בקשה לחיוב בערובה להוצאות בהליך הצהרתי על בעלות בבית

הקדמה: לפניי שלוש בקשות שהוגשו מטעם הנתבעת: הבקשה הראשונה, עניינה סילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות בינלאומית, העידר יריבות ושימוש לרעה בהליכי משפט (בקשה מס' 28), בהתאם לתקנות 41 עד 43 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות החדשות"); הבקשה השנייה, עניינה חיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת (בקשה מס' 23), בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות הישנות").הבקשה השלישית עניינה צירוף ממשלת ארצות הברית של אמריקה כצד להליך (בקשה מס' 29), בהתאם לתקנה 46 לתקנות החדשות; עניינה של התביעה הנו הבעלות על קרקע הידועה כגוש 10006 בחלקה 118 המצויה בחדרה (להלן: "הקרקע").

ככל שיעלה בידי התובעים להוכיח את טענותיהם בכתב התביעה, הם יהיו זכאים לסעד אותו הם מבקשים, סעד הצהרתי על הבעלות של הקרקע על שם אביהם המנוח.

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תדחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות.

...

כך שמטרת צירוף ממשלת ארה"ב אינה לבירור השאלה השנויה במחלוקת שבין הצדדים אלה ליידע ממשלת ארה"ב שמא מדובר בהעלמת מס. לכן סבורני כי כל מה שניתן לעשות בעניין זה הינו האפשרות לשלוח לממשלת ארה"ב את פסק הדין ככל שיינתן בהליך זה, זאת במידה ותהיה לו השלכות על הליך גביית המסים בארה"ב. כאן המקום לציין כי גם לבקשה לצירוף ממשלת ארה"ב צורף תצהיר של הנתבעת שאומת טלפונית בטענה כי "בשל התפשטות נגיף הקורונה בפלורידה לא ניתן לאמת כעת בפני קונסול" ולעניין זה אפנה לאמור לעיל בסעיף 21-22 להחלטה זו. סוף דבר, דין שלוש הבקשות להידחות.

הנתבעת תשלם לב"כ התובעים את הוצאות שלוש הבקשות הנ"ל בסך של 10,000 ₪ בלא קשר לתוצאות התביעה.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

11 2.1 .ק 'נ .ק 4667-12-21 ש"תמ 1 בהנחה שהדין של מדינת קליפורניה זהה לדין בישראל, אזי סכויי 2 המשיבה לקבל את הסעד ההצהרתי המבוקש בתביעתה בכל הנוגע לדירת 3 המבקש בעיר Y - נמוכים.

המשיבה לא הצהירה על בעלות בנכס אחר בישראל.

למבקש חשש סביר כי לא יוכל לגבות 19 מהמשיבה את הוצאותיו 20 21 3.1.1 3.1.2 3.1.3 3.1.4 ביום 8.10.2022 הגישה המשיבה תגובה קצרה, שבה הביעה את היתנגדותה לבקשה 22 וטענה את הטענות הבאות: 23 24 3.2 ביום 4.8.2022 חתמו הצדדים על הסכם גירושין בארה"ב, שבו הכירו בכך 25 שהדירה מושא תביעה זו הנה בבעלותה משותפת של שניהם, ועל כן טובים 26 סכוייה של התביעה להיתקבל, כשהלכה למעשה, המבקש מאריך את ההליך 27 המשפטי ללא כל הצדקה.

7 8 טענות המשיבה כי המבקש הוא אדם אלים כביכול וטענותיה בנוגע 9 להוצאותיו הכספיות בהליכים המשפטיים ויכולתו לשאת במזונות כלל 10 אינן רלוואנטיות לעניין הבקשה לחיוב בערובה ואינן מהוות שיקול לעניין 11 12 .זה 13 מיסמך הגירושין עליו חתמו הצדדים ביום 4.8.2022 אינו תקף, הן משום 14 שלא קיבל תוקף של פסק דין בארה"ב והן משום שביום 9.8.2022 טענה 15 המשיבה בפני בית הדין הרבני בארה"ב כי מיסמך זה בטל היות שהיא 16 חתמה עליו תחת לחץ.

...

35 3.2.1 3.2.2 3.2.3 .ק 'נ .ק 4667-12-21 ש"תמ 1 ביום 25.10.2022 הגיש המבקש את תגובתו לתגובת המשיבה, שבה טען את הטענות 2 הבאות: 3 4 3.3 תגובת המשיבה הוגשה באיחור וללא תצהיר התומך בטענותיה העובדתיות 5 ומטעם זה בלבד יש לקבל את הבקשה, מה גם שאין בתגובת המשיבה כל 6 מענה לטענותיו העובדתיות ו/או המשפטיות של המבקש.

9 10 4.8.7 4.8.8 4.8.9 לאור כל האמור לעיל, לאחר ששקלתי את סיכויי התביעה, את העובדה שהמשיבה 11 היא תושבת חוץ אשר לא הצביעה על נכסים בישראל או מחוצה לה ולא ציינה 12 בתביעתה את כתובתה, את העובדה שהמשיבה לא תמכה את תגובתה בתצהיר ואת 13 זכות הגישה של המשיבה לערכאות, אני סבורה שיש לחייב את המשיבה בהפקדת 14 ערובה בסך 10,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקש.

