בקשה לחיוב חברה בולגרית בהפקדת ערובה להוצאות משפט

זוהי בקשתה של חברת א.ש.ת ניהול פרויקטים וכוח אדם בע"מ היא המשיבה לערעור שבנידון (ותיקרא להלן- המבקשת) לחייב את מר מוסא מוסטפא הוא המערער בהליך העקרי שבנידון (ויקרא להלן- המשיב) בהפקדת ערובה בסך 10,000 ₪ במזומן להבטחת הוצאות המבקשת בעירעור, כתנאי להמשך בירור העירעור.

המשיב הנו עובד זר, אזרח בולגריה, אשר הועסק כפועל בנין באתרי בניה של חברת רמט, החל מחודש אוקטובר 2000 ועד חודש ינואר 2003.

בית הדין קבע בעיניינם של עובדים זרים כי לעובד זר, כמו לכל בעל דין אחר, זכות לממש את אפשרות העירעור, וכי אין מקום להנהיג אמת מידה שונה בנוגע לחיוב מערער, עובד זר, בהפקדת ערובה ולקבוע שיחולו עליו כללים אחרים מאלה החלים על מערער אחר [ראה לדוגמא: ע"ע 1155/00 אניקה ג'ונג'ינו - אם.אי. סי. אס. כוח אדם, הנדסה ובנייה בע"מ, (פסה"ד מיום 20.12.00); בש"א (ארצי) 338/05 הרב שלמה בניזרי - Rudarska Rosita Stefanova, (פסה"ד מיום 19.6.2005); ע"ע 9244-01-12 מור קרן סוכנות לביטוח חיים (2002) בע"מ ואח' - ליאור סלע, (פסה"ד מיום 29.5.12); ע"ע 1064/00 קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 625], ומילותיו של בית דין זה מפי כב' הנשיא בדימוס אדלר בעיניין ע"ע 1064/00 אוליצקי, לעיל: "בבואנו לאזן בין זכויות העובדים הזרים ובין זכויות מעסיקיהם הגענו לכלל מסקנה כי המדיניות הנוהגת לגבי עובדים הבאים מן הרשות הפלסטינאית יפה ונכוחה גם לגבי העובדים הזרים. לשון אחר, עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים שבהם הושתו על העובד הזר בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע, או שעל פניו הוכיח המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או שתובענתו מופרכת על פניה... הזכות לגבות הוצאות משפט נסוגה מפני זכותו של העובד לזכויות, דוגמאת שכר מינימום, ומפני החשיבות המוסרית, חברתית וכלכלית שנודעת להגנה על עובדים זרים והמנעות מהעמדת מכשולים בדרכם למימוש זכויותיהם בבתי הדין" ובעניינינו, העובדה שהמשיב הוא מהגר עבודה ואין לו כתובת מגורים בישראל, היא כשלעצמה אינה מצדיקה חיובו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, ויש לבחון בכל מקרה לגופו, כפי שנפסק בעיניין אוליצקי לעיל: האם העובד הזר לא שילם הוצאות בהן חויב בעבר, האם ייגרם למבקש נזק של ממש כתוצאה מהגשת העירעור והאם מדובר בעירעור מופרך על פניו.

...

לחילופין, עתר המשיב לכך, שאם בית הדין ימצא לנכון להיעתר לבקשה, הרי שבקביעת סכום הערובה יש לקבוע סכום סביר שלא יחסום את גישתו של המערער לערכאות.

