ברקע תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת למתן סעד הצהרתי המורה על בטלות כתב ערבות מיום 13.5.2020 והסדר לסילוק חוב מיום 20.5.2020 לטובת המבקשת בחתימת המשיב אשר ניתנו בגין חובות חברת שכנר חברה קבלנית לבניין (1979) בע"מ (להלן: "החברה") בה היה המשיב במועדים הרלוואנטיים בעל מניות.
על פי הבקשה, הנתמכת בתצהיר מנהל המבקשת, החברה נקלע לקשיים תזרימיים והמשיב בחודש יולי 2020, במקביל להגשת התביעה וחודשיים לאחר שלקח על עצמו את הבעלות המלאה בחברה, העביר את מניותיו בחברה ובשתי חברות נוספות שבבעלותו לאדם אחר (כך גם עולה מתדפיסי רשם החברות שצורפו לבקשה).
מספר ימים מאוחר יותר למועד בו חתם המשיב על כתב הערבות, ביום 20.5.2020, חתם המשיב על "הסדר לסילוק חוב" להסדרת חובות החברה למבקשת ולפיו לסילוק חובותיה תשלם החברה למבקשת סך 1,222,871 ₪ בשיקים של החברה.
בנסיבות העניין השילוב בין מצבו הכלכלי הקשה של המשיב בו אין המשיב כופר, לצד סכויי התביעה הנמוכים והאיזון הראוי בין זכות הגישה לערכאות של המשיב לבין זכותה של המבקשת להבטחת תשלום הוצאותיה במקרה של דחיית התביעה, מצדיקים לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת כתנאי להמשך ניהול התביעה, תוך שהאיזון הראוי בנסיבות העניין יבוא לידי ביטוי בגובה הערבות שתיקבע.
...
על רקע כללים אלה ובזהירות המתחייבת שעה שמדובר בתביעה המוגשת על ידי תובע "בשר ודם", סבורני כי במקרה זה יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת.
מבלי לקבוע מסמרות ובזהירות הנדרשת בשלב זה טרם שמיעת הראיות, אני סבורה, כי סיכויי התביעה אינם ברף הגבוה.