בקשה לחישוב פסילה ללא הפקדה בפועל

בסופו של יום, בית המשפט דחה את בקשתו לחישוב תקופת הפסילה מיום גזר הדין, וקבע כי הפסילה תחושב מיום הפקדת רישיון הנהיגה בפועל, ותכלול גם את הפסילה שהוטלה על המבקש ע"י משרד הרשוי, הכל בהעדר היתנגדות מצד המשיבה.

...

לטענת המשיבה מדובר בבקשה לחישוב פסילה, ואין לבית המשפט סמכות להיעתר לה. דיון והכרעה: סבורני כי דין הבקשה להידחות.

בשולי הדברים יצויין, כי גם מהותית דינה של הבקשה להידחות, רוצה לומר- גם אם הבקשה הייתה מועלית בשלב הטיעונים לעונש, כשעוד היה זה השלב הדיוני הנכון לעשות כן, הייתה נדחית, שכן משמעות קבלת הבקשה הינה איון של סנקציות ואמצעי תיקון המוטלים לנוכח צבירת ניקוד בשל ביצוע עבירות תעבורה חמורות.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בפני ערעור על החלטות בית משפט השלום לתעבורה מחוז מרכז (כב' השופטת ר' וקסמן) בפל 2607-05-20 מיום 2.3.23 ומיום 30.3.23, שבהן נדחתה בקשת המערער לחישוב תקופת פסילת רישיון נהיגה בפועל בת 7 חודשים מיום מתן גזר הדין - 3.6.20 (להלן - התיק העקרי).

." והוציאה בטעות מנהלית אישור הפקדה בעצמה. בבקרה עצמית של גורם נוסף במזכירות, הסתברה הטעות וביום 4.6.20 למחרת מתן גזר הדין רשמה המזכירות הודעה בנט בתיק הבפ"ת 2608-05-20 "כב' השופטת וקסמן, בהמשך לגזר הדין שניתן ביום 3.6.20 ומבדיקת המזכירות עולה כי לא בוצעה הפקדה בתיק זה, נא מתן החלטתך". עוד צוין כי ההחלטה ביום 8.6.20 ניתנה "לאחר חלוף הסופ"ש...". עוד יש להוסיף כי בתיק העקרי מצוי "אישור על הפקדת רישיון נהיגה" מיום 3.6.20 – האישור שהוצא בטעות עליו נרשם "בוטל" בהבלטה - חתום על ידי מזכירת בית המשפט הגב' שלומי, המתייחס להפקדה מיום 13.5.20 על פי "החלטה שיפוטית/פרוטוקול"; עוד מצוי בתיק רישום של המזכירות ("שרית") בו צוין כי הודע לעו"ד גולני (בא כוח המערער) ביום 9.6.20 כי "ההפקדה בוצעה בטעות למרות שלא הופקד רישיון בבפ"ת ולכן בוטלה...". הבקשה לעניין חישוב הפסילה ביום 23.2.23 הוגשה על ידי ב"כ המערער בקשה לבית משפט קמא "לקבוע כי יש לחשב את מועד ההפקדה מיום מתן גזר הדין; בבקשה נטען כי ביום מתן גזר הדין "ניגש (המערער) עם אישור הפקדה אשר הופקד (בתיק הקודם) וקיבל במקום אישור הפקדה בהתאם להחלטה. מצ"ב אישור ההפקדה אשר היה קיים במזכירות בית המשפט" (לבקשה צורף אישור הפקדה מיום 27.2.20 שנימסר בתיק הקודם).

...

.לאחר שעיינתי בכל מסמך ומסמך, בתיק העיקרי ובתיק הבפ"ת גיליתי לתדהמתי, כי לא הומצא אישור הפקדה מתיק אחר על ידי הנאשם/המבקש או מי מטעמו, כנדרש על פי התקנות והנוהלים.

נוכח האמור לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא והערעור נדחה לפיכך.

בתוך תקופת הפסילה הנ"ל זומן לדיון בכתב אישום שהוגש נגדו בבית משפט זה. המבקש הורשע בהיעדר התייצבות, ונדון בין היתר בגזר הדין (ביום 30.11.2016) לעונש פסילה בפועל של רישיונו.

המבקש לא הפקיד את רישיונו במזכירות ביהמ"ש לאחר גזר הדין, ועל פי תצהיר שהגיש כעת (עם הגשת הבקשה לחישוב הפסילה), סבר כי רישיונו שנלקח ממנו בהחלטת קצין מישטרה כאמור, כבר מופקד, והפסילה נמנית.

...

מאחר ורישיון הנהיגה של המבקש הופקד במשטרה אני מורה כי אין צורך בהפקדה נוספת.

למען הסר ספק, אני קובע כי הפסילה על פי גזה"ד רוצתה במלואה.

מזכירות תודיע החלטתי לצדדים.

