בקשה לחילוט ערבות בנקאית בתיק צו מניעה

המבקשת מפנה בעיניין זה לטיוטת ההסכם שנשלחה מטעם המשיבה, עם הערותיו של מר אבי אשר, אשר טרם נחתמה בפועל, כאשר לטענתה הצדדים נמצאים בשלב משא ומתן מיתקדם לצורך גיבושו של הסכם, ומכאן מוגשת הבקשה למתן צו למניעת חילוט הערבות הבנקאית.

כמו כן, לטענתה, העידר מתן צו שכזה וחילוט הערבות על ידי המשיבה יכביד על המבקשת וירוקן את תביעתה בתיק העקרי מתוכן.

...

נקבע לא אחת כי הכלל הוא, שאין לתת סעד זמני הזהה לסעד העיקרי המבוקש, וזהות הסעדים כשלעצמה מהווה שיקול שלא להיעתר לבקשה, ולו מפני שאין מקום להכריע בהליך העיקרי במסגרת הליך מקדמי (ראו רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר [פורסם בנבו] (28.12.2015).

מכל המקובץ דלעיל, הבקשה לצו זמני נדחית על ידי, וכפועל יוצא הצו הזמני שניתן בתאריך 2.12.19 פוקע בזאת.

אני מורה למבקשת לשלם הוצאות למשיבה בסך של 6,000 ₪+מע"מ. הוצאות אלו ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 46262-08-21 חברת מתכת עדין בע"מ ח.פ. 511027799 נ' מועצה מקומית רמת חובב ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רחלי טיקטין עדולם תובעת מבקשת חברת מתכת עדין בע"מ ע"י עו"ד דני אליגון, עו"ד עומרי אוזן, עו"ד נווה מזוז נתבעים משיבים 1. מועצה מקומית רמת חובב ע"י עו"ד אלדד אופק 2. בנק לאומי לישראל בע"מ החלטה בבקשה בסעד זמני במעמד שני הצדדים

את טענת המועצה כאילו מתכת עדין מנועה מלהגיש בקשה לצוו מניעה לחילוט הערבות, בשל התחייבות חוזית בעיניין זה, דומה לכאורה כי קשה לקבל, ודומה לכאורה כי הסעיף לא התכוון לשלול פנייה לערכאות משפטיות, במקרה של מימוש ערבות בנקאית, והדברים עוד דינם להתברר.

...

על החלטתי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור.

וראה מה נקבע שם: "...השאלה בשלב זה של הדיון בבקשה במעמד צד אחד, לעניין מתן צו ארעי הינה, האם בוססה בראיות מהימנות לכאורה במסגרת הבקשה לסעד זמני, טענת המבקשת לפעולה מכוונת של המשיבה שנועדה לפגוע במבקשת, ולהתחמק מקיום התחייבויותיה החוזיות כלפיה. לעניין זה דומני כי התשובה הינה חיובית, אם נקבל את פרשנות המבקשת למסמכים שעליהם השעינה את בקשתה, ואת גרסתה, כפי שפורטה בתצהיר מנהלה, מר דוד עמר שצורף לבקשה. עוד סבורני, כי על פני הדברים, קיומן של הודעות ודרישות שמועדן מאוחר למועד משלוח הודעות מהנדס המשיבה, אשר אליהן התייחס בית המשפט קמא בהחלטתו, כמסמכים המראים כי המדובר במחלוקת חוזית כשרה, וכי המשיבה פועלת בתום לב, אינו שולל לכשעצמו את גרסת המבקשת, נוכח טענותיה לסיבת השינוי בעמדת המשיבה, ונוכח מועד משלוח אותן הודעות.

טענות הצדדים בתמצית מתכת עדין טוענת כי יש להיעתר לבקשה שכן בענייננו מתקיים ללא ספק חריג "הנסיבות המיוחדות" המצדיק התערבות שיפוטית.

לסיכום אשר על כן ניתן סעד מניעה זמני לפיו המועצה מנועה מלפעול לחילוט הערבות.

בפני בקשת המבקשת (התובעת בתיק העקרי) למתן צוי מניעה, שימנעו ממשיבה מס' 1 (הנתבעת בתיק העקרי) לחלט ערבויות בנקאיות אוטונומיות שהנפיקו משיבים מס' 2, ו-3, בנק מזרחי טפחות בע"מ ובנק הפועלים בע"מ. במקביל, הוגשה תביעה מטעם המבקשת למתן צוים למניעת חילוט הערבויות הבנקאיות.

