לפני בקשה לאכוף קיומו של פסק-דין שניתן ביום 9.1.22 בהליכים שבכותרת, לפי פקודת ביזיון בית המשפט.
בתוך כך מביא בית המשפט בחשבון גם שיקולים של צדק באמצעות בחינה של השאלה אילו צעדים יהוו דרך אכיפה ראויה, מתאימה וצודקת אשר תביא בחשבון הן את עניינו של המפר והן את עניינו של הנפגע המבקש לאכוף את פסק-הדין (ר' פסקה 12 לפסק-הדין בעיניין רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ''ד נט(4) 49 שם אף נקבע כי לשיקולים אלא "משנה תוקף כאשר עסקינן בפסק דין שניתן בהסכמת שני הצדדים על בסיס פשרה שהוגשה ביניהם" – כפי נסיבות ענייננו).
...
בהמשך לכך, אני סבור כי נקיטה בהליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט בעניינו עולה בקנה אחד גם עם התכלית שנועד להשיג הליך זה. כך, כידוע, הליך לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט נועד לשרת מטרה אכיפתית, בה הליכי האכיפה יתבררו במהירות וביעילות מקום בו לא נדרשת שמיעת ראיות, מתוך מטרה להרתיע מהפרה ולמנוע הימשכותה והישנותה של ההפרה בעתיד (ראה עניין עזרא ו-אתת טכנולוגיות בע"מ לעיל, וראה גם פסקאות 2 ו-3 לדברי כב' הנשיא א' ברק ב-ע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר – משק פרחים "דן", פ''ד נח(4) 184).
בענייננו, בתביעת המבקש 1 אשר הוגשה בחודש דצמבר 2017 נטען כי המשיב מחזיק במקרקעין ללא היתר כדין וללא תשלום דמי שכירות, כבר מחודש ספטמבר 2010, כאשר בהסכם הפשרה הוסכם על כך שהמשיב ישלם למבקשים דמי שכירות "לעבר" מיום 19.1.2015 – היינו 7 שנים עובר לפסק-הדין שניתן ביום 9.1.22.
לנוכח האמור, ובשים לב לעובדה שחלפו כ-6 חודשים ממועד הפרת התחייבויות המשיב על פי פסק-הדין, ומתוך מטרה לאכוף את קיום פסק-הדין על ידי המשיב, אני קובע כי ככל שהמשיב לא ימלא אחר כל התחייבויותיו על פי פסק-הדין עד ליום 18.10.22 הוא יחוב בקנס בסכום של 1,000 ש"ח לכל יום בו ימנע מקיום פסק הדין, החל מיום 19.10.22.