בקשה לחילוט ערבון בגין אי תשלום הוצאות

ברע"א 50054-10-21 ביטלה כב' השופטת טל לוי מיכאלי מחיקת בקשת רשות ערעור בשל אי הפקדת עירבון מהסיבות הרפואיות הנטענות.

נטען כי המבקש בדרך קבע לא משלם הוצאות שחויב בהן בשלל הליכי הסרק שהוא מנהל ב-15 השנים האחרונות ביחס להליך הכנוס.

העירבון יחולט ויועבר למשיב באמצעות בא כוחו.

...

על כן נמחק בדין הערעור.

העובדה שבהליך בבימ"ש המחוזי ניתנה למבקש ארכה בשל מחלת הקורונה אין בה כדי להוביל למסקנה ולפיה החלטתו של מותב אחר בתיק אחר ולפיה לא ניתנה ארכה נוספת היא שגויה.

לסיכום: לאור האמור לעיל נדחית בקשת רשות הערעור.

לטענת המבקשת אין בעירבון שחולט כדי לכסות את מלוא הוצאותיה.

נכון למועד זה על המשיב 1 לשלם לה סך של 11,250 ₪ בהתאם להחלטת בית המשפט בהליך מושא הסעד הזמני, סכום אותו לא שילם המשיב למבקשת עד למועד זה. נטען כי אף לאחר מימוש ערבות צד ג' (שניתנה במסגרת הסעד הזמני) עדיין יהא המשיב 1 חב כימעט מחצית מסכום ההוצאות שנפסקו לחובתו בהליך הביניים.

בתקנות החדשות נקבע כאמור כי הסנקציה בגין אי מתן ערובה הנה מחיקת כתב התביעה בשונה מהתקנות הקודמות הנ"ל בהן נקבע כי תדחה התובענה.

...

עוד נקבע בפסיקה, כי יש לאזן תכלית זו אל מול הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע, אשר תביעתו עשויה להידחות היה ולא יעלה בידו להעמיד את הערובה (ראו רע"א 2310/10 אבו קבע נ' מדינת ישראל (מיום 27.6.10)).

כן עתר המשיב בתביעתו לסעדים נוספים (ראו סע' 42-43 לתביעה) נוכח קיומו של הסכם החכירה הנ"ל. עם זאת, לאחר שעיינתי בנסחים של לשכת הרישום שצורפו לתביעתו של המשיב הרי שעולה מאלה כי הבעלות בחלקות מושא התובענה רשומה על שם המשיבות 2-3 ולא על שם המבקשת עימה נחתם הסכם המכר.

סבורני, כי אף באלה יש לתמוך בבקשה להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות ההליך.

לטענתו, עקב כך, הוא נאלץ לעתור בבקשה לחילוט חלקו בערבון שהופקד ע"י התובע בקופת בית המשפט וכן לעתור בבקשה למימוש חלקו בערבות צד ג' שהופקדה אף היא (העירבון והערבות הופקדו בעקבות החלטה מיום 21.9.20 על בקשת התובע לסעד זמני במעמד צד אחד) כאשר בקשותיו של הנתבע 5 נתקבלו.

במקרה דנן טוען הנתבע 5 (בסע' 8 לבקשתו) וכן הנתבעים 2-3 (סע' 4 לתשובה לתגובה), כי התובע לא שילם להם את ההוצאות שנפסקו לטובתם במסגרת החלטת כב' השופטת לינדנשטראוס בבקשה של התובע למתן סעד זמני.

בתגובתו של התובע לא מצאתי כל היתייחסות לטענות הנ"ל של הנתבעים באשר לסיבה שבעטיה לא שילם האחרון את הוצאות המשפט שנפסקו לחובתו.

...

נטען כי במסגרת ההחלטה בבקשה לצו מניעה הזמני מיום 1.10.20 הביע בית המשפט את דעתו ביחס לעילת התביעה המיוחסת לבנק עת קבע בין היתר (בסע' 17 להחלטה) כי: "הואיל והמבקש לא דאג לרישום הערת אזהרה במשך 15 שנים, לכאורה יהיה בכך כדי להצדיק את העדפת זכותה של הרוכשת השניה בזמן, היא המשיבה 4 ...ובאשר למשיב 5 (הבנק) – בניגוד לנטען על ידי המבקש בבקשתו, המשכנתא כבר נרשמה על שם המשיב 5 ובמובן זה מדובר בעובדה מוגמרת ובמעשה עשוי ולו מטעם זה דין הבקשה להידחות". נטען כי על קלישות סיכויי התביעה יעיד גם הסעד המבוקש כנגד הנתבע 5 שהינו להצהיר על ביטול הערת אזהרה שנרשמה לטובת הנתבע 5.

לא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה של התובע , להורות על ביטול החלטתי מיום 24.1.21 בה הוריתי לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים 1 ו-4.

