בקשה לחישוב תקופת הפסילה ממועד מתן גזר הדין

גזר הדין בתיק שמספרו 5967-02-20, מיום 5.7.21, במסגרתו נפסל לתקופה של 10 ימים, והיה עליו להפקיד רישיונו לא יאוחר מיום 1.11.21.

יצוין שבתיק בו נפסל, הגיש המשיב, ביום 18.1.22, בקשה לחישוב הפסילה באופן רטרואקטיבי, לאחר, שלטענתו, במועד הדיון, בו ניתן גזר הדין, מסר, לדבריו, הצהרה שלפיה אין ברשותו רישיון נהיגה, ובקש באותו מעמד, לדבריו, שמועד פסילתו יחל מיום 1.11.21.

...

על המסוכנות הנלמדת מנהיגה בזמן פסילה עמד כב' השופט א' רובינשטיין ברע"פ 2221/11, הראל נ' מדינת ישראל (לא פורסם): "נהיגה בזמן פסילה אינה סטירת לחי לחוק בלבד, אלא סיכון לכולי עלמא, לנהגים ולהולכי הרגל מסביב, שהרי אם מצא בית המשפט כי פלוני אסור שיחזיק הגה בידו וינהג ברכב, מעיד הדבר על מסוכנותו על הכביש". וכן דברי כב' השופט לוי ברע"פ 6115/06 מ"י נ' מוראד אבו לבן (08.05.07): "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב" .

טענת המשיב שסבר שהפסילה הסתיימה, נדחית.

טענת המשיב שבטעות הוגשה מטעמו בקשה השייכת לתיק אחר בתיק בו נפסל, ובתיק בו נפסל היה אמור להגיש תצהיר לצורך חישוב הפסילה - נדחית.

סיכומו של דבר, נוכח הנימוקים המפורטים, נסיבות המקרה, נהיגה בפסילה, ועברו התעבורתי של המשיב, אני פוסלת את המשיב עד תום ההליכים וקוצבת את משך הפסילה לחודשיים.

בסופו של יום, בית המשפט דחה את בקשתו לחישוב תקופת הפסילה מיום גזר הדין, וקבע כי הפסילה תחושב מיום הפקדת רישיון הנהיגה בפועל, ותכלול גם את הפסילה שהוטלה על המבקש ע"י משרד הרשוי, הכל בהעדר היתנגדות מצד המשיבה.

יצוין, כי בין מועד מתן גזר הדין ובין מועד הפקדת רישיון הנהיגה בפועל חלפו יותר משנתיים, ובתקופה זו, כהצהרת המבקש בדיון, הוא לא נהג.

...

לטענת המשיבה מדובר בבקשה לחישוב פסילה, ואין לבית המשפט סמכות להיעתר לה. דיון והכרעה: סבורני כי דין הבקשה להידחות.

בשולי הדברים יצויין, כי גם מהותית דינה של הבקשה להידחות, רוצה לומר- גם אם הבקשה הייתה מועלית בשלב הטיעונים לעונש, כשעוד היה זה השלב הדיוני הנכון לעשות כן, הייתה נדחית, שכן משמעות קבלת הבקשה הינה איון של סנקציות ואמצעי תיקון המוטלים לנוכח צבירת ניקוד בשל ביצוע עבירות תעבורה חמורות.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בפני בקשה מטעם הנאשם להורות למזכירות להנפיק אישור הפקדת רישיון מיום 16/12/20 – המועד בו הפקיד תצהיר במסגרתו הצהיר כי רכיבי הענישה ידועים לו. בתיק זה, ניתן גזר הדין ביום 09/12/20 בהיעדר הנאשם אך בנוכחות בא כוחו.

בגזר הדין הורה כבוד בית המשפט כהיא לישנא: "רישיון הנהיגה יופקד בבית המשפט לא יאוחר מיום 10.3.21 בשעה 12.00 וממועד ההפקדה תחושב הפסילה. גם אם לא יפקיד הנאשם את רישיונו עד למועד הנקוב, נחשב הוא פסול מלנהוג אך הפסילה תחושב ממועד ההפקדה בלבד. אם אין לנאשם רישיון נהיגה בתוקף, יפנה למזכירות בית המשפט." גזר הדין כלל רכיב מאסר מותנה ובהיעדר הנאשם הורה בית המשפט על הפקדת תצהיר הנאשם : "ב"כ הנאשם יחתים את הנאשם על תצהיר לפיו, מודע הוא לכל רכיבי הענישה ובפרט עונש המאסר המותנה. ב"כ הנאשם מתבקש ליידע את הנאשם עוד היום בפרטי גזה"ד ולהעביר את התצהיר החתום למזכירות בית המשפט בתוך 10 ימים מהיום. " ביום 16/12/20 הוגש תצהיר הנאשם ובו הצהיר כי ידועים לו כלל רכיבי הענישה, ובמיוחד רכיב המאסר המותנה שניתן בהיעדרו.

ראשית, הסמכות לידון בבקשה לחישוב תקופת הפסילה נתונה לרשות הרשוי ולא לבית המשפט (ראו הילכת ג'אבר בש"פ 9075/12 ג'אבר נ' מדינת ישראל (14/4/2014),).

