בקשה לחסות סרטון כראיה עד לאחר הגשת ראיות הנתבעת

בית משפט השלום בחדרה ת"א 48115-02-20 פלוני נ' שטרום ת"א 47982-09-20 אלמוני נ' וייזר בפני כב' השופטת קרן אניספלד תובע בת"א 48115-02-20 פלוני – ע"י עו"ד אורן בושרי נתבע בת"א 48115-02-20 יואב שטרום – ע"י עו"ד אבי וייג תובע בת"א 47982-09-20 אלמוני – ע"י עו"ד אבי וייג נתבע בת"א 47982-09-20 אלכסנדר וייזר – ע"י עו"ד אורן בושרי פסק - דין

אין מחלוקת שהארוע תועד במצלמת האבטחה של הבית המשותף; הסירטון הוגש כראיה.

בעלי-הדין הגישו סיכומים ראשיים בלבד ונמנעו מהגשת סיכומי תשובה במועד שנקצב לכך, אשר תם. לאחר שנתתי דעתי לעדויות, לראיות ולטענות, יש לקבל כל אחת מהתביעות בחלקה.

ניכר היטב שהכה בשטרום במכת אגרוף זריזה, מיומנת, במענה למכה שהלה היכה בפניו – הא ותו לא. מכה זו אינה עשויה לחסות בצילה של הגנה עצמית.

נוכח היתנהלותו של שטרום בארוע כפי שנחזה בסירטון, בדין נדחתה בקשתו לרישיון נהיגה בתחבורה ציבורית; מי שהתנהלותו מסלימה כהרף עין מטענה מילולית על תיפקוד נציגות הבית המשותף לאלימות פיזית אינו מתאים למלא תפקיד במרחב הצבורי.

...

אני דוחה את מבוקשה של גב' וייזר לטעון שהיא עצמה נדחפה על-ידי שטרום באירוע, לפני שבעלה השיב באלימות על המכה ששטרום היכה אותו [עמ' 10 ש' 27-24].

טענתו של וייזר כי פעל מתוך הגנה מותרת נדחית אפוא.

אני דוחה את טענתו של שטרום כי חלקו באירוע היה של מי שהתגונן מפני אלימות שחווה מצד וייזר [עמ' 12 ש' 24-23].

החקירה המשטרתית כללה גביית עדויות מהתובע וממר בשיר וצפייה בארבעה סרטונים מאיזור הארוע.

לאחר שהחומר המשטרתי הוגש לעיונו של בית הדין נדחתה הבקשה ונקבע כי כל הראיות הרלוואנטיות מתוך חומר החקירה הוגשו במסגרת ההליך.

] בנסיבות אלה, אנו מתקשים לקבל את טענת הנתבע שלפיה גם אם הירי כוון אל החנות מדובר בארוע הקשור בסכסוך אישי מכיוון שמדובר בעסק משפחתי, שכן בהעדר ראשית ראיה לכך שיש לה"ה נאצר ומוסטפא סיכסוך עם אחרים או שנדרשו לשלם דמי חסות הרי שסביר יותר להניח שהארוע היתרחש על רקע עבודתו של התובע בחנות.

ממכלול העדויות והראיות שהובאו לפנינו לא עלה בידי הנתבע לשכנע שמאזן ההסתברויות מצביע על כך שהתובע נורה על רקע אישי דוקא וללא קשר לעבודתו בחנות.

...

לכן לא שוכנענו שיש קשר כלשהו בין שני מקרי הירי.

חמישית, לא מצאנו שיש בהיעדרו של עובד הפנצ'רייה מהעבודה בחודש 2/2019 כדי להוביל למסקנה כי סביר יותר להניח שאירוע הירי התרחש על רקע אישי.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

לאחר קבלת תגובות הצדדים, בהחלטה מיום 24.4.2022, על מנת שחוות דעת מומחה בית המשפט לא תהיה חסרה, התרתי לתובעים להעביר למומחה מטעם בית המשפט תצלומים, סרטונים וחוות דעת משלימה.

בהחלטה קבעתי כי התובעים אחראים, הן לעיכוב בקבלת חוות דעת המומחה והן להתדיינות המתמשכת (עד לאותו מועד 3 בקשות).

לאחר הגשת ראיות התביעה, הנתבעים והצדדים השלישים הגישו מספר בקשות למחיקת חוות דעת מומחים ומסמכים שהגישו התובעים.

זאת ועוד, לאור מהות חוות הדעת, קרי הכנתה תחת חסותו של המומחה מטעם בית המשפט ובמסגרת מינויו של המומחה כמומחה מטעם בית המשפט, התובעים כלל לא היו רשאים לעשות בה שימוש כלשהוא לצורך ראיותיהם.

...

לפיכך, אני מורה על מחיקת חוות הדעת המנויות בסעיף 7 לעיל על נספחיהן, ולרבות חוות דעת נמרוד צביה.

כן אני מורה על מחיקת בדיקת מכון התקנים, נספח ת/16 לראיות התביעה.

התובעים ישלמו לנתבעים, לצד השלישי 1, ולצד השלישי 2 - לכל אחד מהם - בתוך 30 יום, הוצאות בגין הדיון בבקשות ובגין ישיבת 13.3.2023, בסך של 3,500 ש"ח. המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

הנתבע צירף את הסירטון מליל הסדר לראיות אותן הגיש במסגרת התביעה במחוזי, לא כמסמך חסוי וללא קבלת היתר מבית המשפט.