בית הדין קבע בעניינם של עובדים זרים כי לעובד זר, כמו לכל בעל דין אחר, זכות לממש את אפשרות הערעור, וכי אין מקום להנהיג אמת מידה שונה בנוגע לחיוב מערער, עובד זר, בהפקדת ערובה ולקבוע שיחולו עליו כללים אחרים מאלה החלים על מערער אחר [ראה לדוגמא: ע"ע 1155/00 אניקה ג'ונג'ינו - אם.אי. סי. אס. כוח אדם, הנדסה ובנייה בע"מ, (פסה"ד מיום 20.12.00); בש"א (ארצי) 338/05 הרב שלמה בניזרי - Rudarska Rosita Stefanova, (פסה"ד מיום 19.6.2005); ע"ע 9244-01-12 מור קרן סוכנות לביטוח חיים (2002) בע"מ ואח' - ליאור סלע, (פסה"ד מיום 29.5.12); ע"ע 1064/00 קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 625], ומילותיו של בית דין זה מפי כב' הנשיא בדימוס אדלר בעניין ע"ע 1064/00 אוליצקי, לעיל: "בבואנו לאזן בין זכויות העובדים הזרים ובין זכויות מעסיקיהם הגענו לכלל מסקנה כי המדיניות הנוהגת לגבי עובדים הבאים מן הרשות הפלסטינית יפה ונכוחה גם לגבי העובדים הזרים. לשון אחר, עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים שבהם הושתו על העובד הזר בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע, או שעל פניו הוכיח המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או שתובענתו מופרכת על פניה... הזכות לגבות הוצאות משפט נסוגה מפני זכותו של העובד לזכויות, דוגמת שכר מינימום, ומפני החשיבות המוסרית, חברתית וכלכלית שנודעת להגנה על עובדים זרים והימנעות מהעמדת מכשולים בדרכם למימוש זכויותיהם בבתי הדין" ובענייננו, העובדה שהמשיב הוא מהגר עבודה ואין לו כתובת מגורים בישראל, היא כשלעצמה אינה מצדיקה חיובו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, ויש לבחון בכל מקרה לגופו, כפי שנפסק בעניין אוליצקי לעיל: האם העובד הזר לא שילם הוצאות בהן חויב בעבר, האם ייגרם למבקש נזק של ממש כתוצאה מהגשת הערעור והאם מדובר בערעור מופרך על פניו.

סוף דבר – אשר על כן, הבקשה להפקדת ערובה נדחית.

הבקשה: לפני בקשה לחיוב התובעת/משיבה בהפקדת ערובה להוצאות המשפט.

מעבר לכך, גורסת המבקשת, כי התובעת הנה חברה בע"מ, חברה זרה המאוגדת בבולגריה שמצבה הכלכלי קשה.

למרות שסכויי התביעה כאן לכאורה אפשריים בהיותה תביעה בסדר דין מקוצר, ולמרות שנושא איתנותה הכספית של התובעת/משיבה לא קועקע ע"י המבקשת, שכן המשיבה הציגה נתונים שונים, הרי עצם העובדה שמדובר בחברה בע"מ שהיא חברה זרה, יוצר תשתית לחיובה בהפקדת ערובה להוצאות.

...

בתיק רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 11.2.09) מפי כבוד השופט מלצר [פורסם בנבו] קבע כבוד השופט מלצר כדלקמן: "על בית המשפט לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם בנסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה אם לאו... בהקשר זה יש להביא בחשבון בין היתר (א) את הזכויות החוקיות הנוגדות של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, מבטא את הכלל והפטור הוא החריג... שאלת סיכוי ההליך גם היא יכולה להישקל ע"י בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההלכה המצדיקה חיוב החברה בערובה... משהסתיים שלב הבדיקה השניה והמסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות נקבע מגיע שלב הבדיקה השלישית, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולבדוק שתהיה מידתית ותאזן נכונה את שלל השיקולים הרלוונטיים". ראו שם סעיף 13 לפסק הדין.

בענייננו, בשים לב לכך שבקשת רשות להגן טרם נדונה, אני מחליטה להפחית את הסכום עוד יותר ולהעמידו על סך של 75,000 ₪.

סיכום: מן המקובץ לעיל, מתקבלת הבקשה באופן חלקי.

בבקשה התבקש בית המשפט להטיל, במעמד צד אחד, עיקול על מניותיו של המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") בחברת בי.טי.אנ.אל סחר בע"מ ח.פ 514494681 (להלן: "המניות"), בספרי רשם החברות; כן התבקש בית המשפט להטיל עיקול עד לסכום התביעה בחשבונות בנק המתנהלים אצל המחזיק 2 בבקשה, בנק מזרחי טפחות; ועיקול על כספים, ני"ע וזכויות של המשיב בחשבונות בנק המתנהלים אצל המחזיק 3 בבקשה, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "העיקול בבנקים").

כן הגיש המשיב "תגובה ראשונית מטעם המשיב" לבקשה; המשיב הגיש בקשה נפרדת לחיוב המבקשת מס' 1 בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט של המשיב, וזו הועברה לתגובת המבקשים (איני מתייחסת לבקשה זו בהחלטתי להלן, שכן טרם חלף המועד להגשת התגובות).

