זאת ועוד, כפי שאפרט בהמשך התרשמתי שבקשת האישור הוגשה בחפזון, והיא חסרה, ובכך חשפה צוהר לתופעה של ייזום עילות תביעה 'המתאימות' לכאורה להליך ייצוגי והמהירות בהגשת הבקשה לאישור נועדה להעמיד את המבקש "בראש תור התובעים".
הרקע לבקשת האישור
כפי שעולה מתצהירו של מר רונן כ"ץ, סמנכ"ל המשיבה, חברת סקי-דיל היא חברה בענף התיירות שתחום התמחותה הוא שיווק "חבילות סקי וסנובורד ברחבי העולם" (סעיף 1 לתצהיר כ"ץ).
זאת ועוד, נטען כי המבקש נחשף פעמיים למידע המצוי אצל המשיבה והמעיד על ויתור של חברי הקבוצה על טענותיהם כלפי סקי-דיל, תוך שהקפידה לשמור על פרטיות חברי הקבוצה (שם, סעיף 56).
...
אלא שלאחר עיון בבקשה ובסיכומי טענות הצדדים (הצדדים ויתרו על ניהול הוכחות בשלב בקשת האישור), התגבשה חזית המחלוקת בין הצדדים סביב שאלה דיונית היורדת למעשה לשורש מהותה של התובענה הייצוגית – מה דינה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה בשם קבוצה שהרוב המוחלט של חבריה ראו לסיים את המחלוקת לכאורה, בינם לבין המשיבה כאן, בדרכי יישוב סכסוך אלטרנטיביים שאינם תובענה ייצוגית?
לציין כבר בשלב זה כי ראיתי לדחות את בקשת האישור, בעיקר מאחר שמסקנתי היא שבנסיבות בהן הרוב המוחלט של מי שאמור להיות בין חברי הקבוצה בחר לפתור את המחלוקת עם המשיבה באמצעי חלופי, אזי שבקשת האישור מיצתה את עצמה וקיים ספק רב באשר להיות התובענה הייצוגית הדרך היעילה וההוגנת לפתרון המחלוקת.
סיכום
אני דוחה, אפוא, את הבקשה לאשר התובענה כייצוגית.
בענייננו, נראה לי כי האיזון בין שני שיקולים אלה מטה את הכף דווקא אל עבר הוצאות ריאליות, זאת מאחר שכבר בשלב מוקדם של ההליך פרסה המשיבה בפני המבקש, את הנתונים הרלוונטיים המעידים בצורה ברורה כי בקשת האישור מיצתה את עצמה, והגם שכך התעקש המבקש לקבל הכרעה בבקשת האישור, דבר שגרם לעלויות לא מבוטלות למשיבה ולציבור המתדיינים בכללותו בדרך ההכבדה על בית המשפט.
לאור כל זאת אני מחייבת את המבקש לשאת בהוצאות סקי-דיל בסך 50,000 ₪.
