בקשה לכינוס אסיפות נושים ואישור תוכנית הסדר וחלוקה

על רקע האמור לעיל, התבקש בית המשפט המחוזי להורות לכנ"ר לכנס אספת נושים, וזאת על מנת לידון, בין היתר, באפשרות להגיש לבית המשפט המחוזי בקשות שונות, ובהן בקשה לביטול הליך פשיטת הרגל של החייב; בקשה לבטל את תכנית הפרעון ולהורות לחייב להציע הסדר חלופי תחתיה; בקשה להעברת הנאמן מתפקידו ולמינוי בעל תפקיד אשר יהא אמין ומוסכם על כל הנושים; או כל בקשה אחרת, בהתאם לשיקול דעת הנושים.

כן נטען כי יש לדחות את בקשת רשות העירעור, בין היתר, בשל מעשה בית דין שקם ביחס לחלק מהסוגיות אשר חפצה המבקשת להעלות לפני אספת הנושים, וזאת לאור דחיית ערעורה על תכנית הפרעון.

...

ביום 12.4.2021 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה להורות לכנ"ר לכנס אסיפת נושים בהתאם לסעיף 147(ב) לפקודה, הקובע כי "כל נושה רשאי, בהסכמת הנושים של ששית מערך התביעות, ובכלל זה הוא עצמו, לבקש בכל עת מהנאמן או מהכונס הרשמי לזמן אסיפה של הנושים, ולפי זה יזמן הנאמן או הכונס אסיפה כאמור תוך ארבעה עשר ימים...". המבקשת טענה כי הבנק הסכים לבקשתה זו, וכי שניהם מחזיקים במעל ל-20% מערך תביעות החוב, ולכן די בכך כדי להיעתר לבקשה.

סיכום נוכח כל האמור, באתי לכלל מסקנה כי הן פרשנותו הלשונית של סעיף 147(ב) לפקודה, והן פרשנותו התכליתית – אשר עולה ממקומו במארג החקיקתי, מן ההיסטוריה החקיקתית של הפקודה ומהוראות חוק חדלות פירעון – מלמדות כי סעיף זה מחייב את הנאמן או את הכנ"ר לכנס אסיפת נושים לפי בקשה הנתמכת על-ידי נושים האוחזים בששית מערך התביעות, ובכפוף להפקדת סכום כספי לכיסוי הוצאות זימון האסיפה.

בתוך כך, אני סבורה כי לאור כל האמור, אין מקום להידרש כלל לטיב המטרות שלשמן חפצה המבקשת לכנס את אסיפת הנושים, וברי כי אם וכאשר יחליטו הנושים להגיש לבית המשפט בקשות אלה או אחרת, אזי שמורות לצדדים כל טענותיהם לגופם של דברים, ובית המשפט ינהג כחכמתו.

סוף דבר: אציע לחבריי לקבל את הערעור, כאמור בפסקה 47.

בשים לב לבקשת הנאמן, ולאחר שנשמעו טענות הצדדים בדיון מיום 29/6/2020, אושר לנאמן להיתקשר בהסכם עם הרוכש, לכנס אספות נושים לידון בתכנית השקום המוצעת ולהתקשר עם המומחה.

עוד הוספתי, לבקשת בעל השליטה, כי "ככל שבעל המניות, רדואן אבו חמדה, יגיש הצעה להסדר אישי של חובותיו, לרבות חובותיו הנובעים מערבויות לחובות החברה, יובא גם הסדר זה לאספות הנושים". בעקבות כל אלו, הגיש בעל השליטה בקשה להסדר חוב בהתאם לפרק י' לחוק חידלות פרעון (צורפה להודעת הנאמן מיום 27/7/2020).

אין ספק כי נפלה שגגה בעמדתה זו של נורד, שהרי אין חולק כי בהסדר המוצע יחולק דיבידנד גם לנושים הרגילים, דיבידנד שלא צפוי בהליכי פירוק (ראו החלטתי מיום 29/10/2020).על כן, מבקש הנאמן להיתעלם מהצבעתה של נורד.

...

באת כוח בנק המזרחי הוסיפה וטענה כי ההצעה לאפשר רק למזמיני העבודות לנקוט הליכים אישיים כנגד בעל השליטה, אם ייקבע שהוא חייב, מהווה העדפת נושים אסורה, ולכן אין להיעתר לחלק זה של ההצעה.

