בקשה לכוף ציות לפסק דין לפי פקודת בזיון בית המשפט

לפניי בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בה מבקשת התובעת לכוף את הנתבעים, בקנס או במאסר, לציית לפסק הדין שניתן בתיק זה, אשר חייב אותם להרוס גדר אבן שנבנתה בתוך שטח חלקתה.

למרות כל האמור לעיל, אף שלא מצאתי כל ממש בטענות המשיבים, כפי שפירטתי לעיל, ואני דוחה את כולן, אין מנוס מדחיית הבקשה, בשל טענה אחת שהעלו המשיבים אותה יש לקבל - הטענה לפיה קיימת דרך אחרת, חמורה פחות, לכוף על המשיבים את ביצוע פסק הדין, ועל כן על המבקשת לפעול בדרך זו. הלכה היא, כי בית המשפט לא ייתן סעד על פי פקודת ביזיון בית המשפט, מקום בו ניתן לכוף על הנתבע את ביצוע פסק הדין בדרך אחרת, חמורה פחות, או לכל הפחות בטרם מוצו ההליכים החמורים פחות.

...

למרות כל האמור לעיל, אף שלא מצאתי כל ממש בטענות המשיבים, כפי שפירטתי לעיל, ואני דוחה את כולן, אין מנוס מדחיית הבקשה, בשל טענה אחת שהעלו המשיבים אותה יש לקבל - הטענה לפיה קיימת דרך אחרת, חמורה פחות, לכוף על המשיבים את ביצוע פסק הדין, ועל כן על המבקשת לפעול בדרך זו. הלכה היא, כי בית המשפט לא ייתן סעד על פי פקודת ביזיון בית המשפט, מקום בו ניתן לכוף על הנתבע את ביצוע פסק הדין בדרך אחרת, חמורה פחות, או לכל הפחות בטרם מוצו ההליכים החמורים פחות.

לאור העובדה שהמשיבים לא מילאו אחר פסק הדין במלואו, ובכך למעשה ביזו אותו, מחד גיסא, ומאידך גיסא, לאור התוצאה לפיה הבקשה נדחית, משום שלא מוצו הליכי ההוצאה לפועל נגד המשיבים, איני עושה צו להוצאות.

הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות.

ביום 6.4.21 הוגשה על ידי התובעים בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט במסגרתה ביקשו לכוף את הנתבעים בקנס עקב אי ציות לפסק הדין.

טענות הצדדים בתביעה שלפניי בהתאם לטענת התובעים, הנתבעים חזרו והודו מספר פעמים כי למעשה לא היה ביכולתם לכבד את פסק הדין בכל הנוגע למתן היתר שימוש במערכת ממוחשבת: במענה לפנייתו של התובע 1 למימוש זכות זו לאחר שניתן פסק הדין, במסגרת תגובה לבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט ובמסגרת הדיון שהתקיים בבקשה זו. בהקשר זה מפנים התובעים להחלטתי מיום 25.7.21 בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, שם קבעתי, בין היתר, כי אכן לא ניתן לכוף את הנתבעים לתת היתר שימוש בממשק ממוחשב שאינו קיים.

...

דיון והכרעה לאחר שסקרתי את השתלשלות ההליכים בין הצדדים שהתנהלו בפני עד כה, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים בתביעה שלפני כפי שהועלו על הכתב, כמו גם בדיון, מצאתי להורות על דחיית התביעה.

