מאוחר יותר, ביום 21.4.2020, ההחלטה האמורה בוטלה ובעקבות כך הנתבעת 16 הגישה ביום 27.5.2020 כתב הגנה, ועימה בקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) – היא הבקשה המונחת להכרעתי כעת.
...
בתחילה ניתנה החלטתי מיום 16.2.2020 במעמד צד אחד, לפיה התובעים זכאים לקבלת פסק-דין בעניינה של הנתבעת 16, מחמת העדר הגשת כתב הגנה.
מנגד, התובעים טענו כי דין הבקשה לחיובם בהפקדת ערובה לטובת הנתבעת 16 להידחות: ראשית, אין מחלוקת כי כלל התובעים הנם אזרחי חוץ, ומרביתם המכריע אינם מתגוררים בארץ.
יודגש כי כל האמור לעיל צוין באופן לכאורי בלבד ובלא קביעת מסמרות, בשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך שבכותרת, ובהתחשב בעובדה שהצדדים טרם הגישו את ראיותיהם וממילא טרם נשמעו העדויות מטעמם.
יחד עם זאת, בבואי לדון בבקשת הנתבעת 16 לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, אני סבורה כי אין להתעלם מכך שהתביעה העיקרית ניצבת לפני משוכות ממשיות.
בהתחשב במשקלם המצטבר של מכלול הטעמים האמורים – היות מרביתם המכריע של התובעים תושבי חוץ, כאשר היריבות הישירה בעניינה של הנתבעת 16 היא מול התובע 7 שאין חולק כי הנו תושב חוץ; קיומן של אינדיקציות לתושבות של התובע 4 בישראל, בלא רישום תואם במשרד הפנים; הקושי במתן מענה לשאלה האם לתובעים נכסים ברי מימוש בישראל (שאלה שהנטל לגביה הוא על התובעים ולא ניתן לה מענה משכנע); סיכוייה המוּקשים לכאורה של התובענה במתכונתה הנוכחית, בין בכלל ובין בעניינה של הנתבעת 16; והתנהלות דיונית בעייתית מצד התובעים – אני רואה להיעתר לבקשת הנתבעת 16, ולחייב את התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה.
