בקשה לחקיקת חקיקה המאפשרת ערעור על החלטות ביניים בהליכים משמעתיים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8373/20 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: עובדיה יצחקוב נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הצבאי לערעורים 2. הפצ"ר - אלוף שרון אפק עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד מנחם שטאובר ][]פסק-דין

לגופה של טענת ההפליה נקבע כי בשונה מנסיבותיו של העותר, "משניתן לאמהות ולנשים הרות פטור אוטומאטי משירות בטחון כאמור, אין מתקיימת עילת המעצר של מסוכנות צבאית, שכן אין חשש לביצועה של עבירת העדרות נוספת, ואף עוצמתה של עילת הפגיעה במשמעת הצבאית נחלשת". לא זו אף זו, נקבע כי אף אם קיימת לטענת ההפליה אחיזה, היא אינה אלא שיקול בהערכת עוצמתן של עילות המעצר, ואין מדובר בשקול בלעדי; ובנסיבותיו של העותר, הביע בית הדין את עמדתו כי התקיימות עילות המעצר המובהקות כאמור אינה מאפשרת נקיטה בחלופת מעצר ומחייבת את מעצרו של העותר.

הוראות סעיף 440ט לחוק השיפוט הצבאי קובעות כי ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים; ונקבע בעבר כי הסעיף חל על פסקי דין סופיים בלבד של בית הדין הצבאי לערעורים, ומשכך לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטות בהליכי מעצר.

...

הערעור נדחה על ידי בית הדין הצבאי לערעורים ביום 26.11.2020.

לאחר שעיינו בעתירה ושקלנו את נימוקיה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף בהעדר עילה להתערבות בהחלטתו של בית הדין – וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

התוצאה היא שאנו מורים על דחיית העתירה על הסף, ומשזו התוצאה – נדחית אף הבקשה לצו ביניים.

העותר, עורך דין במקצועו, מבקש מאיתנו כי נורה למשיבה, לישכת עורכי הדין – מחוז צפון (להלן גם: המשיבה), לחוקק חקיקה המאפשרת לעורך דין הנקבל בהליך משמעתי בבתי הדין המשמעתיים של לישכת עורכי הדין להשיג על החלטות ביניים של בית הדין המשמעתי המחוזי ושל בית הדין המשמעתי הארצי, חלף ערעור עליהן רק במסגרת פסק הדין הסופי.

שלישית, ובהמשך לאמור, יש לדחות את העתירה מחמת אי צירוף משיבים רלוואנטיים, דהיינו כנסת ישראל האמונה על חקיקת חוקים ותיקונם ושר המשפטים והמועצה הארצית של לישכת עורכי הדין האחראים על התקנתם של כללים הנוגעים לסדרי הדין לפני בתי הדין המשמעתיים של הלישכה, מכוח סעיף 109(5) לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (בג"ץ 5485/20 נסים נ' משרד המשפטים, פסקה 2 (16.8.2020); בג"ץ 6612/22 מבחן בד בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הכלכלה, פסקה 11 (21.2.2023)).

...

דין העתירה להידחות על הסף ממשלב טעמים.

שלישית, ובהמשך לאמור, יש לדחות את העתירה מחמת אי צירוף משיבים רלוונטיים, דהיינו כנסת ישראל האמונה על חקיקת חוקים ותיקונם ושר המשפטים והמועצה הארצית של לשכת עורכי הדין האחראים על התקנתם של כללים הנוגעים לסדרי הדין לפני בתי הדין המשמעתיים של הלשכה, מכוח סעיף 109(5) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (בג"ץ 5485/20 נסים נ' משרד המשפטים, פסקה 2 (16.8.2020); בג"ץ 6612/22 מבחן בד בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הכלכלה, פסקה 11 (21.2.2023)).

לאור כל האמור, העתירה נדחית על הסף.

בהתאם למוסכם היתקיימה ועדת משמעת בעיניינו של פלג ואושרה החלטת ההדחה (ראו בקשה מס' 30).

לגופם של דברים נזכיר, כי החברה הודיעה כי ככל שיהיה צוך תוקם ועדת ערעור על החלטות בעינייני משמעת (פרוטוקול מיום 13.2.2019), כי עניינו של דרעי נדון לפני ועדת המשמעת וכי הושגו הבנות בעיניינו, ללא צורך בדיון לפני ועדת העירעור.

טענות אלו התבררו בהליכי הביניים והחברה העמידה לעיונם את כל המסמכים שהתבקשו בהליך.

בסעיף 69(ג) לתקנון נקבעה זכותם של בעלי המניות לעיון בהחלטות של האספה הכללית ואספות ההנהלה וכי אלו "[...] יהיו פתוחים לבקורת החברים חינם אין כסף במשך שעתיים בכל יום עבודה של המשרד". סעיף 77 לתקנון 2003 מקנה למנהלי החברה סמכות לאפשר, על פי שיקול דעתם, מתן זכות עיון לחברים בפנקסי ובחשבונות החברה, וכך נאמר: המנהלים יחליטו מדי פעם בפעם איך ובאיזו מידה ובאיזו זמן ומקום ועל פי איזה תנאים או תקנות יהיו כל פנקסי החברה וחשבונותיה או מסמכים פתוחים לביקורת חברים שאינם מנהלים ולחבר שאינו מנהל לא תהיה זכות עיון בכל פנקס או חשבון או מיסמך של החברה אלא אם נתנה לו זכות זו על ידי החוק או הודעה לכך מאת המנהלים או על ידי החברה באסיפה הכללית.