במסגרת גזר הדין נקבע כי הפסילה תחל עד ולא יאוחר מיום 1.2.23 וצוין מפורשות כי "על הנאשם להפקיד רישיון נהיגה במזכירות בית המשפט לתעבורה, לא יאוחר מהשעה 12:00 באותו מועד", בהמשך אף הובהר: "לא יופקד רישיון הנהיגה כנדרש, ייחשב הנאשם כפסול מלנהוג מאותו המועד, אולם הפסילה לא תימנה ולכן לא תסתיים". רישיון הנהיגה של הנאשם לא הופקד במועד ולמעשה לא הופקד כלל.

זאת ועוד, הרי שגם בעיניין איבגי (אליו הפנה הנאשם בעצמו) צוין כי: "בית המשפט אינו חייב ליידע את הנאשם בדבר החובה להפקיד את הרישיון, ואדם מוחזק כיודע את חובתיו על פי דין. גם בפסק הדין בעפ"ת 2033-09-11 אליו הפנה המערער, נדחתה הטענה. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי החובה להפקיד את הרישיון לא מתבטלת אך בשל העובדה שבית המשפט לא הורה למערער להפקיד את רישיונו, חובה הקבועה בדין". זה המקום להוסיף ולציין כי בעיניין איבגי אמנם התקבלה הבקשה לחישוב מניין ימי הפסילה מיום מתן גזר הדין, אך בית המשפט המחוזי ציין מפורשות כי הדבר נעשה לפנים משורת הדין.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, אני סבורה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.

לא זו אף זו, הרי שגם בעניין דשם ציין בית המשפט כי הבקשה מתקבלת "באופן חריג", בהיעדר עמדה עדכנית של המאשימה (ולאחר שזו חדלה גם מלהגיב לבקשה בטרם נקבע דיון) ולאחר שבית המשפט אף קיבל את הסברו של הנאשם בכל הנוגע לאי הפקדת הרישיון.

לאור כל האמור, הבקשה להנפקת אישור הפקדה מיום 1.2.23 נדחית.

במכתב התשובה מיום 9.5.22 המשיבה ציינה כי העותר לא הפקיד את רישיונו או תצהיר חלף רישיון בתיק חיפה, ולכן בקשתו לחישוב ימי הפסילה נדחית וזאת עד להצגת אישור הפקדה מאת מזכירות ביהמ"ש. בעקבות החלטת המשיבה מיום 9.5.22, הגיש העותר עתירה בתיק 25090-07-22 (להלן: העתירה הקודמת).

עוד אוסיף, כמו שבעניינו של העותר האחר קיימות נסיבות מיוחדות, כך גם באשר לעותר דנן קיימות נסיבות המצדיקות קביעת מועד מוקדם לתחילת מניין הפסילה שהוטלה עליו בתיק חיפה, ואשר הן : · אין חולק כי בתיק עכו בוצעה הפקדה והעותר סיים לרצות הפסילה בפועל שהוטלה עליו בתיק זה ביום 14.10.19.

...

במכתב התשובה מיום 9.5.22 המשיבה ציינה כי העותר לא הפקיד את רישיונו או תצהיר חלף רישיון בתיק חיפה, ולכן בקשתו לחישוב ימי הפסילה נדחית וזאת עד להצגת אישור הפקדה מאת מזכירות ביהמ"ש. בעקבות החלטת המשיבה מיום 9.5.22, הגיש העותר עתירה בתיק 25090-07-22 (להלן: העתירה הקודמת).

הווה אומר, דרישת סף להפעלת שיקול דעתה של המשיבה היא הצגת אישור הפקדה ממזכירות ביהמ"ש. עוד חשוב להפנות לדבריו של ביהמ"ש העליון בעניין אבו שריפה : " לאור המסקנה אליה הגענו על פי הלכת ג'אבר ועמדתה המוצהרת של המשיבה, ראוי כי המשיבה תחדד את נהליה, נוכח הטענה שהעלה ב"כ המערער ולפיה המשיבה עצמה מבחינה בין סוגים שונים של פסילות. בהקשר זה אפנה להחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ר' בן יוסף) בת"פ 40060-08 מיום 14.5.2015, שם נדונה בקשה ל"חישוב פסילה", ובמסגרתה צויין כי "ב"כ המבקש ער להוראות הדין והפסיקה אך טוען, תוך שהוא מציג בפניי מסמכים, שרשות הרישוי נוהגת על פי פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת ג'אבר רק כאשר עסקינן בחישוב מתמטי וטכני, חישובי פסילה, ולא כאשר עסקינן בשאלה עניינית או מהותית יותר. אין זו הפעם ראשונה שהנני שומע טענה מעין זו. אם כך המצב, אדם מסוגו של המבקש ונסיבותיו נופל בין הכיסאות בין המערכת המנהלית למערכת המשפטית, דבר שאיננו רצוי... (ההדגשה במקור – י"ע)". .

מטעמים אלה אני סבור כי בהחלטתה המשיבה לא נתנה משקל לעובדות ולנסיבות רלוונטיות ובכך החלטה זו אינה סבירה ומצדיקה התערבות.

סוף דבר מקבל בזאת את העתירה, בכך שמניינה של הפסילה בפועל (למשך 24 חודשים) שהוטלה על רישיון נהיגתו של העותר בתיק חיפה יתחיל ביום 1.3.22.