בקשה לייחס חובות לחברה מטעם המנהל המיוחד

הליכי פשיטת הרגל ניפתחו לבקשת נושה (בנק דיסקונט לישראל בע"מ).

בתמצית, על-פי המפורט בדו"ח, רובם המכריע של חובות החייבים מקורם בחובות של חברות שהיו בבעלותם/ניהולם, ועסקו בתחום של שיווק תוצרת חקלאית.

בדו"ח שהוגש מטעם המנהל המיוחד צויין בהקשר זה כי מדובר בויתור על זכויות שנעשה בעת שהחייב מצוי היה בחובות באופן שגרע מנכסיו, ומעמיד למנהל המיוחד עילה לנקוט בהליכים מול צד ג'.

אשר לתוספת בגין זכויות אפשריות בדירה בראשל"צ, ניתן להתרשם בדבר מחלוקת עניינית וכנה באשר לקיום זכויות לחייב בדירה, כאשר מחד, אין חולק כי הדירה רשומה במירשם המקרקעין בבעלות בת-זוג בלבד והלוואת המשכנתא נילקחה על-ידה, ומאידך - נסיבות הרכישה (מהורי החייב) וטענת הנאמן בדבר שימוש בחשבון המשותף, כמו-גם העובדה כי הדירה נרכשה במהלך החיים המשותפים, מעלה תהיות ומעמידה לנאמן טענה אפשרית, הטעונה כמובן הוכחה, בדבר ייחוס זכויות חלקיות בדירה לחייב.

...

בנסיבות אלה, ומששוכנעתי בדבר מיצוי יכולת הפירעון של של החייב במסגרת המתווה האמור, יש לקבוע לו תכנית פירעון בהתאם ובכפוף לביצועה – ליתן לו הפטר.

במכלול הנתונים שהוצגו, המלצת הנאמן בדבר גובה צו התשלומים ואורך התקופה, מקובלת עלי.

בהתחשב באמור, ובעלויות נוספות הכרוכות במימוש, ותוך עדיפות להימנעות ממימוש כפוי של בית מגורים שעה שקיימת חלופה הולמת, סבורני כי אופן פידיון הזכויות במסגרת התכנית שהומלצה על-ידי הנאמן, הינו סביר וראוי, ואני רואה לאשרו.

סוף דבר: מצאתי כי תכניות הפירעון שהומלצו ע"י בעלי התפקיד, והוסכמו על החייבים, הולמות את נתוני החייבים, ומגלמות באופן סביר את יכולת התשלום שלהם בראי נתוניהם האישיים ונכסיהם, ותוך מתן משקל אף לזמן שראוי להותירם בהליך של פשיטת רגל אל מול התועלת הצפויה מכך לנושים.

עוד מוסיף הנתבע וטוען כי החברה מנוהלת עד עצם היום הזה על ידי מנהל מיוחד מטעם בית המשפט.

סעיף 6 לחוק החברות קובע: (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השמוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב).

הנתבע אינו מציג כל גרסה עובדתית אחרת מטעמו למעט מספר טענות שהצלחתי לשלות כדגים ברשת מלאה באצות כדלקמן: החברה בפרוק לפי צו בימ"ש מיום 10.3.14 – אין על כך מחלוקת אך המועד הרלוואנטי הוא יום מתן כנוס הנכסים בתיק הפרוק – מועד בלתי ידוע אך הבקשה למתן צו פירוק הוגשה באוגוסט 2013 (נספח 1 לתצהיר עלי שרוק עדת התובעת) כך שחובות החברה המאוחרים למועד זה אינם נכללים כלל בחובות הפרוק.

...

בפרק ב' לכתב הגנתו, חזר הנתבע חזור והדגש את כל האמור לעיל תוך ריבוי השימוש בטענות כי התובעת ואישיה התנהלו כלפיו במרמה ובהונאה, טענו טענות שווא, שיקרו בבית המשפט ופעלו בניגוד לחוק כאשר נטען מפיהם כי הוא בעלים של נכס מקרקעין והטילו עיקולים לפי פקודת מיסים גבייה.

כל האמור לעיל חל אף בעניינו של הנתבע כפי שפורט לעיל ומבססות את הצורך בהרמת מסך בינו לבין החברות שבשליטתו אשר החזיקו בנכס בתקופה הרלוונטית לתביעה.

