני כבוד השופט גולדברג.

(ב)  בית המשפט או הרשם רשאי להעתר לבקשה, לאחר שנתן לשאר בעלי הדין לומר את דברם, או לדחותה, וכן הוא רשאי להורות על החלפת כתבי טענות או לתת כל הוראה אחרת או נוספת, ככל המתחייב ממהותו של הענין".

...

הדיון, שבמסגרתו ניתנה בפועל הרשות להתגונן, וקבעתי את התיק לתצהירים והוכחות, הסתיים בהוראתי: "אם מבוקש מה שאני שומע רק כעת להגיש הודעת צד ג' ותביעה שכנגד, יש להבהיר מדוע הנושא לא עלה לפני הישיבה וכן המסגרת החוקית מבחינת סדרי הדין, לכל עניין". ביום 4.5.2021 הגישו התובעים את הבקשה מושא החלטתי זו. טענות הצדדים טענות הנתבעים לשיטת הנתבעים, במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן הגישו הנתבעים בקשה להגשת כתב הגנה, לרבות תביעה שכנגד, והודעה לצד ג'.

לשיטת התובעים, יש לדחות את הבקשה בהיעדר עילה וטעם שבגינם נדרש לתת היתר כעת להודעה לצד שלישי.

(ב)  בית המשפט או הרשם רשאי להיעתר לבקשה, לאחר שנתן לשאר בעלי הדין לומר את דברם, או לדחותה, וכן הוא רשאי להורות על החלפת כתבי טענות או לתת כל הוראה אחרת או נוספת, ככל המתחייב ממהותו של הענין".

בקשת הנתבעים להתיר להם להגיש הודעות לצדדים שלישיים נדחית.

המבקשת הכחישה את טענות המשיב והגישה בקשה למחיקת כותרת וכן בקשה למתן רשות להיתגונן כנגד מלוא סכום התביעה.

נוסח הסדר הגישור מלמד, כי הצדדים הנוגעים בדבר ידעו, כי דרושה החלטה מתאימה שהתקבלה כדין על ידי המבקשת כדי לאשר לה להיתקשר בהסדר הגישור שעה שנכתב בסעיף 7 להסדר הגישור "העתק פרוטוקול החברות חתום ומאומת כדין המאשר להם להיתקשר בהסכם זה מצ"ב". אלא, שכאמור לעיל, לכתב התביעה או להסדר הגישור לא צורף כל פרוטוקול המעיד, כי נתקבלה החלטה כדין לנהל הליך גישור או להיתקשר בהסדר גישור תוך מינויו של מר דודו אוחיון ז"ל לחתום לבדו על הסדר הגישור ולחייב את המבקשת.

...

תכתובת כאמור לא הוצגה במסגרת ההליכים עד כה ומשכך לא ניתן לגזור את המסקנה, כי הדבר נעשה לבקשת המבקשת.

להשלמת התמונה יצוין, כי לעניין הטענה לפיה המבקשת חייבת בחוב אף בהנחה שדודו ז"ל פעל "ללא הרשאה או בחריגה ממנה", וזאת בהתאם ומכוח הוראות סעיף 56(א) לחוק החברות, התשנ"ט- 1999, בשלב זה של הדיון אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 56(א) לחוק החברות קובע, כי "פעולה שנעשתה בעבור חברה בחריגה ממטרות החברה, או שנעשתה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה, אין לה תוקף כלפי החברה, אלא אם כן אישרה החברה את הפעולה בדרכים הקבועות בסעיף קטן (ב), או אם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה או על העדר ההרשאה". [ההדגשה לא במקור- ו.ח.].

סוף דבר לאור כל האמור לעיל ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת עדותו של נציג המבקשת שנשמעה בפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי עלה בידי המבקשת להראות קיומה של הגנה אפשרית, בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין בקשה למתן רשות להתגונן, וכי דין הבקשה למתן רשות להתגונן להתקבל כנגד מלוא סכום התביעה.

הנתבע נידרש לפרוע סכום זה בצרוף ריבית הסכמית בשיעור 1.5% לחודש כשיתרת החוב נושאת מע"מ. הנתבע ביקש למחוק את כותרת ההליך ולחלופין ליתן לו רשות להיתגונן מפני התביעה.

אלו עיקריה: ההיתקשרות נעשתה בין חברת אינפרוג'טק לבין החברה הזרה; התובעת אינה צד להסכם ואין לה מעמד לתבוע או עילת תביעה אישית נגד מאן דהוא.

...

נוכח הקביעות לעיל, אין מנוס מלקבוע כי הצהרת התובעת, לפיה "כלל לא דובר איתי על שום חברה" [סע' 10 ב-ת/1], איננה אמת.

התביעה נדחית אפוא.

התובעת תשלם לנתבע את הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך 36,800 ₪, שניהם בערכי יום פסק-הדין (להלן יחד הסכום הפסוק).