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה – מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

ככל שהבקשה מכוונת להיבט זה, דינה להידחות מטעם זה כשלעצמו.

בהתאם לאמור בבקשה, סבר המבקש כי פסילת רישיון נהיגתו ממשיכה אוטומאטית לאחר הפקדת הרישיון במישטרה, לא עודכן בדבר הצורך לבצע הפקדה בבית המשפט בשל טעות אנוש במשרדו של בא כוחו ולא נהג בכל התקופה שממועד הפקדת הרישיון ועד לקבלתו ממשטרת ישראל.

פסק דין נוסף, אשר צוין אף הוא על ידי המשיבה ורלוונטי לענייננו ניתן בעפ 7323/19 ‏  ‏אחמד אבו שריפה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו ‏26.2.2020) , שדן בטענה לפיה קיים הבדל בין בקשות בעלות אופי טכני ובין בקשות בעלות אופי מהותי, בכל הקשור למניין תקופת פסילת רישיון נהיגה: "בהליך שלפנינו ביקש המערער להבחין בין בקשה ל"חישוב פסילה", שלטענתו עניינה בחישוב מתמטי וטכני של ימי הפסילה, לבין בקשה ל"הכרה בפסילה", שעניינה בהכרה בפסילה מבחינה "מהותית", כפי שהתבקש בעיניינו.

תקנה 556(א) לתקנות התעבורה קובעת במפורש, כי על הנאשם להפקיד את רישיון הנהיגה שלו למזכירות בית המשפט "מיד לאחר שהודע לו על הפסילה". לכך מצטרפת גם לשונו של גזר הדין של בית המשפט לתעבורה, לפיו "בית המשפט מסביר [למבקש] כי עליו להפקיד את רישיונו [...] במזכירות בית המשפט", גזר דין בו, לכל הפחות, היה על המבקש לעיין.

...

לאור כל האמור בבקשה, התבקש בית המשפט על חישוב הפסילה בת שלושת החודשים החל מיום 16.10.22.

משלא נמסרה התגובה, ביקש ב"כ המבקש ביום 16.3.22, ליתן החלטה ולהיעתר לבקשה.

" יודגש כי אין באמור בהחלטתי בכדי להטיל ספק בדבריו של המבקש באמצעות בא כוחו ובקשיים שיתכן ונגרמו לו. לאור כל האמור לעיל, נדחית הבקשה לחישוב ימי הפסילה.

בפני ערעור על החלטות בית משפט השלום לתעבורה מחוז מרכז (כב' השופטת ר' וקסמן) בפל 2607-05-20 מיום 2.3.23 ומיום 30.3.23, שבהן נדחתה בקשת המערער לחישוב תקופת פסילת רישיון נהיגה בפועל בת 7 חודשים מיום מתן גזר הדין - 3.6.20 (להלן - התיק העקרי).

." והוציאה בטעות מנהלית אישור הפקדה בעצמה. בבקרה עצמית של גורם נוסף במזכירות, הסתברה הטעות וביום 4.6.20 למחרת מתן גזר הדין רשמה המזכירות הודעה בנט בתיק הבפ"ת 2608-05-20 "כב' השופטת וקסמן, בהמשך לגזר הדין שניתן ביום 3.6.20 ומבדיקת המזכירות עולה כי לא בוצעה הפקדה בתיק זה, נא מתן החלטתך". עוד צוין כי ההחלטה ביום 8.6.20 ניתנה "לאחר חלוף הסופ"ש...". עוד יש להוסיף כי בתיק העקרי מצוי "אישור על הפקדת רישיון נהיגה" מיום 3.6.20 – האישור שהוצא בטעות עליו נרשם "בוטל" בהבלטה - חתום על ידי מזכירת בית המשפט הגב' שלומי, המתייחס להפקדה מיום 13.5.20 על פי "החלטה שיפוטית/פרוטוקול"; עוד מצוי בתיק רישום של המזכירות ("שרית") בו צוין כי הודע לעו"ד גולני (בא כוח המערער) ביום 9.6.20 כי "ההפקדה בוצעה בטעות למרות שלא הופקד רישיון בבפ"ת ולכן בוטלה...". הבקשה לעניין חישוב הפסילה ביום 23.2.23 הוגשה על ידי ב"כ המערער בקשה לבית משפט קמא "לקבוע כי יש לחשב את מועד ההפקדה מיום מתן גזר הדין; בבקשה נטען כי ביום מתן גזר הדין "ניגש (המערער) עם אישור הפקדה אשר הופקד (בתיק הקודם) וקיבל במקום אישור הפקדה בהתאם להחלטה. מצ"ב אישור ההפקדה אשר היה קיים במזכירות בית המשפט" (לבקשה צורף אישור הפקדה מיום 27.2.20 שנימסר בתיק הקודם).

...

.לאחר שעיינתי בכל מסמך ומסמך, בתיק העיקרי ובתיק הבפ"ת גיליתי לתדהמתי, כי לא הומצא אישור הפקדה מתיק אחר על ידי הנאשם/המבקש או מי מטעמו, כנדרש על פי התקנות והנוהלים.

נוכח האמור לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא והערעור נדחה לפיכך.