בהקשר לחוות דעת אלה, אציין כי במענה לשאלת הבהרה אשר הפנו המערערים למומחה ביום 28/6/20, במסגרתה הם הצביעו על כך שבמסגרת עבודות חשיפה, התגלה נתק במחבר צנור משותף 2 צול דלוחין ברזל, המשמש כצנור אויר "נשם" משותף בחלקו העליון, השיב המומחה כי "האחריות לכשל זה באחריות ועד הבית המשותף לאור קיום הכשל בחלקו העליון של המחבר/מהלכו האנכי המהוה חלק מהצנור המשותף."
בהמשך לכך ובהתאמה להחלטת המינוי בה נקבע כי תנתן לצדדים אפשרות להודיע בתוך 7 ימים ממועד קבלת חוות הדעת האם ברצונם לחקור את המומחה, ניתנה על ידי המפקחת ביום 22.06.20 החלטה במסגרתה נקבע דיון ליום 20/7/20, לשם סיכום הטענות במעמד הצדדים.
"
לאור חוות דעתו הסופית של המומחה, קבעה המפקחת כי יש לבצע עבודות בדירת המערערים, בהתאם למיפרט שיומצא ע"י המומחה, המפרט הומצא ביום 27.01.21 והמפקחת הורתה למערערים להשלים את ביצוע העבודות בתוך 30 יום.
בהחלטה מיום 24.02.21 התבקש המערער 2 לתת הבהרות שונות בדבר הבידוד ובכלל כך בפרט נבחן האם יש בו כדי למנוע מהמערער 2 להישתתף בדיון באמצעות היועדות חזותית.
עוד נטען, כי לא היו בידי המערערים אמצעים טכניים לערוך את הדיון בהוועדות חזותית, בין היתר הואיל ולא נשלח להם הקישור לזום.
"
"השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431, 438) (1983)), עוסק בסכויי ההגנה (או התביעה, אם מדובר בתובע) של מבקש הביטול: "שכן אם לא תיצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)" (רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ ([פורסם בנבו], 10.8.2010), להלן: עניין מרגוליס).
כן מתאימות ויפות לענייננו קביעות בית המשפט העליון ברע"א 83/01 - וייס נ' מרדכי, נה(3) 730 (2001),מפי כבוד המשנה לנשיא ש' לוין, בפיסקה 5:
"יש לזכור, כי שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגטמיים של בעל-הדין שכנגד"
בנסיבות אלו, אינני סבורה כי מחדלם של המערערים מהתייצבות לדיון נעוץ בטעם מבורר או מוצדק- ההפך הוא הנכון וכפי שקבעתי, הנני סבורה כי מחדלם מהתייצבות מבטא זילזול במערכת השיפוטית, כמו גם בצד שכנגד.
...
לאור האמור, הנני קובעת כי המערערים אף לא הרימו את הנטל להראות את סיכויי טענותיהם ובהתאמה לכך, כי אף השיקול השני, אותו על בית המשפט לשקול בבואו לבחון האם יש מקום לבטל פסק דין שניתן בהעדר- לא מתקיים בעניינם.
סוף דבר;
לאור האמור והמפורט לעיל, לא מצאתי כי נפלה שגגה בקביעותיה של המפקחת ויתרה מכך, לא מצאתי כי התקיימו ההתוויות כפי שנקבעו בפסיקה לביטול פסק הדין אשר ניתן על ידי המפקחת בהעדרם של המערערים.
בהתאמה- הערעור נדחה.