כך למשל, העיד המשיב בעמ' 22 שו' 28 עד עמ' 23 שו' 2 – "לא, הוא הגיע אליי לבולגריה במקרה ואמר לי שיש אצלו בחור שיכול לקחת לרוסיה ואמר שהוא אחראי על הכל. הוא אמר לי שהוא יכול לקחת בלעדיות גם לאירן. אני אמרתי שאני לא רוצה להכנס לזה ושנעשה פגישה. חיכיתי הרבה זמן לעשות פגישה. אחר כך אני עשיתי פגישה עם מר קוזניצוב, זה אמת. הפגישה הייתה בבולגר טבק בחדר הישיבות. מי שנכח בפגישה היו מר סלבאב שאחר כך אחרי שידעו על התביעה זרקו אותו, היה קוזניצוב, ואני הייתי ואחר כך הייתי חייבת לצאת ואמרתי שאני בסך הכל תיווך. המבקש ביקש את המחיר שלי של 0.19 יורו לקופסת סיגריות". כשנשאל האם הפגישה היתה כדי לבחון אפשרות לסגור עסקה השיב המשיב: " לא, אם לא הייתה עסקה לא הייתה פגישה בכלל" (הדגשות שלי, עמ' 23 שו' 4).

...

לכן, אין בנמצא ראיות לכאורה בתמיכה לגרסת המבקש בכתב התביעה ובבקשה; לאור ההלכה אשר צוטטה לעיל, המחייבת הצגת ראיות לכאורה כתנאי למתן סעד זמני, לא כל שכן כשמדובר בעיכוב יציאה מן הארץ כנגד תושב חוץ, דין הבקשה בעניין זה להדחות.

בנוסף, ביום 18.11.2010 עתרה המבקשת לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה כתנאי לדיון בבקשה לאישור פסק הבוררות.

לתוצאה זו הגיע בית המשפט המחוזי לאחר שבחן את פסיקת בתי המשפט המחוזיים באשר להליך הראוי לתקיפת פסק בוררות-חוץ תוך שהוא מצטרף לעמדה שהוצגה בחלק מפסקי הדין לפיה הדרך הנכונה לתקיפת פסק בוררות-חוץ היא באמצעות הגשת בקשה לביטולו בתוך 15 יום ממועד קבלת בקשה לאישורו או בתוך 45 יום ממועד המצאת הפסק, לפי המוקדם - כאמור בסעיף 27(א) לחוק הבוררות ובתקנה 10 לתקנות סדרי הדין [לעמדה זו ראו ת.א. (מחוזי-תל-אביב-יפו) 2137/07 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' Equitas Limited (לא פורסם, 3.12.2008) (השופט ד"ר ע' בנימיני) (להלן: עניין הראל); הפ"ב (מחוזי-מרכז) 12254-11-08 ויואנס בע"מ (לשעבר-סופרקום בע"מ) נ' האגף להספקת משאבים של משרד הפנים של אוקראינה (לא פורסם, 27.5.2009) (השופט ב' ארנון) (להלן: עניין ויואנס), ולעומת זאת ראו עמדת השופטת ר' שטרנברג-אליעז בה"פ (מחוזי-ירושלים) 6203/07 זאבי אחזקות בע"מ (כנוס נכסים) נ' הרפובליקה של בולגריה (לא פורסם, 13.1.2009) (להלן: עניין זאבי)].

באשר לארכות שניתנו למבקשת בהחלטות בית המשפט המחוזי מימים 18.11.2010 ו-4.1.2011 נקבע כי אלה ניתנו על יסוד הסכמת הצדדים על מנת שלא לקיים הליכים נוספים בתיק קודם להכרעה בשאלת חיוב המשיבה בהפקדת ערובה ולכן לא ניתן לראות בהן משום מתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות.

...

למעלה מן הצורך, ואף אם הייתי סבור כי בקשת המבקשת הייתה צריכה להיות מוגשת תוך 45 ימים מן המועד שהומצא לה פסק הבוררות, נותר אני בעמדה כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור ולקבוע כי קם טעם מספיק להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות כאמור בסעיף 27(א) לחוק הבוררות.