בנסיבות אלו, ואף שאין החלטה מפורשת המסמיכה את הנאמן לקבוע את כוח ההצבעה, אין מקום לבטל את החלטתי רק מטעם זה. ויודגש, גם בהחלטתי מיום 29/6/2020 בה הוריתי כי אם בעל השליטה יגיש הצעת הסדר אישית היא תובא לאסיפת הנושים, וגם בהחלטותיי מיום 29/10/2020 ו-5/1/2021, לא מצאתי פסול בהסמכת נאמן להכריע בקביעת כוח ההצבעה של הנושים, וניתן היה להסיק מכך כי הסמכות הוענקה לו. בהחלטתי מיום 5/1/2021, ולאחר שעיינתי בדו"ח שהגיש הנאמן, קבעתי כי "[...] יש עיגון בקביעתו כ ניתן לקצוב את כוח ההצבעה של מזמיני העבודות בשלושת הפרויקטים (אלחריזי, הסיבים ונחלים) כ-0, כלומר להתעלם מהצבעתם". איני מוצא מקום לשנות מהחלטה זו. מזמיני העבודות הגישו תביעות חוב כנגד החברה, והחברה מצדה טוענת כי מזמיני העבודות חייבים לה סכומים נכבדים.

אין ספק כי נפלה שגגה בעמדתה זו של נורד, שהרי אין חולק כי בהסדר המוצע יחולק דיבידנד גם לנושים הרגילים, דיבידנד שלא צפוי בהליכי פירוק (ראו החלטתי מיום 29/10/2020).על כן, מבקש הנאמן להתעלם מהצבעתה של נורד.

סיכום לאור כל האמור, ועל אף שנמצאו פגמים בדרך אישורם של תכנית השיקום והסדר החוב של בעל השליטה, דומה שבנסיבות שנוצרו אין חלופה טובה יותר לנושים.

על כן, אני מאשר את ההסדר על כל תיקוניו.

עוד אני מורה לנאמן לפעול למימוש זכויות החברה בתביעה שהגישה כנגד נסראלדין סעיד, וככל שיש צורך ינקוט בהליכים לאיתור המסמכים הדרושים לתמיכה בתביעה.

דיון אין חולק כי האירועים ו/או הפעולות (מחדלים) עליהם מבסס המשיב את עילות התביעה, ובכלל זה אי ביצוע הגנה מטבעית, מכירת אגרות חוב של החברה במחיר מופחת וחלוקת הדיבידנדים בשנים 2006 ו – 2007, היתרחשו בתקופה שבין השנים 2006 ו – 2010, דהיינו למעלה מ – 7 שנים לפני יום הגשת התביעה (10.3.2019).

מכתב התביעה עולה, כי בסמוך לשנת 2011 הגישה החברה בקשה לכנוס אספות נושים לאישור הסדר חוב ולמינוי נאמנים לגיבוש הסדר החוב (נספח 1 לתשובת המשיב).

עוד בעיניין אי ההגנה המטבעית טוען המשיב בכתב תביעתו (שם, סעיף 75): "...יש לראות בנושאי המשרה בחברה כבר בראשית 2008, כמי שהתרשלו והפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי החברה, בכך שנמנעו מנקיטת פעולה כלשהיא נוכח סיכון מהותי זה, ולא רכשו הגנה מטבעית הולמת לחברה (בשיעור סביר לכל הפחות), חרף ירידות המט"ח החדות במהלך שנת 2008...". בסעיף 84 לכתב התביעה, טוען המשיב כי "דוחותיה הכספיים של החברה לשנת 2009, מלמדים כי במהלך החודשים אפריל – נובמבר 2009, יישמה החברה תכנית למכירת 15 מיליון ₪ ע.נ של אגרות חוב מהסדרות ב' ו – ד', המוחזקות בידי חברת בת בשליטתה המלאה של החברה. במסגרת תכנית זו נמכרו בעיסקאות בבורסה ומחוץ לבורסה לבעל השליטה ולצדדים שלישיים שונים, אגרות חוב בסך של כ – 9.5 מיליון ₪, אשר משקפים "דיסקאונט" משמעותי של למעלה מ – 30%". לביסוס טענותיו נסמך המשיב על הדוחות הכספיים של החברה לשנת 2009, פרוטוקול ישיבות הדירקטוריון מיום 26.5.2009 ו – 15.7.2009 והחלטת ועדת הבקורת ודירקטוריון החברה מיום 14.9.2009.

...

למעלה מן הצורך אוסיף, כי אילו הייתי מגיע למסקנה שיש להתחיל את מירוץ ההתיישנות ממועד מתן צו הפירוק, אפשר שהיה מקום לדחות את התביעה מחמת שיהוי ניכר, נוכח הנסיבות שפורטו לעיל, המלמדים כי מחזיקי אגרות החוב ו/או המשיב זנחו את זכות התביעה שהייתה להם בחלוף השנים הרבות בהן לא נקטו בהליך משפטי מתאים לתבוע את זכויותיהם.

