לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסיקה הרלבנטית הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לביטול להיתקבל וכי יש להורות על ביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום.
עד היום, כאשר תובע היה מעוניין להגיש תביעה כנגד נתבע שאיננו נמצא בגבולות המדינה היה עליו לבקש מבית המשפט היתר להמציא את כתב התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם להוראת תקנה 500 לתקנות (מעתה ואילך עליו להגיש בקשה לפי תקנה 167 לתקנות החדשות).
לאחר שהיה ניתן ההיתר להמצאה מחוץ לתחום, מטבע הדברים במעמד צד אחד, רשאי היה הנתבע עד כה להגיש בקשה לביטול ההיתר בהתאם לתקנה 502(ב) לתקנות [ומעתה ואילך, להגיש בקשה בהתאם לתקנה 168 לתקנות החדשות, לכפירה בסמכות בית המשפט לידון בתובענה או לטעון כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לידון בה].
הפסיקה עודנה קובעת כי כאשר בית המשפט בישראל מבקש להחיל את סמכותו על נתבע שאינו נמצא בישראל יש לתת מקום ראוי לטענות בדבר פורום בלתי נאות וכי הנטל להוכיח את נאותות הפורום מוטל גם הוא, כמו באשר לשני התנאים הראשונים למתן היתר המצאה מחוץ לתחום, על התובע [ר' לדוגמא: ע"א 3908/08 תיקו בע"מ נ' FOREM BAGCO INC.
...
משכך, טוענות הנתבעות, פסיפיק מנועה מלטעון כאן טענות עובדתיות שונות או סותרות והעלאת הטענות העובדתיות הסותרות אף עולה כדי חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט ומטעם זה בלבד יש לדחות את התביעה על הסף ולבטל את היתר ההמצאה.
לאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, אני מקבל את הבקשה לביטול היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום ובהתאם מורה על ביטולו.
נוכח החלטה זו מתייתר הצורך לדון בבקשה 13 בתיק ואני מורה על סגירתה.
התובעת תשלם לנתבעות הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.