...

סוף דבר לאור כל האמור, דינה של התביעה להידחות.

לא שוכנעתי גם כי החברה מתנהלת בדרך שיש בה משום קיפוח אחר של התובעים, בין במסגרת הליכי המשמעת שננקטו כנגדם, הליכי הבחירות או בכל דרך אחרת.

על כן, אני מחייב את התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך כולל של 60,000 ₪.

ביום 18.4.2021 התקבלה החלטת ועדת הערר שדחתה את הבקשה להארכת מועד להגשת ערר שהגישה המערערת, אולם נוכח הנסיבות החריגות של המקרה, קבעה הועדה כי לפנים משורת הדין היא מאפשרת להגיש לממונה בקשה מפורטת להפחתת העיצום הכספי ולצמצומו (החלטת הועדה מיום 18.4.2021 נספח ד לכתב העירעור).

בהליך זה נודע למערערת לראשונה על החלטת הממונה מיום 13.1.2022 הדוחה את בקשת המערערת להפחית או לצמצם את העיצום לפי תקנה 1(א)(א) לתקנות ההפחתה.

פסקה 6 [פורסם בנבו] (3.1.2012); להרחבה על הרקע לחקיקת החוק ועל מטרותיו ראו מיכאל אטלן ודבורה ספיר-אליעזר "דגשים בחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה – אסדרה מגיבה באמת" חוקים ח 119, 136-134 (2016)"

ראו לעניין זה פסק דינו של כב' השופט א' שטיין בבר"ש 2388/22 יעקב שאהין נ' עירית חיפה (אר"ש 17.7.2022), בו נדונה שאלת הקף ההתערבות של בית המשפט המחוזי בהחלטות בית הדין למשמעת, הנחשב גם הוא לטריבונל מקצועי.

הממונה הכתירה את תגובתה כך: "בהמשך לתגובה להחלטת ביניים בבקשה להארכת מועד להגשת ערר" לגופם של דברים כתבה הממונה כי לעמדתה "אין מקום לידון בבקשת הפחתה וצמצום שהגישה המעסיקה, זאת לאור העובדה שלמעסיקה היה די זמן להעביר את כל המסמכים הנדרשים (בין היתר אסמכתות לתיקון ההפרה ולמניעת הישנותה), הן במסגרת הבקשה לביטול הראשונה שהוגשה למשיבה שהוגשה בשנת 2018 והן במסגרת הבקשה להארכת מועד להגשת ערר (בצרוף הערר) שהוגשה ב-3.6.20, באיחור של כשנה וחצי מהמועד הקבוע בחוק. דיון מחדש בהחלטה בנסיבות אלה והחלת מדיניות האכיפה אינה שויונית אל מול מפוקחים אחרים שההחלטה לגביהם הפכה לחלוטה.

...

איני מקבל טענה זו שעה שהממונה לא ערערה על החלטת הוועדה.

לאור כל שפורט לעיל, הגעתי אפוא למסקנה כי בחינת בקשת המערערת להפחתת העיצום או צמצומו לא מוצתה כאמור, ועל כן יש להשיב את התיק בפני ועדת הערר שתבחן, תשקול ותחליט בשאלת צמצומו או הפחתת העיצום הכספי שהוטל על המערערת, לפי סמכותה, למסמכים והאסמכתאות המונחים בפניה.

סוף דבר התיק יוחזר לוועדה כדי שתבחן, תשקול ותחליט בשאלת צמצומו או הפחתת העיצום הכספי שהוטל על המערערת, על פי סמכותה, ועל פי המסמכים והאסמכתאות המונחים בפניה.

עוד צוין כי לאור התקופה בה אנו מצויים, ובפרט היתנהלותה של מלחמת "חרבות ברזל", הוצאת רובה ה"קלצ'ניקוב", כשלעצמה, מקימה עילת מעצר צבאית ייחודית, בשל הפגיעה במשמעת הצבאית, ומצדיקה את מעצרו של העותר עד תום ההליכים בעיניינו.

הוראות סעיף 440ט. לחוק השיפוט הצבאי אומנם מאפשרות להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים, אך הוראות אלו חלות על פסק דין סופי של בית הדין הצבאי לערעורים, ולא על החלטות ביניים דוגמאת החלטה על מעצר עד תום ההליכים, כבעניינינו (וראו בג"ץ 5456/20 שיליאן נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פסקות 11-9 (15.9.2020); בג"ץ 6476/22 שרוני נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פסקה 9 (18.10.2022)).

...

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה התביעה הצבאית בקשה למעצרו של העותר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וביום 11.3.2024 נעתר בית הדין הצבאי המחוזי לבקשה.

ביום 14.3.2024 נדחה הערעור, משלא נמצאה עילה להתערב בהחלטתו של בית הדין הצבאי המחוזי.

דין העתירה להידחות על הסף.

אשר על כן, העתירה נדחית.