זאת, בלי שעשו משהו לא בסדר, ובלי שיש להם אינדיקאציה בזמן אמת אם הכסף הוחזר או לא, כאשר האשם בעיניין זה על כתפי המשיבה ולא על הלקוח (פסקה 5).
כך ובין השאר נדרשו "כל הקבלות והחשבוניות.. בגין פקדונות" שנתקבלו ושנמסרו, "כל הרשומות לגבי עגלות הכבודה" שנמשכו ושהוחזרו, "כל הרשומות של הודעות על גבי מיתקני העגלות בהם הופיעה על המתקן הודעה של 'הוצא כרטיס אשראי' ו'נא הוצא והכנס ... שוב'", "כל דרישות התשלום ... שהוגשו לרשות שדות התעופה", "דו"ח כספי מבוקר של המשיבה", "פירוט תקן כוח האדם...לפי שבוע/חודש בשנה ולפי שיבוץ" ועוד.
התשתית הראייתית הנדרשת היא לכך שקיים סיכוי שהתביעה הייצוגית אכן תאושר בסופו של יום, וכי חשיבותה של הבחינה במניעת הגשתן של תביעות ייצוגיות רעועות תוך ניסיון להשלים את החסר הראייתי באמצעות הליכי גילוי:
"... במסגרת בקשה לגילוי מסמכים נידרש בית משפט לבחון אם בבקשת האישור הונחה תשתית ראייתית ולוּ ראשונית המעידה על כך שקיים סיכוי שהיא אכן תאושר בסופו של יום. דרישה זו נועדה למנוע מצב שבו מוגשות בקשות לאישור תובענות ייצוגיות רעועות, תוך ניסיון להשלים את החסר הראייתי שביסודן באמצעות הליכי גילוי ודומיהם (עניין פרטנר, פסקה 20). בפסיקה נקבע שהרף להוכחת תנאי זה אינו מתמצה בכך שבקשת האישור אינה בקשת סרק, אולם הוא נמוך מן הנידרש לצורך אישור התובענה כייצוגית. בתוך כך, אין מקום להכנס לעובי הקורה של טענות ההגנה במסגרת דיון בבקשה לגילוי מסמכים, וזאת על מנת שהדיון בבקשת הגילוי לא יהפוך לדיון בבקשת האישור גופה" [ההדגשות שלי – נ.ע.]
המשיבה טוענת כי המבקש לא הציג כל תשתית, שכן המקרה של המבקש הוא היחיד עליו נסמכת בקשת האישור, ואף עניינו הובא באופן חלקי תוך הסתרת עובדות, כאשר הוא באופן אישי לא חויב בפיקדון משום שהשיב את העגלה לעמדה כהלכה.
כך ובין השאר, ככל שיתבררו כנכונות טענותיו של המבקש כי החזיר את העגלה, אך לא הצליח להשיבה כהלכה בשל הקשיים הנטענים, כאשר לא יכול היה לדעת אם בוצע זכוי אם לאו; וככל שיוכיח כי חילוט הפקדון בנסיבות דומות אירע במקרים נוספים, הרי שסבורני כי לא ניתן לומר עתה כי אין כל סיכוי שהתובענה תאושר.
יצוין ויובהר כי אני ער לפסיקת בית המשפט העליון בעיניין ביטון בדבר חובתו של המבקש להעמיד בסיס לקיומה של קבוצה [עניין ביטון, פסקה 13], ולדחיית בקשת הגילוי שם. אולם סבורני כי בעיניינו שונים פני הדברים, שכן בעיניין ביטון דובר על אופן שיווק פוליסת ביטוח, והיעדר האינדיקציה לכך שקיימים נפגעים נוספים אשר הפוליסה שווקה להם באופן דומה למבקשת שם.
במקרה דנן, אין כל צורך בבצוע פעולת איתור סובייקטיבית, אלא די בכך שעגלה הוחזרה על ידי לקוח והפקדון לא הושב לו, וזאת מבלי לקבוע דבר לעניין אישורה של הבקשה והדברים עוד צריכים להתברר.
...
בשים לב לאמור, סבורני כי די באירועים אשר הצביע עליהם המבקש לצורך הצגת התשתית הראשונית הנדרשת לצורך בקשה זו בדבר קיומה של קבוצה, וגילוי המסמכים יכול שיסייע למבקש לאתר קיומם של נפגעים נוספים.
לדרישות המסמכים הנוספות והשאלות בנוגע להיקף הקבוצה, להיבטי התפעול של מערך העגלות, לענייניה הכספיים של המשיבה ולמערכת היחסים בין המשיבה לבין רש"ת, לא ראיתי להיעתר (את דרישות 9.3, 9.6, 9.11, 9.14 ושאלות 11.2, 11.10, 11.16, 11.20 -11.26, 11.31 לא מצאתי רלוונטיות לשלב האישור, ואת דרישות 9.7, 9.9, 9.12, 9.13 ושאלות 11.4 – 11.9, 11.11 11.17 -11.19, 11.27, לא מצאתי רלוונטיות כלל).
יובהר ויודגש כי המבקש לא טרח לפרט ולהבהיר כיצד באה הרלוונטיות של הדרישות לידי ביטוי במסגרת הבקשה, וכאמור ועל פניו לא מצאתי אותן רלוונטיות לשלב זה או בכלל, ולפיכך דרישות אלו נדחות.