...

מכאן שלא ניתן לייחס לערבות הבנקאית חוזים נוספים שאינם כלולים בה ושלא הייתה כוונה לכלול בה. כפועל יוצא, הגעתי לכלל מסקנה כי כוונת הצדדים הייתה ליצור זיקה בין כתב ערבות ספציפי לבין הסכם ספציפי המזוהה על פי שם ותאריך בכתב הערבות.

משהצדדים מסכימים כי פרויקט ה-HTF הושלם, ומשנדחית טענת המשיבה לעניין הקיזוז בין הערבויות, מתקבלת בקשת המבקשת למתן צו מניעה האוסר על המשיבה לחלט את הערבות בגין הסכם ה-HTF.

סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה.

בית משפט השלום בכפר סבא ת"א 20695-08-21 אלטרץ ואח' נ' אלטרץ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת חגית בולמש תובעים 1. אברהם אלטרץ 2. רואי אלטרץ 3. קלרה מימי אלטרץ 4. יצחק אלטרץ 5. פנינה אלטרץ 6. י.ק.א.ר.- אלטרץ בע"מ 7. אלטרץ - אינרה - גז בע"מ נתבע 1. אורי אלטרץ פסק דין

משכך, לא נדרשה הכרעה בשאלת צו המניעה הזמני והבקשה לצוו מניעה זמני למניעת חילוט הערבות הבנקאית, כי אם בשאלת שכר הטירחה בלבד.

...

לסיכום: הנתבע ישלם לתובעים את הוצאותיהם הריאליות, על פי תשלומים בפועל שבוצעו בזמן אמת והוצגו שהוצגו על ידי התובעים, בסך 60,250 ₪ (נספחים 2 ו- 3 לבקשה לפסיקת הוצאות).

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא מיום 12.7.23 (כב' השופטת שרונה צור גינור) בבקשת המשיבה למתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשת לחלט הערבות הבנקאית לטובתה; במסגרת ההחלטה הורה בימ"ש קמא על עיכוב חילוט הערבות הבנקאית בכפוף להפקדת סכום הערבות בקופת בית המשפט.

לאחר עיון בבקשת רשות העירעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.

ביום 12.7.23 התקיים דיון במעמד הצדדים, מפרוטוקול הדיון עולה כי לא נערכו חקירות (הואיל והמבקשת בערעורה לא משיגה על כך, אני מניח כי היה זה בהסכמה) ותחת זאת הוקדש הדיון לשמיעת טענות הצדדים ולדיון בטענות; מפרוטוקול הדיון עולה כי הושם דגש בין היתר על מאזן הנוחות, כאשר המשיבה טענה שעצם חילוט הערבות עלול לגרום לה נזק תדמיתי, שיקשה מאד לתקנו אף אם בסופו של דבר היא תזכה בתובענה והכספים יושבו לה. במהלך הדיון, כך צויין בפרוטוקול, התנהל דיון לא פורמלי במהלכו ניסה ביהמ"ש להציע פתרון אחר מלבד חילוט הערבות, וזאת בגין החשש מהנזק התדמיתי למשיבה בגין עצם חילוט הערבות: ניסיון ביהמ"ש להביא הצדדים לידי הסכמות כנראה לא צלח, ועל כן לא נותרה הברירה לבימ"ש קמא כי אם להכריע בבקשה לגופו של עניין, וכך עשה בהחלטתו מושא הערעור מיום 12.7.23: ראשית קבע ביהמ"ש כי הבקשה הוגשה בשיהוי – הנימוקים לשיהוי מפורטים בהחלטה.

להשלמת הדברים יצויין כי בהמשך הגישה המבקשת בקשה לביהמ"ש לחלט את הערבות בטענה שהמשיבה לא הפקידה במזומן את מלוא הסכום, המשיבה מצידה טענה שעמדה בתנאים באמצעות הפקדת ערבות לקופת ביהמ"ש, וביום 25.7.23 החליט ביהמ"ש לאחר בחינת הבקשה והתגובה, כי הפקדת הערבות בקופת בית המשפט מקיימת אחר ההחלטה ולכן בקשת המבקשת לחילוט הערבות נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.