בקשה ליישוב סכסוך באמצעות בית דין רבני

ביום 27.5.2020 הגיש התובע בקשה ליישוב סיכסוך בבית הדין הרבני האיזורי באשקלון והצדדים נכחו בפגישת מהו"ת, במסגרתה הבהירה הנתבעת כי פניה לגירושין וכי בכוונתה להעתיק את מקום מגורי הקטינים לראשון לציון, בסמוך לבית הוריה.

כמו כן, התובע רוכש עבור הקטינים מזון, ביגוד, הנעלה, הוצאות בילוי ופנאי וכיוצ"ב. התובע הדגיש, כי נאלץ להסכים להסדר הזמני שהוצע ע"י בית הדין הרבני, משום שחשב שתוקפה של ההחלטה יחול במשך תקופת עיכוב ההליכים, או עד שיוגש הליך עקרי בעיניין מזונות הקטינים ע"י מי מהצדדים.

...

אולם, במסגרת הראיות שהובאו בפניי שוכנעתי, כי התובע ממשיך ופועל לפרסום העסק שלו וגם אם העסק נסגר באופן פורמלי, אין זה מן הנמנע כי הוא מקבל הכנסות שאינן מדווחות או למצער, שהוא עשוי להפעילו מחדש עם סיום ההליכים.

הנתבעת הדגישה, כי כיום אינה מצליחה לעמוד בנטל הוצאות הקטינים ובסופו של דבר הוצאותיה החודשיות עולות על הכנסותיה ועל כן היא נדרשת להיעזר בהוריה לצורך מימון הקטינים וזאת לאחר שהוריה כבר הלוו לה סך של 30,000 ₪.

החיוב לאור כל האמור ובשים לב לחלוקת זמני השהות נפסק כדלקמן: הנתבע ישלם סך של 1,500 ₪ לכל קטין וזאת עד הגיע כל קטין לגיל 6 שנים (להלן: "דמי המזונות") וזאת החל ממזונות חודש 6/2022 (שכן עד למועד זה משולמים דמי מזונות כפי הסכמות הצדדים בבית הדין הרבני).

נישואיהם של הצדדים נקלעו לכלל משבר, וביום 30/1/2017 הגישה הנתבעת לבית הדין הרבני האיזורי באשדוד בקשה ליישוב סיכסוך.

ביום 29/5/2022 ניתן ע"י בית הדין הרבני צו למדור ספציפי בהתאם לבקשת הנתבעת, ובהעדר תגובה מטעם התובע.

...

ויודגש; תשלומי מזונות/השתתפות בהוצאות בין בני זוג שנפרדו בוודאי אינם בגדר אינדיקציה לשיתוף רכושי כלשהו- אלא ההפך הגמור מכך! בנסיבות אלה, לא מצאתי לקבל את טענות התובע באשר לטענות שלום הבית שהעלתה הנתבעת, המשך ניהול חיים משותפים כלכליים, והשלכתם של שני אלה על המועד הקובע, והן נדחות בזאת.

אשר על כן אני קובע כי מועד הקרע בין הצדדים הינו 1/8/2018.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעת בסך של 1,500 ₪.

לעניין טענת התובעת בדבר העדר פירוט בכתבי הטענות שהוגשו לביה"ד הרבני, בסיכומי התובעת נכתב כי טענת הנתבע לפיה אין צורך לכלול פירוט בכתבי הטענות הללו, הנה "שקר בזוי". אולם, בנגוד למה שניתן היה לצפות מסיכומים שהוגדרו ע"י בית המשפט כסיכומים בעניינים משפטיים, התובעת לא צרפה ולא הפניתה לכל אסמכתא משפטית שיש בה כדי להוכיח את טענתה בעיניין זה. הנתבע, לעומת זאת, הפנה לפסק דין שניתן ע"י בית הדין הרבני הגדול בהליך 1168430/4 פלוני נ' פלונית [פורסם, בין היתר, באתר www.daat.ac.il] (להלן: "פס"ד פלוני") ואף צטט מתוכו וצרף העתק ממנו.