אשר על כן, התביעה מתקבלת והנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

פתח דבר לפני בקשת המנהל המיוחד לביטול הליך פשיטת הרגל בעיניינו של החייב בניסטי רפאל משה ת"ז 68530401 בטענה של חוסר תום לב מצד החייב ביצירת החובות והן חוסר תום לב בהתנהלות החייב בהליך והמנעותו מגילוי מידע שנידרש לגלותו ומשיתוף פעולה עם בעלי התפקיד והכל בנוסף למחדלים שצבר החייב בהליך, ובכלל זה חוב פיגורים ואי הגשת דו"חות דו חודשיים כנדרש.

לאחר שלא הונחה בפני תשתית ראייתית מספקת מטעם המנהל המיוחד לטענות המייחסות לחייב חוסר תום לב בשלב יצירת ההליך או תשתית ראייתית הסותרת את גרסת החייב אניח לטובת החייב כי מקורם של החובות בהליך הוא בחובות חברת חברת בן וי שהקים החייב כמתואר בשנת 1998 והיה ערב באופן אישי לחובותיה ושפעילותה הופסקה, לגירסתו, עקב חובות כספיים שנבעו מכך שלקוחות לא שילמו לחברה בגין עבודות שביצעה עבורם.

...

בנסיבות ולאור כל הנתונים שפורטו לעיל, אני סבור כי יש לאפשר לחייב להציע הסדר נושים או תוכנית פרעון על בסיס הצעתו מיום 5.5.21 ולפיה יסלק החייב את מלוא חוב הפיגורים שנצבר בתשלומים חודשיים בסך של 2,000 ₪ וכן יממש כספים הצבורים לזכותו בקופות השונות, ובנוסף יוסיף החייב סך נוסף של 48,000 ₪ ב-48 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 1,000 ₪ לחודש.

כמו כן לטעמי, ככל שלא יצליח החייב להשיג את הרוב הנדרש להצעה (כהסדר נושים לפי סע' 33 לפקודה) יש מקום לשקול לאשר את הצעת החייב כתוכנית פרעון לאחר הכרזת החייב פושט רגל ומכח הסמכות המוקנית לבית משפט זה בהתאם לסעיף 62 לפקודה; חשוב עוד לציין כי במסגרת הצעתי זו ניתן משקל גם לכך כי החייב לא הציג כל קביעה של המל"ל או אישור מרופא תעסוקתי בעניין כושר השתכרותו ולכך משקל לכל הפחות עד הגעת החייב לגיל 67, וכן לעובדה כי החייב מתגורר לפי גרסתו עם בנו מאז שנת 2015 על כל המשתמע מכך מבחינת חסכון בהוצאות דיור והוצאות שוטפות אחרות כפי שהחייב עצמו אישר בחקירתו בידי המנהל המיוחד ובעניין זה אפנה לדו"ח המנהל המיוחד מיום 20.2.19 ולתשובות החייב שלפיהן ילדיו מממנים לו את הייעוץ המשפטי הפרטי, וכי חוב הפיגורים שצבר חייב ימומן על ידי ילידו או "בעזרת הילדים" וכי הילדים מסייעים בכיסוי הוצאות חודשיות שוטפות בסך של כ- 1,000 ₪ ₪ לחודש ולשאלה לגבי הפער בין הכנסותיו להוצאותיו מסר החייב כי זה "ממומן על ידי הילדים". לפיכך אני מורה לחייב להגיש הצעת הסדר כמפורט לעיל עד ליום 15.6.22 ויודגש כי בכל הנוגע למימוש כספים הצבורים לזכות החייב שאותם הציע החייב לממש, הנחת המוצא שלי היא החייב הציע מימוש של מלוא הסך של כ- 100,000 ₪ הצבור בחברת הראל בהיות הכספים הצבורים שם כספים שאינם מוגנים ושמימושם אינו חייב בניכוי מס. במקביל, אני מורה למנהל המיוחד להשלים בדיקת תביעות החוב שהוגשו בהליך לרבות תביעת החוב שהוגשה בשנת 2019 על ידי הנושה א.צ. שיווק ולהגיש עד ליום 15.6.22 דו"ח עדכון בדבר מצבת הנשייה בתיק או להגיש לפני כן הודעה על מצבת חובות החייבת ככל שבדיקת תביעות החוב הושלמה כבר שכן הדבר לא ברור מדו"חות המנהל המיוחד שהוגשו בהליך.

כמו כן אני מורה לחייב להתחיל כבר מחודש יוני 2022 לסלק את חוב הפיגורים שנצבר עד היום בתשלומים של 2,000 ₪ כפי שהציע בבקשתו מיום 5.5.21 וככל שלא ימציא עד ליום 15.6.22, ביחד עם ההצעה שתוגש על ידו, אישור בדבר תשלום סך של 2,000 ₪ ע"ח חוב הפיגורים יבוטל ההליך ללא דיון נוסף.