התובעים מבקשים להורות על בטלותו של פסק הדין על מנת שיתאפשר להם לתבוע בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהחלטות הנתבעים מושא העתירות שהוגשו, אלא שנראה כי בכל הנוגע לאי מתן היתר שימוש בממשק ממוחשב עד למועד בו התאפשר הדבר – פותחה התוכנה המתאימה – הרי שלתובעים כלל לא נגרם כל נזק בגין כך בלבד שעה שכל אותה העת ועד למתן היתר שימוש בממשק ממוחשב כאמור, הייתה באפשרות התובעים להגיש בקשות מתאימות למתן היתרי העברת המקנה באופן ידני, ובפועל התובעים אף פעלו כך וקיבלו היתרי העברה (ראו החלטתי בבקשת התובעים לפי פקודת הביזיון, שם קבעתי בסעיף 29 כי נכון למועד כתיבת ההחלטה (27.5.21 – טרם מתן היתר שימוש בממשק ממוחשב) יבאה המבקשת 4 בבקשה שם 650 ראש בקר רק במהלך חודש מרץ 2021 באמצעות אותו היתר ידני.

סיכום אני דוחה התביעה משלא שוכנעתי כי בנסיבות העניין מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את ביטול ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ואשר קיבלו תוקף של פסק דין.

בפסק הדין השלישי התקבלה תביעת האב לחידוש הקשר עם הקטין ונקבע כי: "הקטין ימשיך להיות מטופל לעניין חידוש הקשר במכון מפגשים, ובשל היתנהלותה תישא האם ב – 80% מעלות המכון - האב יישא ביתרה". האם הגישה ערעור על פסק הדין השלישי (עמ"ש 73833-10-21) וביום 24.2.22 ערעורה נדחה תוך שנקבע בפסק הדין כי: "...אין שום הצדקה להתערב בפסק הדין, שהורה על המשך הטיפולים במכון מפגשים, האמון על טפול בבעיות של סרבנות קשר". בחודש מרץ 2022 הגיש האב בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט שבמסגרתה עתר לכוף את האם על מנת שתשתף פעולה באופן מלא עם מרכז מפגשים וכן להשית עליה קנס של 500 ₪ או כל סכום אחר, בגין כל יום עד שמרכז מפגשים יודיע שהאם משתפת פעולה עם המרכז והיא מתייצבת למפגשים שייקבעו.

האם השיבה לבקשה וטענה בתגובתה בין היתר, שלא קיימת סמכות לבית המשפט לידון בבקשה, כי הבקשה הוגשה בשיהוי, הצוו מושא הבקשה אינו ניתן לבצוע, הבקשה לא מגלה עובדות שיש בהן להעיד על אי ציות לפסק הדין, ההוראות בדבר יצירת קשר עם מרכז מפגשים הן "כלליות ועמומות" וכי דוקא האב הוא זה שמבזה את החלטות בית המשפט.

...

הבקשה לא הוגשה בשיהוי אלא בחודש מרץ 2022, מיד בסמוך לאחר שנדחה הערעור על פסק הדין השלישי ביום 24.2.22.

לפיכך, יש לדחות את הערעורים ולחייב את המערערת בהוצאות.

לדאבון הלב, חוששני כי למרות מאמצים כבירים אלו מצדו של האב ועל אף פעולותיו הנמרצות והרבות של בית המשפט קמא על מנת להביא לחידוש הקשר, ייתכן כי "איחרנו את הרכבת". סיכומו של דבר: אציע לדחות את שני הערעורים ולחייב את המערערת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪.

בדיון שנערך בעירעור ביום 22.10.18 הגיעו הצדדים להסכמה שקבלה תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין"), כדלקמן: "מקובלת עלינו המלצת בית המשפט שהערעור יידחה למעט העובדה שהמשיבות יתקינו רפרפת אקוסטית ומסתור בשני האגפים של הבניינים, לגבי המדחסים של המזגנים, וזאת בהתאם להנחיות של יועץ אקוסטי העוסק בתחום מיזוג האויר ובאופן של יפגע בפעילות המזגנים" המבקשת מבקשת לאכוף על המשיבים בקנס או במאסר לציית לפסק הדין.

