בקשה לחלוקת כספים בהתאם להסכם נאמנות במחלוקת

החלטה זאת עניינה בשתי בקשות: האחת, בקשת עו"ד אסף אולסקה (להלן: הנתבע או הנאמן) למתן הוראות בהתאם לסעיף 12(ג) לחוק הנאמנות התשל"ט-1979 (להלן: חוק הנאמנות) (בקשה 62); השנייה, בקשת אחד המשקיעים שהצטרף להליך, מר צארום שמואל (להלן: צארום או המבקש) להורות למשיבה להמציא מסמכים; להורות על מינוי רו"ח מטעם בית המשפט וכן להורות לנאמן שלא להעביר כספים למשיבה או מי מטעמה עד להשלמת הבירורים הנדרשים, ולהורות על חלוקת כספים למשקיעים (בקשה מס' 7).

בפרויקטים הקודמים לא חתמו המשקיעים על הסכם נאמנות עם הנתבע, כך שהכספים המיועדים לחלוקה מגיעים לחשבונות הבנק בשליטת התובעת, אשר יכולה לעשות בהם כרצונה מבלי שהנתבע יוכל לעצור בעדה, כפי שעשה ביחס לחשבונות הנאמנות.

לטענתה, בבקשתו מנסה המבקש להרחיב את המחלוקת לשותפויות ומבקש לקבל סעדים שכלל לא התבקשו בכתב התביעה, במקום להגיש תביעה נפרדת, כדוגמת מינוי רואה חשבון לתובעת שהיא חברת פרטית, וכן להורות לנאמן שלא להעביר כספים, למרות שהוא אינו נאמן או מורשה חתימה בחשבונות הבנק של השותפויות, וכל זאת על בסיס טענה כי רו"ח מטעמו גילה טעויות ועל הדרך הוא עותר לקבלת מסמכים אשר אינם רלוואנטיים להליך והכל במסגרת בקשת הצטרפות שהגיש.

...

באשר לבקשה למינוי רואה חשבון מטעם בית המשפט, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

בקשה זאת נדחית.

סוף דבר בכך הסתיים הדיון בבקשות לעיל.

כן נטען להתנהלות חסרת תום לב, בין היתר על דרך של חלוקת כספים בנגוד להוראות ההסכם, הפרת חובותיהם כנאמן, אי גילוי נאות, הפקת טובות הנאה לעצמם, עשיית עושר ולא במשפט על חשבון התובעים וכיו"ב. בנסיבות אלה עתרו התובעים למתן סעד הצהרתי בדבר הפרת ההסכמים כלפיהם, ביצוען של עוולות נזיקיות, לרבות רשלנות ותרמית, הפרת דיני השותפויות והאמונאות ועשיית עושר ולא במשפט, כמו גם קביעה כי אחריות המבקשים כלפיהם הנה ביחד ולחוד עם אחריותה של הגשמה.

הסכם זה אשר מסיים את מערכת היחסים שבין הצדדים, כולל תניית שיפוט ברורה ומפורשת (ס' 8.1 להסכם 2019), הקובעת כי לבית המשפט הפדראלי במדינת ניו יורק נתונה הסמכות הבלעדית לידון בכלל המחלוקות בין הצדדים, בהתאם לחוקי מדינת ניו יורק.

גם בחינת הדין החל על הסיכסוך, מלמדת כי בית המשפט בישראל אינו הפורום המתאים לידון בו. בהתייחס לעילות החוזיות, הרי שאין כל מערכת הסכמית בין התובעים לבין המבקשים, ובהנתן סעיף הדין הזר הקבוע בהסכם 2019, ברי כי הפורום הנאות לידון בסכסוך הנו ארה"ב. בהתייחס לעילות הנזיקיות, הרי שבהתאם לדין הישראלי כלל בררת המחדל הוא מקום ביצוע העוולה (שאינו בישראל).

...

לאחר שחזרתי ועיינתי בטענות הצדדים לעניין זה, באתי לכלל מסקנה כי על פי מבחן מירב הזיקות, ישראל אינה הפורום המתאים לדון בתביעה המונחת בפני.