ככל שמדובר בטענת הפטור והשיפוי ביחס לטענות ולעילות האחרות שבכתב התביעה, מקובלת עלי טענת המשיב לפיה מדובר בעניין המחייב בירור עובדתי לגבי כל אחד מהמבקשים, שאין לעשותו בדיון בבקשה לסילוק על הסף אלא במסגרת הדיון בהליך העיקרי, אלא שבכך אין להועיל למשיב נוכח מסקנתי לפיה התביעה התיישנה ואין להזדקק לה. סוף דבר הבקשות לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות מתקבלות.

המשיב ישלם למבקש 1 את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 8,600 ₪ וכסכום הזה למבקשים 2 – 7.

מבוא מונחת לפני בקשתן של המבקשות למתן צו לכנוס אספות נושים לצורך אישור תוכנית הסדר לפי סעיף 350 בחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"), ולאישור חלוקה לפי סעיף 303 בחוק החברות, על כל נספחיה (להלן: "הבקשה").

...

אקדים ואציין כי הנני סבור כי יש לקבל את הבקשה על שני חלקיה, ולאשר למבקשות לבצע הן את תוכנית ההסדר לפי סעיף 350 לחוק החברות והן את החלוקה המבוקשת לפי סעיף 303 בחוק החברות.

על רקע האמור לעיל, התבקש בית המשפט ע"י המבקשות, כמפורט בסעיף 10 של הבקשה, ליתן צו לכינוס אסיפות נושים לשם אישור ההסדר נושא הבקשה בהתאם לסעיפים 350 ו- 351 בחוק החברות ולסעיף 47 לפקודת השותפויות [נוסח חדש].

סיכום ומסקנות כפועל יוצא מכל האמור לעיל, הגעתי לכלל החלטה כי יש לקבל הבקשה במובן הבא: הנני מאשר בזאת למבקשת לבצע החלוקה המבוקשת בהתאם למפורט בבקשה על אף שאין היא מקיימת את מבחן הרווח המפורט בסעיף 302 בחוק החברות - התשנ"ט – 1999.

לצד זאת טענו המבקשים, כי מאחר ועסקינן בבקשה לאישור הסדר חוב בהתאם להוראות סעיף 322 לחוק חידלות פרעון, אזי שככלל על בית-המשפט להורות על כנוס אספות הנושים לטובת הצבעה על ההסדר המוצע, ואין המדובר באותם מקרים במסגרתם לא יורה בית-המשפט על כנוס האספות, כאמור בסעיף 322(ג) לחוק.

עיון בשינויים שנעשו במסגרת התיקון בתקנות חידלות פרעון מעלה, כי מחוקק המשנה הקל בפירוט המידע אותו יש לכלול במסגרת בקשה לאישור הסדר חוב בהתאם לחלק י' לחוק חידלות פרעון, וזאת בהשוואה למידע הדרוש במסגרת בקשה לאישור תכנית לשקום כלכלי.

...

בנסיבות אלה אני מורה כדלקמן: כל גורם שהוא רשאי להגיש הצעה להסדר חוב שיתייחס לכלל נושי החברה וזאת יעשה לא יאוחר מיום 17.10.2022.

בעניין זה צודק הנאמן הזמני בטענתו לפיה לא ניתן להעריך מהי הכדאיות הכלכלית של הפרויקטים, האם הם רווחיים ומהי מצבת הנשייה הסופית של החברה, באופן המחזק את המסקנה כי מדובר בהצעה שאינה ישימה, ואוסיף לכך כי למעשה מדובר אף בהצעה מותנית של היזם ומשכך אין לראותה כישימה.

מנגד, הבאת הסדר חוב לאישור הנושים הכולל סעד המורה על סיום הליכי חדלות הפירעון בעניינה של החברה מיד עם אישור ההסדר מהווה למעשה פגיעה בהליך כאמור בסעיף 322(ג) לחוק חדלות פירעון ועל כן דין הבקשה להידחות גם מטעם זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, דין הבקשה המתוקנת להידחות.

לאחר שהוכח כי החברה חדלת פירעון במובנו בסעיף 2 לחוק חדלות פירעון ולאחר שמצאתי כי אין סיכוי סביר לשיקום הכלכלי של החברה, הנני מורה על מתן צו לפתיחת הליכים שעניינו פירוק לחברת "קבוצת קדם חיזוק וחידוש מבנים בע"מ" ח.פ. 514349000 וזאת בהתאם להוראת סעיף 23(א)(2) לחוק חדלות פירעון.