אין במדובר בבקשה שהוגשה כדין אלא מדובר בבקשה שעלתה במסגרת התגובה של התובע לבקשות הנתבעים/ המבקשים לעיל, ומהטעם הזה לבדו אין להיעתר לה. יתר על כן, נימוקי התובע בתגובתו הנוכחית לפיה בנו הוא בעל כושר כלכלי (ולא הוא) אין בהם כדי לשנות מהחלטתי מיום 24.1.21.

התובע ישלם לנתבע 5 הוצאות בקשה זו בסכום כולל של 2500 ₪ וסכום דומה ישלם כהוצאות הנתבעות 2-3 יחדיו.

כלומר, היא סבורה, כי אין בידי בית המשפט להטיל עיקול על כספי הערבון שלא לצורך תשלום הוצאות המשיבים שנפסקו במסגרת העירעור אלא לשם תשלום הפצוי אשר נקבע על ידי הערכאה הדיונית.

המשיב ביקש לחלט את סכום ההוצאות שנפסקו לטובתו וכן, לעכב את השבת יתרת הערבון שהופקד.

במסגרת החלטתו בבקשה האמורה בית המשפט העליון ציין, כי הערבון המופקד בבית המשפט נועד להבטחת תשלום הוצאות משפט שייפסקו בהליך העירעור ואין מטרתו לשמש לפרעון חובות שאינם נובעים מפסיקת הוצאות בבית משפט זה. לפיכך נקבע, כי במקום שבו הופקד ערבון בתחילת ההליך, ובסופו של יום לא חויב יוזם ההליך בהוצאות, הערבון מוחזר למפקידו בסמוך לאחר ההחלטה המסיימת את ההליך, ובילבד שאין לכך מניעה הנובעת מהטלת עיקול על כספי הערבון במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

...

בית המשפט מצא לאפשר למשיבה להגיש הודעה בעניין וציין, כי ככל שבהודעתה לא תציין המשיבה, כי הוטל עיקול כדין על כספי העירבון, תשיב המזכירות את כספי העירבון לידי מפקידם בכפוף לבדיקה עדכנית, כי אין מניעה שבדין לכך.

בנסיבות אלו, ולאור פסיקתו של בית המשפט העליון, כמפורט לעיל, הרי שאין מקום להיעתר לבקשה לביטול ההחלטה מושא הבקשה שלפני.

לפיכך, דין הבקשה להידחות.

הנתבעים טוענים, כי בנגוד לדרישת התובעת לדחות את בקשת הפיצויים של הנתבעים על הסף מחמת אי תשלום אגרה, הנתבעים אינם מחויבים בתשלום אגרה בגין הבקשה.

לעומת זאת, תקנה 371 (א) מוסיפה תנאי נוסף לזכאות בפיצויים; בית המשפט רשאי להורות על חילוט הערבון כולו או מקצתו, "אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצוו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות העניין; חילוט הערבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שניגרם". לעניין ההבדלים בין התקנות, הובהר בעיניין קלנר רון, בין היתר, כדלהלן: "כעולה מתקנה זו, בית המשפט יורה על חילוט הערבון אם נוכח כי נגרם למבקש החילוט נזק כתוצאה ממתן הסעד הזמני; וכי הבקשה למתן סעד זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין (לפי שנקבע בפסיקתנו, על המבקש חילוט ערבון לעמוד ברף הוכחה מינימאלי בעיניין הוכחת התקיימות הנזק, והוא אינו נידרש להוכיח את גובה הנזק שניגרם לו: ע"א 954/15 י.ע דן סנטר ב.ב שותפות מוגבלת נ' עלרונט דן בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (30.3.2016) (להלן: עניין דן סנטר); רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ, פ"ד נז(3) 727, 732 (2003) (להלן: עניין גדנסקי)). לאחר זאת לא יידרש מבקש החילוט לנקוט הליך נוסף. לעומת זאת, כדי לממש את הערבות יש להגיש בקשה לפיצויים במסגרת ההליך שבו ניתן הסעד הזמני או להגיש תובענה חדשה לפי כל דין "בגין נזק שניגרם עקב מתן הצוו הזמני" (תקנה 371(ב)).

...

לאור כל האמור, מצאתי להעמיד מספר המכונות לפיצוי על 110 מכונות (11 שנים * 10 מכונות לשנה) במכפלת 1,000 דולר רווח למכונה, ובסך הכל 110,000 דולר ארה"ב. לעניין שער הדולר הרי שכפי שנפסק בעניין קרד גרד הנ"ל, כאשר מדובר בחוב נקוב במטבע חוץ, מועד ההמרה יהיה מועד פסק הדין.

סיכום לאור כל האמור, תביעת דיאליט לפיצויים בגין הפרת המדגם בידי הנתבעים ביחס למכונות הישנות נדחית.

לאור כל האמור תשלם התובעת, לנתבעים, יחד ולחוד, סך 363,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת הבקשה (28.11.2016) ועד התשלום המלא בפועל.