ראו למשל רע"א 4231/90 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש - מפסקי כרם שלום, פ"ד מה (1) 617, 619): "הליכי אכיפה לפי פקודת בזיון בית המשפט מיועדים מעצם טבעם להתברר במהירות וביעילות כדי לאכוף צוים הברורים על פניהם או שניתן ללמוד על משמעותם ללא טירחה יתירה ואין מקום להפוך את הדיון בהם למשפט מלא עם ראיות ועדויות של מומחים כדי להיתחקות על כוונתם הקונקרטית או המשוערת של בעלי הדין" מהמחלוקות העובדתיות בין הצדדים ברור שלא מתאפשרת אכיפה כפשוטה של פסק הדין ושיש צורך לצקת תוכן להסכמה לאור המחלוקות בין הצדדים (למשל, כמה רפפות? האם הפיתרון שמציעה המבקשת לבעיית התחממות המזגנים הוא פיתרון אפשרי אם לאו כפי שטוענים המשיבים ועוד) ואף לשמוע עדים מומחים.

...

על כן, הבקשה נדחית.

בדיון שנערך בערעור ביום 22.10.18 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין"), כדלקמן: "מקובלת עלינו המלצת בית המשפט שהערעור יידחה למעט העובדה שהמשיבות יתקינו רפרפת אקוסטית ומסתור בשני האגפים של הבניינים, לגבי המדחסים של המזגנים, וזאת בהתאם להנחיות של יועץ אקוסטי העוסק בתחום מיזוג האוויר ובאופן של יפגע בפעילות המזגנים" המבקשת מבקשת לאכוף על המשיבים בקנס או במאסר לציית לפסק הדין.

התוצאה התובענה לפי פקודת ביזיון בית המשפט נדחית, תוך שמירת זכותה של המבקשת לנקוט בהליך המשפט המתאים.

המבקשת תשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ₪.

בפסק הבוררות נושא הבקשה שניתן ביום 25.08.2019 ע"י בית דין צדק זיכרון מאיר ואושר בפסק דין מיום 03.10.2021 נקבע שלא ניתן לכוף על המבקש (להלן – טאובר) לרכוש את חלקם של המשיבים – בני הזוג פרידמן (להלן – פרידמן) בעסק המשותף, וכפועל יוצא "השותפות נשארת כבעבר על כל פרטיה" (60% לטאובר ו40% לפרידמן).

בבקשה קודמת לפי פקודת ביזיון בית המשפט שהוגשה ע"י טאובר ביום 30.11.2021 נטען כי פרידמן לא מבצעים את החיובים שהושתו עליהם בפסק הבוררות, ובית המשפט התבקש לכוף עליהם את הבצוע.

נטען שפרידמן מבזים את פסק הבוררות המחייב אותם, בין היתר, "לאפשר לנציג לשהות בחנות", תוך שהם עושים "בשותפות כבשלהם". הסעד המבוקש על ידי טאובר הוא "לכפות על המשיבים 1 ו-2 את הציות לפסק הדין ולהחלטה מיום 25.1.2022 באמצעות סנקציית קנס או מאסר, (ב)אופן שיאפשר למבקש או למי מטעמו להכנס לכל איזורי החנות...". כן מבוקש צו מתאים כלפי משטרת ישראל.

...

שילוב בין האמור לעיל בפסק הבוררות עם האמור בהחלטת בית משפט מיום 25.01.2022 לפיו "טאובר רשאי להיכנס לעסק בכל יום חול החל משעה 08:00 בבוקר ועד לשעה 20:00 בערב, וביום שישי וערב חג החל מהשעה 08:00 עד לשעה 14:00. לא נדרש תיאום מראש" מזמין את המסקנה כי גם נציגו של טאובר רשאי לשהות במקומו בכל חלקי בית העסק באותה מסגרת ימים ושעות.

התוצאה היא שמתקבלת עתירת טאובר לקביעת סנקציה "(ב)אופן שיאפשר למבקש או למי מטעמו להיכנס לכל אזורי החנות...". פרידמן חייבים לאפשר את שהות נציגו של טאובר בכל חלקי העסק במהלך הימים והשעות כפי המצוין בהחלטה מיום 25.01.22.