זאת ועוד, הוראות חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי מישפחה, תשע"ה-2014 קובעות כי ניתן להגיש תביעה לבית המשפט לעינייני מישפחה, בין היתר בעיניין מזונות ילדים, רק לאחר הגשת בקשה ליישוב סיכסוך, והשלמת הטיפול בה ע"י יחידת הסיוע.

...

לאור האמור אני קובע כי הנתבע הפר את ההסכם כאשר לא נתן לתובעת את המענה המיטבי בעניין זה. אולם, שעה שבפעם השנייה שהעלתה התובעת עניין זה הודיע הנתבע שישקול להגיש בקשה, והתובעת לא המתינה לכך והודיעה לנתבע על סיום ההתקשרות עמו כבר למחרת, הרי שלא היה בהפרה זו כדי להצדיק את סיום ההתקשרות, ואני סבור כי התובעת זכאית הייתה בגינה אך לפיצוי בסך 2,000 ₪.

מסקנה זו מוכחת מתוך החלטת בית הדין שצירפה, כאמור, התובעת עצמה, שם הבהיר ביה"ד (בעמ' 5 באמצע) כי לפי הדין יש לדבוק בגרסתה הראשונה של התובעת, כאשר מדובר בגרסת באת כוחה שהובעה בע"פ, ולא בגרסה שהובעה בכתובים.

לפיכך התביעה נדחית.

עניינה של החלטתי זו בשאלת סמכותו של בימ"ש כאן לידון בתביעת איזון משאבים שהוגשה ע"י התובעת לאחר שהנתבע הגיש לבית הדין הרבני האיזורי בטבריה תביעת גירושין לה כרך תביעת איזון משאבים.

בשאלת מניין הימים והתקופות נקבעה הוראה ספציפית בחוק, הקובעת כדלקמן: (א) הימים והתקופות המנויים להלן לא יבואו במניין הימים לפי חוק זה: לעניין בקשות ליישוב סיכסוך המוגשות לבתי המשפט לעינייני מישפחה ובתי הדין הרבניים – שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, התקופה שמיום י"ד בתשרי עד יום כ"ב בתשרי והתקופה שמיום י"ד בניסן עד כ"א בניסן; .

...

עניינה של החלטתי זו בשאלת סמכותו של בימ"ש כאן לדון בתביעת איזון משאבים שהוגשה ע"י התובעת לאחר שהנתבע הגיש לבית הדין הרבני האזורי בטבריה תביעת גירושין לה כרך תביעת איזון משאבים.

" לעניין זה אפנה לדבריה של כבוד השופטת מלר בתלה"מ 44984-10-17 (פורסם במאגרים) שם קבעה כי "לפיכך, על מנת להגשים את תכלית החקיקה ולא להפוך את החוק לאות מתה, מחד גיסא, ועל מנת שלא יהא בחוק משום פגיעה העולה על הנדרש בזכות החוקתית לגישה לערכאות, מאידך גיסא, סבורני, כי פרשנות הקובעת תחולת הפגרות על מסגרת זמנים זו, באופן המפסיק את מניין הימים, ובמיוחד בהינתן פגרת הקיץ הארוכה, עלולה לגרום לפגיעה בלתי מידתית באיזון הראוי;" גם את טענת התובעת ולפיה ביקשה להגיש תביעתה במועד מוקדם למועד בו הוגשה, ברם, סורבה על ידי המזכירות (ראה סעיף 5 לבקשתה), מצאתי לדחות משלא הוכחה; ראשית, כמפורט, בין הצדדים מתנהלים הליכים נוספים, בהם נקטה התובעת, ותביעה בעניין הקטינים (תלה"מ 67528-08-23) הוגשה על ידה ביום 30.8.23, קרי תקופת הפגרה.

מכל האמור לעיל; אני קובעת שתביעת הנתבע לבית הדין הרבני הוגשה כדין, תוך שלא הפר את חובת תום הלב וללא שהייתה כל הסכמה בין הצדדים לעניין סמכות ייחודית לבית המשפט.