במקרה שלפנינו, הצטברותם של הנסיבות הבאות מביאה אותי לכלל מסקנה כי קם טעם להארכת המועד להגשת ההתנגדות מטעם המבקשת: (א) חוסר הבהירות באשר למצב המשפטי הנוהג ביחס להליך המתאים וביחס למועד להגשת התנגדות לאישור פסק הבוררות נוכח הפסיקה הסותרת של בתי המשפט המחוזיים בעניין, חוסר בהירות שנראה כי שני הצדדים לקו בה ושנראה כי היא שעמדה ביסוד אי סיוגה של הסכמת המשיבה לארכה הראשונה שניתנה למבקשת; (ב) בסופו של דבר, יהא הרקע להסכמת המשיבה למתן ארכות להגשת ההתנגדות לאישור פסק הבוררות אשר יהא, בית המשפט האריך את המועד להגשת ההתנגדות האמורה, וזאת מבלי שצויין, לא בבקשות (הראשונות לפחות) להארכת המועד ולא בהחלטותיו כי הדבר נעשה מבלי להכריע בדבר המועד להגשת ההתנגדות.

סוף דבר לסיכום, עמדתי היא כי התנגדות לבקשה לאישור פסק בוררות-חוץ עליו חלה אמנת ניו-יורק אינה כפופה לסד הזמנים הקבוע בסעיף 27 לחוק הבוררות, אלא רק למגבלת 15 הימים הקבועה בתקנה 10 לתקנות סדרי הדין.

לפני בקשת הנתבעים (להלן:"המבקשים") למחיקת התביעה ולחילופין, בקשה להפקדת ערובה לחייב את התובעת (להלן:"המשיבה"), אזרחית בולגריה, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בהליך, המשיבה מיתנגדת לבקשה.

אמנם בע"א 2452/01 אורן נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח (1) 577, נפסקה הסמכות הטבועה למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט ולהורות על מחיקת התביעה אך מדובר בסמכות, שהשימוש בה ייעשה בזהירות וזאת על מנת להישמר בפגיעה יתר על המידה בזכות היסודית של פנייה לערכאות ונוכח הכלל לטעמי, כי אין לחסום את הפנייה לערכאות אלא במקרים החריגים והנדירים ומטעמי כבדי משקל.

...

המשיבה מתנגדת לבקשה להפקדת ערובה מהטעם, כי מדובר באזרחית בולגריה וכי לא מדובר בתביעת סרק או תביעה מופרכת ומתנגדת לבקשה למחיקת התביעה היות ונמנעה לצאת מישראל מנסיבות שאינן תלויה בה. דיון הכרעה: בחינת הראיות וטענות הצדדים מובילה למסקנה שלא ניתן לפגוע בזכות אשר הוכרה כ"נעלה" מזכות יסוד ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ [פורסם בנבו] [15.7.97]) בנסיבות המקרה שלפניי וזאת כאשר בית הדין לעולם יעדיף בירור התביעה על פני סילוקה על הסף הן ביחס לעובדה כאמור, כי זכות הגישה לערכאות הוכרה בפסיקה כזכות מעין חוקתית כאשר לא בנקל ימנע בית הדין את יומו של בעל דין והן, כי מדיניות בית הדין לעבודה הינה לברר תביעות לגופן ולהכריע בהן, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וראיותיהם.

לאור האמור, הבקשה למחיקת התביעה נדחית ועל המשיבה להמציא לתיק בית הדין בתוך 14 ימים, תיק אישי מלא לרבות כל פניות המשיבה אל רשות האוכלוסין וההגירה ומלוא התיעוד הרפואי הקיים עד למתן החלטה זו. משעה שבקשת המבקשים למחיקת התביעה נדחתה, אדון בבקשה להפקדת ערובה.

עוד עולה בשלב זה, כי לא נערך הסכם בין הצדדים, לא נערך ביטוח בריאות ואין הוכחת תשלום לרבות זהות רכיביי השכר וסכומם ו/או היקף ההעסקה ולפיכך, אני סבורה שמעבר לאמור, כי לא ניתן לקבוע שמדובר בתביעת סרק אלא מדובר בראשית ראייה להוכחת התביעה.

לאור האמור, הבקשה להפקדת ערובה נדחית ובנסיבות העניין, אין צו להוצאות.