יצוין כי בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים נוספים, הראשון הוגש על-ידי הנתבע 1 לנוכח איומים על חיו במסגרת הליך של צו למניעת הטרדה מאיימת; השני, בפני המפקחת על הבתים המשותפים, בתביעה לסילוק יד שהגיש הנתבע 1 נגד התובעים, אשר בסופו הגיעו הצדדים לפשרה (נספח 3 לכתב התביעה); בהמשך הגישו התובעים תביעה לבית המשפט לעינייני מישפחה במסגרת תמ"ש 32484-10-22 שמואלי ואח' נ' שמואלי, בו עתרו למתן פסק דין הצהרתי לפיו הם הבעלים של שתי החניות והמחסן שבבית המשותף, אך ביום 01.01.2023 ניתן פסק דין המורה על מחיקת התביעה עקב חוסר סמכות עניינית מאחר ואין מדובר בסכסוך שעילתו סיכסוך בתוך המשפחה (ראו נספח 4 לכתב התביעה).

בהלכה הפסוקה נקבעו מספר שיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת הכרעה בבקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה, בין השיקולים נימנו סכויי הצלחת התביעה, זכות הגישה לערכאות, מורכבות ההליך, מיהות הצדדים וסכויי גביית ההוצאות, השהוי בהגשת ההליך ומידת תום הלב בנקיטת ההליך (עניין אבו סעלוק); ע"א 1007/08 עיזבון ג'אליה נ' מדינת ישראל (31.01.2010)).

...

הכרעה: לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ונתתי דעתי לנימוקיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית בזאת.

בעניין ההוצאות, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

לטענתם, התביעה דנן היא לחיוב הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בגין רשימת ציוד שכלל לא הוכחה על ידה בתביעה ההצהרתית.

" סעיף 353א' לחוק החברות קובע : "הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". סעיף 353א' מקנה לבית המשפט שיקול דעת נרחב לחייב חברה-תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, אלא אם כן החברה-התובעת הוכיחה שביכולתה הכלכלית לשאת את הוצאות הנתבעים, או שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בערובה.

...

לעניין החיוב בערובה, אני סבורה כי בהעדר הוכחה למצבה הכלכלי של התובעת ויכולתה לשלם הוצאות ככל שייפסקו לחובתה, יש לקבוע כי נסיבות העניין מצדיקות חיובה בהפקדת ערובה.

בשים לב לסכום התביעה, העומד על הסך של 4 מיליון ₪, כמו גם הרצון שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני התובעת אני קובעת כי סכום הערובה הראוי בנסיבות העניין יעמוד על הסך של 100,000 ₪.

על כן, ובהתחשב במכלול הטענות שהעלו הצדדים, אני קובעת כי סכום הערובה יעמוד על הסך של 100,000 ₪, כאשר חובם של הנתבעים בתיק ההוצאה לפועל בגובה סכום זה, יהווה ערובה לסכום ההוצאות של התובעת לנתבעים, ככל שהתביעה תדחה.

העמותה הגישה תביעה הצהרתית וכן בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על העברת הכספים המעוקלים לשרה (ת"א 57037-11-21).

דיון והכרעה תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") קובעת כי "בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על התובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע". מקום בו מדובר בתובעת שהיא חברה חל גם סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") שקובע: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". אם כן, שעה שמדובר בחברה הכלל הוא שיש לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה להוצאות, אלא אם זו הוכיחה כי יש ביכולתה לשאת בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין או אם סבר בית המשפט כי נסיבות העניין מצדיקות שלא לחייב את החברה בהפקדת ערובה (ראו למשל: רע"א 6066/00 חאלד אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ (17.4.2001); רע"א 3686/05 גאלי אחזקות בע"מ נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ (26.7.2005); רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, (13.7.2008)).

...

אין בידי לקבל את טענת העמותה ממספר טעמים שיפורטו להלן: (1) טענת העמותה אינה נתמכת בתצהיר; (2) עיון באישור רואה החשבון מעלה שלא מדובר באמת באישור רואה חשבון שבדק את הנתונים, אלא באישור שמסתמך על "הצהרת העמותה מיום 25.6.23" שצורפה לאישור רואה החשבון.

לאחר ששקלתי עניין זה בשים לב לסכום התביעה (420,218 ₪) ובשים לב לקשיים לכאורה שמעוררת התביעה (והדברים נאמרים בזהירות ומבלי לקבוע דבר), אני סבור שיש לקבל את הבקשה באופן חלקי ולחייב את העמותה להפקיד סך של 60,000 ₪ להבטחת הוצאות שרה בהליך זה. אציין בהקשר זה כי לשיטת העמותה לא אמור להיות לה כל קושי להפקיד סכום זה בשים לב לטענתה (שכאמור לא בוססה ואף לא לכאורה) להכנסות חודשיות בסך של 100,000 ₪ וממילא לא העלתה העמותה כל טענה ביחס לכך שחיובה בהפקדת ערובה להוצאות יפגע בזכות הגישה שלה לערכאות.

התוצאה אני מחייב את העמותה להפקיד בקופת בית המשפט סך של 60,000 ₪ כערובה להבטחת הוצאות שרה בהליך זה וזאת עד ליום 6.9.23.