הכסף אותו הלווה למר מוכתרי החל מחודש אוגוסט 2018, לבקשת האחרון וכעזרה לחבר לאחר שזה טען בפניו כי נקלע למצוקה תזרימית אך הבהיר לו גם כי "מבחינה נכסית הוא ואישתו שוים עשרות מיליונים ולכן לא צפויה בעיה להחזיר את הסכומים בזמן קצר", שימש להחזר חובות של חברות בבעלות התובעת ומר מוכתרי ולמימון פרויקטים בבעלות חברות אלה, כמו גם למימון אורח החיים הראוותני של בני הזוג, ולמימון פעילות חברת KM המנוהלת על ידי התובעת גם כיום.

ביחס לטענות בדבר שימוש בדפים מתוך הסכם הפירוד על ידי הנתבע, הגשת מיסמך זה במסגרת התביעה במחוזי לא מהוה פגיעה בפרטיות, אלא מדובר בניסיון צודק וראוי לחשוף את מעשי הרמייה של מר מוכתרי ושל התובעת, בחסות הסכם ממון פקטבי.

(5)פירסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פירסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור"; בעניינינו, הסירטון מליל הסדר פורסם על ידי הנתבע בכובעו כבעל דין, תוך כדי דיון בתביעה במחוזי.

סכום זה משקף את התרשמותי כי התובענה דנן הוגשה כדי לשמש כמשקל נגד לתביעת הנתבע כנגד התובעת בבית המשפט המחוזי, ואת התרשמותי מהתנהלותה של התובעת לאורך ההליך שבפניי, ובכלל כך בעת הגשת סיכומיה ועת צורפו להם מטעמה ראיות חדשות, הרבה אחרי חלוף המועד ומבלי לקבל על כך את רשות בית המשפט.

...

ודוק; דין עתירתה של התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש להידחות אף היא.

על רקע קביעותיי לעיל, ובפרט לנוכח קביעותיי כי פעולותיו של הנתבע אינן עולות כדי פגיעה בפרטיות התובעת המזכה אותה בפיצוי כלשהו, מובן גם כי לא ניתן להיעתר לסעד המבוקש בכתב התביעה בדבר "סנקציה כספית עתידית" בגין הוצאת דיבה, חדירה לפרטיות והסגת גבול, וכך גם באשר לסעד המבוקש בכתב התביעה "להורות על איסור הנתבע לחדור לפרטיותה של התובעת". סוף דבר התביעה נדחית במלואה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 47361-01-20 זאהדה נ' מדינת ישראל בפני כבוד השופטת הבכירה מרים קסלסי תובע ג'דיר זאהדה באמצעות עו"ד יהונתן פידלס נתבעת מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים פסק דין

למעשה התובע מבקש שיוצהר כי הוא "דייר נגזר" וכי חלות עליו הגנות הקבועות בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972, כשהמטרה היא שהמדינה תיקח חסות על הנכס ותתחזק אותו בהתאם לחובותיו של ה"משכיר", התובע עצמו חסר אמצעים והדירה בת ה-80 שנה נימצאת במצב ירוד.

נטען כי תביעתו הוגשה בשיהוי רב - עשרים שנים לאחר מות אמו, כי עדותו אינה מהימנה, נוכח הסתירות השונות שנמצאו בחקירתו, בעיקר בנוגע לתאריכים.

ההיתנגדות שהובעה לראשונה בפתח מועד ההוכחות ולא במועד הקדם המסכם לאחר שהוגשו כל הראיות, נדחתה על ידי (פרו' מיום 13.2.23 עמ' 2 ש' 31-37).

מתוכו, נוכח היתנגדות המדינה, הוצאו תמונות וסרטון וידאו (עמ' 38-50), שלגביהם לא ביקש ולא קיבל רשות להציגם.

היעלה על הדעת שבמהלך ההליך המשפטי שלפניי התובע שמבקש שיוכרז עליו דייר מוגן עבר להתגורר בנכס אחר, במס' 35? אני סבורה שלא ולכן אני מאמינה לתובע שהמספר שונה לאחרונה על ידי העיריה (פרו' עמ' 4 ש'18 ו-30, מכל מקום, לו סברה המדינה שיש ממש בטענתה, והמציאות תומכת בכך, מן הסתם הייתה באה בפניי ראיה כזו.

...

בהתאם לראיות שהוצגו בפניי אני קובעת כי התובע עמד בנטל הראיה המוטל עליו הן בנוגע למגוריו עם אמו, והן בנוגע להעדר דירת מגורים אחרת.

אציין בהקשר זה שחוק הגנת הדייר קובע כתנאי להכרה כדייר נגזר, העדר דירה אחרת למגורים, במועד פטירת האם בשנת 2000 ולא בכל מועד מאוחר לו. האם הבעלים "נפקד"? אף אני סבורה כמו ב"כ התובע, שלצורך מתן סעד הצהרתי בדבר מעמדו של התובע, איני צריכה להכריע בשאלת מעמדו של הבעלים, וזאת משום שמעמדו של התובע בהתאם לחוק הגנת הדייר הוקנה לו בעת פטירת אמו בשנת 2000, מכוח דיירות מוגנת שלה, והוא אינו תלוי בזהות הבעלים, שיכולים להתחלף במכר או מעצם הוראות החוק (חוק האפו"כ או חוק נכסי נפקדים).

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, ניתן בזאת פסק דין הצהרתי לפיו התובע הוא "דייר מוגן", ואוסיף ואדייק – "דייר נגזר", כמשמעות חוק הגנת הדייר תשכ"ח-1968.