בקשה למחיקת הערת אזהרה על נכס חייבת המתגוררת בו עם אמה וילדיה

המשיבים מוסיפים כי אם ישלם לשאר היורשים את התמורה, יוכל לרשום את הדירה העליונה על שמו ולהתגורר בה. כל עוד לא שילם, הם סבורים כי דין הערת האזהרה להמחק.

בישיבת קדם משפט מיום 11/4/19 הוצפו אי בהירויות עובדתיות בשאלות מי גר בפועל בדירה במהלך השנים, מדוע לא נמחקה הערת האזהרה, מדוע לא הוצא צו ירושה, מי גרם לשינוי הרישום במועצה האזורית מנשה של הגורם המחזיק בנכס, ומתי בוצע השינוי.

אשר לשאלה אם שאהין גר בדירה מושא התביעה ואם כן מתי, הוא מסר גירסתו, תחת אזהרה, באותה ישיבת ק"מ ולפיה :" לעניין הדירה, היה הסכם ביני לבין אבא לרכוש את הדירה, מאחר ולא קבלתי את המשכנתא לא שלמתי לאבא שום דבר. ההסכם היה אמור להיות מבוטל ואבא פנה למועצה האזורית ובקש לשנות את השם מהשם שלי על השם שלו... הדירה היתה רשומה על שם אבא שלי ואז רשמתי הערת אזהרה. שנה אחרי זה אבא שלי ביקש מהמועצה שהכל יהיה על שמו... אימא שלי משלמת את הארנונה על הדירה. אני גרתי משנת 2017 אצל חמותי בלוד ועכשיו מפנים את הבית שם ואני במו"מ לשכור בית. עד שנת 2017 גרתי גם בלוד בדירה בשכירות. בדירה שאנחנו מדברים עליה כאן היא כל הזמן היתה ריקה, בחלק מהזמן שילמו עליה ארנונה ובחלק מהשנים לא שילמו ארנונה. אני נשוי עם שני ילדים, אימא שלי משפצת את הבית. גרתי בדירה מ2001 עד 2002 ואז אבא שלי ביקש שאני אפנה את הדירה ואז עברתי לתל אביב, רמת גן, בשכירות כי עבדתי שם. גרתי לבד שם כי אני נשוי משנת 2015, הילדים שלי בני 3 ושנה וחצי. המו"מ עם אימא שלי לגור שם בשכירות או אצל אח שלי אמין (משיב 4) ואימא שלי שיפצה את הבית ואני במו"מ לגור אצלה בשכירות. אימא שלי גרה בדירה שמתחת. משנת 2002 אף אחד לא גר בדירה, לפני חודש וחצי אימא שלי התחילה לשפץ את הבית. עמ' 2 לפרו' ש' 14-32.

ס"ק (ב) קובע כי :"בית המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם". סעיף 34 לחוק ההוצאה לפועל יוצר הבחנה בין מצב בו מקרקעין רשומים על שם החייב (לרבות מצב בו רשומה הערת אזהרה לטובתו) לבין מצב בו המקרקעין רשומים על שם מישהו אחר וצד השלישי טוען שהם בכל זאת של החייב.

...

עם זאת, נראה כי מבחינה משפטית אין די במנהג הבעלים כדי לסייע למבקש לקבל את הסעד המבוקש ודין תביעתו להידחות מכמה טעמים.

הואיל וזה הסעד המבוקש כי אז דין תביעתו להידחות מלכתחילה.

נכון לעת הזו אין לו זכות להירשם כבעלים של הדירה שרכש ואין להמשיך בהליכי מימוש דירה זו. אשר על כן, אני דוחה את התביעה בסעד שהתבקש בה. התובע יישא בשכ"ט עו"ד כל הנתבעים יחד ולחוד בסך כולל של 9,000 ₪.

לבקשת האב, התביעה נמחקה ביום 9.11.16 ; ביום 27.6.12 חתם האב על תצהיר מתנה לטובת הנתבע ובהתאם לו העניק לנתבע את מלוא זכויותיו בנכסי המחלוקת.

לטענתו, האב ביקש להעניק לו את זכויותיו בנכסי המחלוקת בשל העובדה שנולד מנישואיו השניים, וילדיו מנישואיו הראשונים, 11 בנים ובנות, כולם מבוגרים ומבוססים בחייהם מבחינה כלכלית, וזאת בנגוד אליו, לאימו ולאחותו.

1 התובע מוסיף ומציין שביום 2.9.12 נרשמה לטובתו הערת אזהרה על זכויות האב בחלקות ו- 57 ואילו הערת אזהרה לטובת הנתבע נרשמה רק ביום 23.9.12 .