בהתאמה, אני קובעת שלבית הדין מסורה הסמכות לדון בתביעת איזון המשאבים, ומורה על מחיקת ההליך לפניי.

תמצית טענות המבקשת לטענת המבקשת, שגה בית המשפט קמא משלא קבע, כי יש לראות בהיעדר תגובה מצד המשיב לבקשתה הסכמה לחיובו במזונות הקטינות; בקבעו, כי המקרה דנא אינו בא בגדר המקרים החריגים המנויים בתקנה 12(א)(3) לתקנות בהם המתנה לישיבת המהו"ת הראשונה עלולה לגרום נזק של ממש לצדדים או לילדיהם; בקבעו כי היא לא פעלה לגביית חוב המזונות מכוח פסק דינו של בית הדין הרבני; בקבעו כי בבקשתה היא מיתעלמת מהילכת בע"מ 919/5; בהתעלמו מכך שלכל המוקדם יכולה הייתה היא להגיש בקשה לפסיקת מזונות עבור הקטינות (בחלוף 45 יום ממועד הגשת הבקשה ליישוב סיכסוך כשבמהלכם פגרת הקיץ ופגרת הסוכות שאינן באות במניין הימים, ובכך שנפקות ההחלטות שניתנו על ידו היא מניעת האפשרות מן המבקשת לזון הקטינות בכבוד; בקבעו כי המבקשת לא צירפה אסמכתות לבקשתה ולא פירטה הכנסות המשיב ומלוא הוצאות הקטינות.

מבלי למצות העניין, כמובן, יצוין, כי די בכך שלטענת המבקשת המשיב אינו נושא במזונות הקטינות למעלה משלוש שנים (בלא שנעלם מעיניי כי תקפו של פסק הדין למזונות שניתן ע"י בית הדין הרבני פקע בשלהי חודש אפריל 2020 כטענת המבקשת) בלא שהוצגו על ידה הסבר המניח את הדעת לעניין שהוי זה ושום אסמכתא התומכת בטענת הדחיפות שבבקשה, כדי לשמוט הקרקע תחת הבקשה בהנתן אופי ההליך ודרישותיו כמובא לעיל.

...

בו ביום נקבע ע"י בית המשפט קמא, כי שעה שהבקשה הוגשה בניגוד להוראת תקנה 12(ה) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ו-2016 (להלן: "התקנות"), דינה להידחות.

ביום 04.09.2023 ניתנה החלטה על פיה נדחתה הבקשה, ונקבע בה לאמור: ".. אף שהמשיב לא הגיש תגובתו כנדרש... לא שוכנעתי כי מקרה זה אכן נמנה על אותם מקרים חריגים שבהם המתנה לפגישת המהו"ת הראשונה (הקבועה ליום 27/9/23) תגרום נזק של ממש לצדדים או לילדיהם, כקבוע בתקנה 12(א)(3) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה..". ההחלטה נשענת על ארבעה נימוקים עיקריים: א. חיוב המזונות שנקבע במסגרת ההליכים שהתקיימו בבית הדין הרבני פקע לפני למעלה משלוש שנים, והמבקשת לא פירטה בבקשתה פשר אי נקיטה מצדה בהליך מתאים בעניין מזונות הקטינות, ככל שהדבר היה נחוץ; ב. הבת .

דיון והכרעה לאחר שבחנתי טענות הצדדים ועיינתי בתיק המתנהל בבית המשפט קמא, ועל יסוד הוראת תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 מצאתי, כי דין הבקשה להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.

טרם נעילה יצוין עוד, כי חסד עשה בית המשפט קמא עם המבקשת עת לא השית עליה הוצאות בגין הבקשות הרבות שהוגשו על ידה ונדחו כאמור, בפרט נוכח ההוראות הרלוונטיות בתקנות סדר הדין האזרחי והתקנות להסדר התדיינויות בסוגיה זו. על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה על שני ראשיה וממילא גם הבקשה לסעד זמני, נדחות.