המערערים 1 ו-2 הגישו את העירעור בהיותם בעלי המניות והדירקטורים של החברות שבפרוק ואשר עלולים להיפגע מהכרעות החוב נוכח בקשת המנהל המיוחד לחייבם באופן אישי בחובות החברות ונוכח היתחייבותם לשלם לנושי החברה 100% דיבידנד מהחובות הסופיים שיאושרו לצרכי חלוקת דיבידנד.

להלן יובאו בתמצית הטענות בעירעור: הכרעת החוב ייחסה לחברת פטרא הוטל חיובי ארנונה לתקופה שלפני יסוד החברה ובכך נפלה בה טעות חמורה.

הדרך המתאימה איננה הכרעה בעירעור על הכרעת החוב המקורית, במיוחד שאין לפניי תגובה עניינית מטעם המנהל המיוחד לטענות המערערים בדבר החישוב השגוי של הריבית, אלא יש לאפשר למנהל המיוחד להגיש בקשה, על בסיס תקנה 95(א), להפחתת סכום תביעות החוב.

...

התוצאה היא שאין לקבל את הכרעת החוב המתוקנת, עליה "הודיע" המנהל המיוחד.

בענייננו אין מנוס מקבלת עמדת המנהל המיוחד ביחס לטענות בדבר החישוב השגוי של מרכיב הריבית, כפי שטענו המערערים, ו"שיקולי יעילות" אינם יכולים לבוא במקום בירור סוגיה זו לגופה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, נקבע בזאת כי טרם בשלה העת להכריע בערעור זה. הואיל ונראה כי בדעת המנהל המיוחד להגיש בקשה לפי תקנה 95(א) לתקנות הפש"ר, בידיו לעשות כן תוך 30 ימים מהיום.

לטענת המבקשים, המשיבים משכו מחשבון החברה משיכות פרטיות או שילמו עבור הוצאות פרטיות ללא הצדקה, כך שחוב המשיבים לחברה – יתרות חו"ז כרטסת הנהח"ש של מישפחת גולן – הלך ונצבר ועמד על יתרה נומינלית של 8,400,612 ₪ נכון ליום 31.12.2012; במסגרת הבקשה פירטו המבקשים את הסכומים המיוחסים לכל אחד מהמשיבים שלכאורה משך מחשבון החברה ונותר חב לה, לתקופת 2012-2010; חלק הארי מהמשיכות מיוחסות למשיבים 2-1; עסקינן בסכום, כולל ריביות והפרשי הצמדה, בסך של 9,468,904 ₪ – עד למועד הגשת הבקשה.

לטענת המשיב 2, המנהל המיוחד ידע גם ידע על כלל המשיכות של המשיבים ועל החוב לחברה; במסגרת ההליך בבית משפט לעינייני מישפחה, אף ביקש עו"ד וייס כי בית המשפט יורה למשיבים להציג בפניו את כלל המסמכים בקשר עם משיכות כספים מהחברה, בקשה כאמור הוגשה ביום 22 באפריל 2013 – הינה כי כן, עילת התביעה נולדה בספטמבר 2012 או מעט לאחריה, וידיעת התובע (במקרה זה עו"ד וייס כמנהל המיוחד של החברה) התגבשה אף היא עם מינויו של עו"ד וייס למנהל המיוחד של החברה, כאשר כזכור ניתנה לו הסמכות אף לתבוע את מי מהמשיבים ככל וראה לנכון לעשות זאת בשם החברה.

החברה צורפה כצד לבקשה המקורית למינוי מנהל מיוחד לחברה ובדיקת משיכות הכספים שנדונה בבית המשפט לעינייני מישפחה מוקדה במשיכות כספים מקופת החברה (ראו, למשל, את החלטת בית המשפט מיום 17.4.2013, אשר צורפה כנספח 8 להשלמת הטיעון מטעם יורם גולן).

...

לאור כל האמור לעיל, נמצא כי מירוץ ההתיישנות החל ביום 17.4.2013, המועד בו ניתנה החלטת בית המשפט לענייני משפחה אשר הטילה על עורך דין וייס לבדוק את היקף המשיכות [________________________________________].

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יש לקבל את טענת ההתיישנות שבפי המשיבים.

על כן, בקשת המפרקים נדחית בזאת מחמת ההתיישנות.