כאשר הופנה אל שירות המבחן בשנת 2011, בגין ביצוע עבירה של נהיגה ברכב כשרישיון הנהיגה פקע, פנה לגמילה אופן עצמאי, אך לנוכח גישתו המטשטשת, נידון לריצוי עונש מאסר בפועל למשך 19 חודשים.
הוא ביטא עמדות מפחיתות אחריות לבצוע העבירות, כאשר הסביר ביצוען על רקע לחצים כלכליים והיעדר פרנסה נוכח משבר הקורונה וחזרה לניהול אורח חיים שולי לצורך פרנסה והישרדות.
לפיכך, ובעיקר בשל חוסר מחויבות של הנאשם לטפול, לא נוצר בסיס להמלצה שיקומית בעיניינו באותה עת.
בהמשך, ביום 2.11.21 דיווח שירות המבחן כי הנאשם יצר עימם קשר ומסר שקבל ממעסיקו אישור להישתלב בהליך הטיפולי, ובקש להישתלב בהליך טפולי ארוך טווח.
עוד ביקשה המאשימה להכריז על הנאשמים כסוחרי סמים, לחלט את הסמים והכסף שנתפס ולהטיל עליהם פסילה ופסילה על תנאי.
...
מסלול שיקומי שכזה דורש גיוס מאמצים ומשאבים רבים, והנאשם גייס את מלוא כוחותיו, ועל אף שהיו לא מעט קשיים ומעידות בדרך, בסופו של דבר הנאשם התמיד בטיפול, הוכיח את מסירותו לטיפול, וניכר כי לפניי היום אדם המעוניין לבחור נכון.
על אף ההליך שהנאשם עבר, שירות המבחן עמד על השתת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, אולם אני סבור כי מאמציו של הנאשם ראויים להגנה, ובהתחשב בכך שהוא צועד כיום במסלול של חיים נורמטיביים של עבודה עם פתיחת עסק עצמאי חדש, עונש כזה יפגע עד מאוד ביכולתו להמשיך להתפרנס ולפרנס, ומשכך יש למנף את שיקומו לכיוון הראוי.
סוף דבר
נוכח כל האמור, לאחר ששקלתי את מלוא שיקולי הענישה הנדרשים, את נסיבותיהם של הנאשם ונתתי דעתי לטיעוניהם של הצדדים, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:
הנאשם 1
8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו.