אמנם בהסכם 2013 קיימת תניית שיפוט המקנה סמכות לבית המשפט בישראל לדון בסכסוך (או לבוררות שתתקיים בארץ), אולם בהסכם 2019, שנחתם בין אותם צדדים, ומאוחר להסכם 2013, הוקנתה הסמכות לדון בסכסוכים, באופן בלעדי, לבית המשפט במדינת ניו יורק, ובהתאם לדין החל שם. לא ניתן אפוא לקבוע כי ציפייתו הסבירה של יזם בארה"ב, וחברה זרה בבעלותו, אשר פועל מכח הסכם באנגלית הכולל תניית שיפוט זרה, הינה כי הוא ייתבע בישראל, על ידי תובעים אשר כלל אינם צד להסכמים שהתקשרו עמו, ואשר לכאורה אין בינם לבינו כל קשר ישיר.

עם זאת, אין באותו חוסר נוחות כלשעצמו, כדי לאיין את מסקנתי דלעיל, תוך שהצדדים מופנים בעניין זה, בין היתר ל- ע"ע (ארצי) 22233-05-19 רימה שהוואן נ' agencia espanola de cooperacion internaciona (26.12.2019); ע"ע (ארצי) 38060-11-21 אלונה אסולין פולק נ' טקפליי ש.א. סופטוויר בע"מ (9.6.2022)) סוף דבר: הבקשה מתקבלת, וכפועל יוצא התביעה כנגד הנתבעים 4 ו- 5 נמחקת.

נוכח האמור לעיל, ושעה שיש בפסק הדין כדי להשפיע על זכויות המבקשים, שכן מבקשתם ותשובתם כמו גם מכתב הגנתו של הנאמן, עולה כי קיימת מחלוקת באשר לחלוקת הכספים, ונוכח עמדת הנאמן כי בהתאם להסכם הנאמנות, אין לו הסמכות להעביר את הכספים מחשבונות הנאמנות, ללא הסכמת הנהנים, אזי עולה חשיבות צרופם כצד להליך.

...

על כן יש לקבל את הבקשה, ואף להורות לתובעת לצרף כנתבעים את כל הנהנים בנכסים 14, 17 ו- 19 שכן בדצמבר תחולק להם תמורת המכר.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.

בטרם ידונו המחלוקות עם הנושה, יש להתייחס להמשך השתלשלות העניינים בהליך בעיניינו של החייב והנושה הנוסף סולימן, שכן יש להם נגיעה לענייננו - בתאריך 23/9/20 הגיש סולימן, בעודו מיוצג על ידי אותו עורך דין שייצג את הנושה, עו"ד מזרחי, תגובה לבקשת המנהל המיוחד לביטול הענקה.

המנהל המיוחד הסביר שאכן לא חלק לצורך הכרעה בתביעת החוב, על המחאת הזכות לגופה, אלא שעניין זה הוכרע במסגרת הבקשה לביטול הענקה והסכם הפשרה ושעה שההליך הסתיים בטרם הכרזת החייב כפושט רגל, יש לחלק את הכספים שלא בהתאם להכרעות בתביעות החוב אלא בין נושי החייב אשר להם עדיפות על פי דין ובין הנושים להם תיקי הוצאה לפועל פתוחים נגד החייב.

...

התוצאה היא שדינה של הבקשה להידחות.

בעניין חלוקת הכספים ושכר טרחת המנהל המיוחד מקובלת עלי עמדת המנהל המיוחד והכנ"ר כפי שהובעו במסגרת ההליך העיקרי, לרבות ההסכמה על תוספת מאמץ של 25% למנהל המיוחד בגין פעולותיו בהליך.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ככל שהדברים נוגעים לבקשה לעיכוב חלוקת הכספים, הרי שאין צורך בבקשה שכן כבר פסק דין במסגרת העירעור שהגישה אחותו של החייב על הסכם הפשרה, במסגרתו נקבע מפורשות כי העברת העספים לקופת ההליך מועכבת ואלו יישמרו בשלב זה בידי הכנ"ר עד להכרעה בתיק האזרחי.

יובהר, אף שהדבר אינו במחלוקת, כי כפי שנקבע בהליך העירעור על פסק הדין שאישר את הסדר הפשרה, לא יחולקו הכספים שבמחלוקת לנושים עד למתן הכרעה בתיק האזרחי.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

אף דינה של הבקשה להשבת הכספים לקופת בית משפט השלום בחיפה להידחות.

על כן אני דוחה את הבקשה להעברת הכספים המצוים בקופת ההליך לבית משפט השלום בחיפה.