ההליך דנן עניינו בתביעה כספית ע"ס כ- 149,000 ₪, שהגישה "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ נגד הנתבעים, שהנם הבעלים של תחנת תידלוק בדבוריה (להלן: "המבקשים"), ובמסגרתה עתרה התובעץת לחיוב הנתבעים בתשלום הסך זהאמור אשר שולם על ידה למועצה אזורית עמק יזרעאל עבור מסי ארנונה בהן נאלצה לשאת התובעת במקום הנתבעים, זאת לאחר שהסכם השכירות וההפעלה של התחנה שבו התקשרו האחרונים הסתיים.
בעיניין איילי הנ"ל נפסק כי "כפי שציינתי בעיניין רילטקס, בקשות לזימון עד מציפות לא אחת את המתח שבין חשיפת צדק לבין יעילות דיונית. בבחינת בקשה לזימון עד, בית המשפט נידרש לאזן את תרומתו הצפויה של העד המבוקש לבירור האמת, לבין אינטרסים של יעילות דיונית- אינטרסים שהערכאה הדיונית אמונה עליהם [...]. באופן כללי, ניתן לומר כי ככל שעדותו של העד היא משמעותית וחשובה יותר לבירור האמת, כך יצטמצם משקלם של שקולי היעילות; ולהיפך. יש לתת את הדעת בהקשר זה לאופי הסיכסוך ולהיקפו, למחלוקות העובדתיות ולתרומה האפשרית של כל אחד מהעדים לבירור המחלוקת העובדתית והתחקות אחר האמת. זאת תוך שבית המשפט מביא בחשבון גם את משאבי הזמן המוגבלים שלו, ואת הצורך שלו לקיים דיונים בהליכים רבים". כן נקבע כי "מהאמור לעיל נובע גם כי בית המשפט רשאי שלא להעתר לבקשה לזמן עד לעדות אף אם עדותו קבילה ורלוונטית [...]. זאת- אם לאור סוג הסיכסוך והמחלוקת העובדתית הדורשת הכרעה, התרומה השולית של העדות לבירור האמת איננה משמעותית; ואם מדובר בזימון עד שכרוך בסרבול משמעותי של ההליך". עוד נפסק כי "אם מדובר במחלוקת עובדתית שולית או בעד שעדותו מבוקשת ביחס לנושא פריפריאלי שאינו במוקד המחלוקת בין הצדדים, בית המשפט רשאי לעשות שימוש בשקול דעתו ולא להתיר את זמונו של אותו עד".
בחזרה לענייננו –
בבואי לבחון את שאלת הרלוואנטיות של העדות, די להפנות לטיעוני הצדדים בדיון שהתקיים ביום 14.4.22.
רלוואנטיות זו נחלשת בנסיבות המקרה דנן, שעה שמדובר בתשלומי ארנונה בגין שכירות לתקופה שלאחר סיום ההסכם עם התובעת, כאשר ההיתקשרות עם צדדים שלישיים לא נעשתה בחלל ריק, אלא בהליך משפטי של טען ביניים שהוביל להסדר אשר אושר בפסק דין, ומשכך הטענה של 'קנוניה' בהתקשרות עם צדדים שלישיים שלתובעת חלק בה, מקומה הוא בתקיפת הליך טען הביניים.
...
בעניין איילי הנ"ל נפסק כי "כפי שציינתי בעניין רילטקס, בקשות לזימון עד מציפות לא אחת את המתח שבין חשיפת צדק לבין יעילות דיונית. בבחינת בקשה לזימון עד, בית המשפט נדרש לאזן את תרומתו הצפויה של העד המבוקש לבירור האמת, לבין אינטרסים של יעילות דיונית- אינטרסים שהערכאה הדיונית אמונה עליהם [...]. באופן כללי, ניתן לומר כי ככל שעדותו של העד היא משמעותית וחשובה יותר לבירור האמת, כך יצטמצם משקלם של שיקולי היעילות; ולהיפך. יש לתת את הדעת בהקשר זה לאופי הסכסוך ולהיקפו, למחלוקות העובדתיות ולתרומה האפשרית של כל אחד מהעדים לבירור המחלוקת העובדתית והתחקות אחר האמת. זאת תוך שבית המשפט מביא בחשבון גם את משאבי הזמן המוגבלים שלו, ואת הצורך שלו לקיים דיונים בהליכים רבים". כן נקבע כי "מהאמור לעיל נובע גם כי בית המשפט רשאי שלא להיעתר לבקשה לזמן עד לעדות אף אם עדותו קבילה ורלוונטית [...]. זאת- אם לאור סוג הסכסוך והמחלוקת העובדתית הדורשת הכרעה, התרומה השולית של העדות לבירור האמת איננה משמעותית; ואם מדובר בזימון עד שכרוך בסרבול משמעותי של ההליך". עוד נפסק כי "אם מדובר במחלוקת עובדתית שולית או בעד שעדותו מבוקשת ביחס לנושא פריפריאלי שאינו במוקד המחלוקת בין הצדדים, בית המשפט רשאי לעשות שימוש בשיקול דעתו ולא להתיר את זימונו של אותו עד".
בחזרה לענייננו –
בבואי לבחון את שאלת הרלוונטיות של העדות, די להפנות לטיעוני הצדדים בדיון שהתקיים ביום 14.4.22.
ומשלא התקבלה הסכמה לסיום ההליך ללא שמיעת ראיות, התיק נקבע להוכחות כבר על פי החלטתי מתאריך 1.9.23, תוך שהוריתי להם לזמן עדיהם.
לאור כל המקובץ לעיל, הבקשה נדחית.