הנתבע מתאר שהחל משנת 1998 ועד לחודש 8/17 התגורר האב בביתו לאור העובדה שהתובע ואימו זרקו אותו מהבית, ומאז, בכל תקופה לאחר שחסך כספים בשל כך שכל צרכיו סופקו על ידו, בקשו התובע ואימו מהאב לשוב לביתם, רוקנו את כספו וגירשו אותו שוב.

העסקה דווחה לרשויות המיסים ביום 4.7.12 ביום 31.8.12 חתם האב על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר לטובת התובע והמסמיך אותו לחתום בשמו על כל מיסמך הדרוש לצורך ביצוע הוראות הסכם המתנה; ביום 2.9.12 נרשמו הערות אזהרה לטובת התובע על זכויות האב בנכסי המחלוקת.

על פי התקנות אני חייב להפעיל את סמכותי כנוטוריון ולבקש תעודת רופא היות ומדובר בבן אדם מגיל 90 לפי מה שזכור לי. ביקשתי תעודת רופא על מנת לבדוק האם הוא כשיר מבחינה רפואית, האם הוא צלול בדעתו, כשיר מכל הבחינות ומה שחשוב מבחינה רפואית שיכול להבין, להביע רצון ולחתום על צוואה, כי בית המשפט יודע טוב מה הוא הערך של צוואה שנערכת בפני נוטוריון.

...

לאחר ששמעתי את עדות האב לפניי ועיינתי בעדותו בדיון מיום 5.2.18 , התרשמתי שכיום, נוכח גילו, עדותו אינה סדורה, וכך גם גרסתו תוך שלא ניתן להבין את רצונו.

בנסיבות אלה, לא מצאתי לראות בעדותו של האב כרצונו לחזור בו מהתחייבותו להענקת המתנה כלפי הנתבע, ודין טענת התובע לעניין זה, להידחות.

סוף דבר: מכל המבואר לעיל הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות במלואה וכך הנני מורה; בהתאמה, אני מורה על ביטול הערות האזהרה שנרשמו לטובת התובע על זכויות האב בנכסים מושא המחלוקת.

אין מחלוקת כי מאז השלמת בניית הדירה החל משנת 2007 התגורר בה התובע עם בת זוגו מבלי ששילם דמי שכירות.

בכל הנוגע לדירת ב' - מנהל העזבון מציין כי קיים הסכם מתנה בין התובע למנוח ולאם, אולם מהעדויות שנשמעו בהליך זה ומגרסאות של התובע עצמו בהליכים משפטיים אחרים, ההסכם נועד אך ורק לקבלת משכנתא ולאחר שהמשכנתא התקבלה נרשמה הערת אזהרה לטובת התובע, ולאחר שהמנוח השיב לתובע את הכספים, נמחקה הערת האזהרה.

לאחר אישור פסק הבוררות נרשמה הערת אזהרה על דירת מגוריו של הנתבע 4 לטובת התובע, 34 .

ביום 13.11.2013 הגישה הנתבעת 2 תביעה (תמ"ש 24649-11-13 ) נגד כל הילדים – בגין זכויותיה הרכושיות עפ"י הילכת השתוף מכוח נישואיה למנוח משנת 1955 ועד לפטירתו (להלן: "התביעה הרכושית של הנתבעת 2").

התובע קושר בסיכומיו את רישום הערת האזהרה ואת מחיקתה עם נטילת ההלוואה לצורך מימון הבנייה, שלדברי התובע נילקחה לבקשת המנוח, ועם השבת כספי ההלוואה על ידי ההורים בשנת 2005 .

(( טענות התובע בהליכים המשפטיים מול הנתבע בסיכומים שהוגשו על ידי התובע בהליכים בהוצאה לפועל מול הנתבע 4 ביום 12.7.2015 (צורף 4) בסעיף 77 הוא מיפרט גירסה עובדתית עשירה בפרטים ובנתונים – התומכת אחת 23 כמוצג ב -0 לאחת בטענות הנתבעים בתביעה הנוכחית לגבי דירת ב': קרי כי בשנת 2000 ניתנה הלוואה מהתובע למנוח לצורך עבודות בניה בדירת ב' ובעטיה של הלוואה זו נרשמה הערת אזהרה על דירת ב' ועם השבת ההלוואה הערת האזהרה נמחקה.

מצ"ב נסח הטאבו כנספח ב' לפיו ניתן לראות שהנכס רשום על שם המנוח והאם ]שמות הצדדים שונו לכינוי לצורך פירסום – ת.ס.פ.[ וכן כי הערת האזהרה נרשמה בשנת 2000 , עם קבלת ההלוואה לטובת הזוכה, ונמחקה בשנת 2005 עם החזרת ההלוואה לזוכה.

