בהמשך, הגישו התובעים בקשה לחתימה על פסיקתא על יסוד הבנתם את פסק הדין, ואילו הנתבעת הגישה בקשה למתן הוראות, בכל הנוגע לצורך להבהיר שתי נקודות בפסק הדין.
תשובת התובעים לעמדת המדינה היא כי הפצוי ששולם בפסקי הדין החלקיים לא היה פיצוי בגין החלק ההוני, אלא פיצוי "מופחת" בגין החלק הפירותי (בהתאם לערכים שבטבלת הנתבעת); וכי בכל הנוגע לתובע מס' 1 בתיק 12768-08-13 (להלן: "אבראהים סרחאן"), הוא כלל לא קיבל פיצוי על פי פסקי הדין החלקיים, ולכן הוא בודאי שזכאי לקבל את הפצוי על פי טבלת פסה"ד שכוללת השלמות של הערכים לגבי השנים שעד למועד ההכרעה הסופית בתיק.
...
בהתאם להסכמת הצדדים כמפורט לעיל, ניתנת החלטתי זו.
טיעוני הצדדים -
לטענת התובעים, יש מקום לפסוק לטובתם פיצוי בגין דמי החכירה האבודים, מכוח סעיף 13 לפקודה, גם בהתייחס לתקופה שלאחר מועד הגשת התביעה בשנת 2013 וגם בהתייחס לתקופה שלאחר קבלת הפיצויים על פי פסקי הדין החלקיים בשנת 2014, דהיינו שיש להמשיך ולשלם את דמי החכירה האבודים לגבי השנים 2014, 2015 ו-2016 – עד למועד מתן פסק הדין בתיק ועד לקבלת מלוא התשלום בגין דמי החכירה האבודים.
הפיצוי נועד להעניק מענה לחלוף הזמן שבין מועד ההפקעה לבין המועד שבו המפקיעה, הנתבעת, משלמת לבעל המקרקעין סכומים אשר יכולים לשמש לרכישת קרקע במקום הקרקע שהופקעה, שאז יכול הנפקע להחכיר את הקרקע "החדשה" וכבר אין כל צורך לשלם לו דמי חכירה "אבודים".
במקרה הנוכחי, אני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה במועד ששולמו הסכומים לפי פסקי הדין החלקיים, ניתנו בידי כל התובעים (למעט אברהים סרחאן) כספים אשר באמצעותם הם היו יכולים לרכוש קרקע חלופית במקום הקרקע שהופקעה, ועל פי תכליתו של סעיף 13, במועד זה נפסקת זכאותם לקבלת דמי החכירה האבודים.
אני סבורה כי לאור הנתונים במקרה זה, הפיצוי הראוי לתובעים בגין הזמן שחלף ממועד קבלת הפיצוי על פי פסקי הדין החלקיים ועד קבלת יתרת הפיצוי על פי פסק הדין, יהא על פי המנגנון בחוק ריבית והצמדה, כפי שאף נעשה במרבית פסקי הדין שניתנים במקרים דומים (כאשר בכל פסקי הדין שבחנתי, כאשר היה פיצוי חלקי מכח הסדר פשרה – ניתנו הוראות לגבי הוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק ריבית והצמדה לפיצוי הנדרש ממועד חוות הדעת של התובעים, או ממועד כתב התביעה, או ממועד תשלום הפיצוי החלקי, בניכוי הסכומים ששולמו מכח פסק הדין החלקי).
בוודאי שלא ניתן לקרוא אל תוך אותה אמירה הכרעה בסוגיות שמפורטות בהחלטה משלימה זו ואזכיר, בפעם האחרונה, כי הטענות שמעלים התובעים עלו לראשונה רק לאחר מתן פסק הדין ולכן לא יכול להיות שבפסק הדין קיבלתי טענות שלא עלו בכלל עד אותה עת.
סיכום –
לאור כל האמור מעלה, לא אוכל לקבל את עמדת התובעים לפיה יש לשלם דמי חכירה אבודים עד מועד פסק הדין (למעט לגבי אברהים סרחאן) ואני קובעת כי דמי החכירה האבודים ישולמו עד המועד שבו שולמו הפיצויים מכוח פסקי הדין החלקיים ולאחר מועד זה – יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מכוח חוק ריבית והצמדה, ממועד התשלום בפועל של הפיצוי מכוח פסקי הדין החלקיים ועד מועד התשלום בפועל של יתרת הפיצוי על פי פסק הדין שניתן בתיק.
לא מצאתי לנכון להוסיף הוצאות לטובת צד זה או אחר בכל הנוגע להליכים שלאחר מתן פסק הדין בהתייחס למחלוקת נשוא החלטה זו.
בהתאם, אני מורה כי הפיצוי אשר יש לשלם לתובעים בארבע התביעות הוא על פי החישוב הבא:
תיק 12610-08-13:
בעבור 23/26 חלקים מחלקה 9 בגוש 19145 (בעבור שטח כולל של 11.657 דונם), יש לשלם:
11.657 X 63,330 = 738,238 ₪; בניכוי הפיצוי ששולם (537,640 ₪) = 200,598 ₪.