קרי, אביו המנוח של הזוכה, סמך על הזוכה, שימשיך וישלם את המשכנתא על נכס שלא שייך לזוכה ולא דאג לסילוק המשכנתא על מנת לא לחייב את בנו בעמלת הפירעון המוקדם.

[ אמי תיתן למי שהיא רוצה טבעי שהבן יילך עם האימא ולא ההיפך, אין לי עניין ברכוש של אמי יש לי חלקים קטנים.

...

( ופוגע בה מאד" (סעיפים 6-5 לתצהירו של הנתבע גם התנהלות זו – עליה העידו הנתבע 3, האם ומנהל העיזבון – תומכת בטענה כי התובע הציג עד עתה מצג כי הוא חפץ שהאם תתן לו את הדירה ברחוב א' אך לא הציג מצג כי הדירה כבר אשר על כן ולאור כל האמור התובע הציג טענות עובדתיות סותרות בהליכים משפטיים אחרים בין הצדדים.

סוגיית השיהוי בהליך זה מתווספת למרקם הראייתי הכולל ומתווספת בעיקר לנושא ההשתק השיפוטי של התובע ויש לראותה כחלק ממכלול זה. סיכום אשר על כן ולאור כל האמור לעיל התובענה נדחית על כל רכיביה.

הוצאות ההליך – לאחר בחינת תוצאות ההליך, מתן 44 החלטות, קיומו של דיון קד"מ ושני דיוני הוכחות אני מורה כי התובע באמצעות עיזבונו ישא בהוצאות ההליך באופן הבא: .

התובע הרבה להשיב באופן מיתחמק (למשל, בהקשר למיקומו של העסק הרשום על שם גרושתו ואשר בו הוא עובד כיום – פרוטוקול הדיון, עמ' 25 ש' 30-21 , ובהקשר לסיוע שהעניק לילדיו לרכישת דירות – עמ' 28 ), והוא הרבה אף להשיב בשאלות (למשל, בקשר לזהות האדם אשר פתח את העסק .

לתקן את רישום המקרקעין ביחס לחלקו של החייב, וכי 33 ,X ' 2006 ביקשה אמו של החייב, הגב החייב יעביר לה את חלקו בזכויות במקרקעין, כאשר מאידך האם לא באה בדרישה דומה לאחיו של החייב, אשר היה רשום על מחצית זכויות בנכס.

לטענת התובע לא היה באפשרותו לפעול למחיקת הערת האזהרה אלא רק לאחר שקבל הפטר מחובותיו בהליך פשיטת הרגל שהתנהל בעיניינו.

התובע אף לא טען כי פנה לאם בשנת 2005 או באיזה מועד לאחר מכן בבקשה כי תפעל לביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובתה משהוסדרו חובותיו לבנק כללי.

יוער כי אף אחד מהצדדים לא הוכיח למי שולמו כספי השכירות שהתקבלו מהשכרת הדירה בב' לפני שהאם והנתבע עברו להתגורר בה. לטענת הנתבע, הכספים שולמו במלואם לאם, ואילו לטענת התובע הכספים שולמו במלואם לנתבע, כאשר האם התגוררה בדירה השייכת לנתבע.

...

ראשית, כאמור, נסיבותיו של מקרה זה לרבות העובדה שהדירה נרכשה לכתחילה על ידי ההורים ולאחר מכן היא אף שימשה למגורי האם, תומכת במסקנה כי ההסכמה להעביר את זכויות התובע בדירה לאם ללא תמורה נעשתה על מנת להעניק לאם ביטחון כלכלי.

משמצאתי כי דין התביעה להידחות לגופה, אין צורך לבחון האם התביעה התיישנה אם נוכח כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

₪ התובע ישלם להוצאות הנתבע ושכ"ט עו"ד סך של 30,000 פסק הדין ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים ופרטים מזהים.

בקשה מטעם המנהל המיוחד להורות על מחיקת הערת אזהרה הרשומה לטובת מר חנן (חונא) גולד (להלן: "הנושה") על זכויות החייבת בנכס מקרקעין הידוע כגוש 6428, חלקה 364, תת חלקה 16 (להלן: "הנכס").

כיום החייבת מתגוררת בנכס עם אמה ושלושת ילדיה הבגירים (בני 22, 25 ו- 30).

...

על פי האמור בבקשה, ולנוכח הפסיקה לעיל, דין הבקשה להיות מוכרע לפי השאלה, האם הנושה הוא בכלל נושה.