בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות בהליך השקעה בחברה לפיתוח אפליקציות

המבקש, לדבריו, הוא איש עסקים מקזחסטן, וההשקעה המדוברת שעליה התחייב בהסכמי ההשקעה הנ"ל היא במשיבה 8, חברת לייב לנס בע"מ (להלן: החברה), העוסקת בפתוח אפליקציות לטלפונים חכמים בתחום שתוף וידאו בזמן אמת.

עוד נטען כי קזחסטאן, מדינת אזרחותו של המבקש, הצטרפה לאמנת האג – ועל כן יש תחולה להוראת תקנה 28(א) לתקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1968, הקובעת כי "תובע או מיתערב, שהוא אזרח אחת המדינות בעלות האמנה ושמקום מושבו באחת מהן, לא תצווה עליו רשות שיפוטית, מחמת היותו זר או מחמת שאין לו בישראל מקום מושב או מקום מגורים, ליתן ביטחון או ערובה לפירעון הוצאות משפט שנתבע עלול להוציאן ושהתובע או המתערב עלולים להתחייב בהן כלפיו במשפט". עוד הוסיף המבקש וטען כי הטענות שבבסיס הבקשה להפקדת ערובה נעדרות תשתית עובדתית, הן לא נתמכו בתצהיר, ומטרת הבקשה אינה אלא לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט.

ברם, דוקא טענה זו מחלישה את התזה של המבקש: החשש שבגינו חויב המבקש בהפקדת ערובה אינו נובע מן השאלה אם יהיה ממה לגבות הוצאות שיוטלו עליו, אלא אם יהיה איך לגבות.

...

בנסיבות אלו, החליט בית המשפט כי יש לקבל את הבקשה, אף מבלי להתייחס לעומקה של סוגיית סיכויי ההליך; בהקשר זה צוין כי אין מדובר בתביעה שניתן לקבוע לגביה כבר בשלב זה שסיכוייה גבוהים.

לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתשובה מאת המשיבים.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

התביעה – רקע ותמצית עניינה של התביעה בדרישת התובע, שהוא לפי הצהרתו איש עסקים מקזחסטן, להשבת כספים אותם השקיע בנתבעת 8, שהיא חברה ישראלית לפיתוח אפליקציות לטלפונים חכמים בתחום שתוף וידאו בזמן אמת (להלן: "החברה").

עוד טוענת הנתבעת 7, כי טענות בנוגע להתרשלותה כיועצת משפטית לחברה אינן עומדות לתובע אלא לחברה, וכי היא מעולם לא ייצגה את התובע, שהיה מיוצג על ידי עורכי דין מטעמו בארץ ובחו"ל. אין באמור כדי למצות את טענות הצדדים בתביעה אלא כדי להוות רקע לדיון בבקשה להפקדת ערובה להוצאות הנתבעים.

הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות (בקשה 6) הנתבעים עותרים כי התובע יפקיד ערובה להוצאותיהם.

בהנתן האיזון האמור נקבע בפסיקה כי הטלת ערובה לפי תקנה 519 תתבצע לעתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד; כי אין לחייב תובע בהפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד; וכן צוין, כי "ישנה מעין "מקבילית כוחות" בין סכויי ההליך מזה, יכולת התובע מזה, וזכות הגישה לערכאות שברקע הנורמאטיבי" (בע"מ 1171/16 פלוני נ' פלוני (18.2.2016) (להלן: ענין פלוני)).

...

בפסיקה נקבע, כי יש לאזן את התכלית הנזכרת אל מול הפגיעה האפשרית בזכות החוקתית של הגישה לערכאות של תובע אשר תביעתו – שהינה דיון בערכאה ראשונה – עשויה להידחות על פי הוראת תקנה 519(ב) אם ייכשל בהעמדת הערובה.

כאשר זו עמדת התובע בכתבי טענותיו לגבי הנכס שלו בישראל, לא ניתן לבסס על נכס זה עמדה לפיה יש לתובע נכסים בישראל מהם יוכלו הנתבעים להיפרע במקרה הצורך (זאת, אף לאחר שעיינתי בתצהיר הנתבע 1 מיום 13.6.16 שצורף כנספח לתגובת התובע).

אין חולק על כי התובעים השקיעו בנפרד במספר סבבי גיוס במצטבר כארבעה מיליון ₪ בנתבעת 1 (להלן : "החברה") אשר עסקה בפתוח אפליקציית מובייל בתחום התחבורה הציבורית.

סעיף 353 א לחוק החברות קובע: "הוגשה תביעה על ידי חברה או חברת חוץ אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט ,לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את ההוצאות אם יזכה בדין". בהצעת החוק ובהצעת התיקון לחוק הוסבר כי הכוונה היא להחזיר לחוק החברות את הוראת סעיף 232 לפקודת החברות, התשמ"ג- 1983, שבוטלה עם חקיקת חוק החברות.

זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההקש –כי שאלת סכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להשקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה.

...

לאור כל האמור לעיל ראיתי לנכון בשים לב לתביעה, סכומה, לריבוי הצדדים, והנדרש לצורך בירורה , להורות לתובעים להפקיד בקופת בית המשפט סך 175,000 ₪ או ערבות בנקאית אוטונומית בסכום זה עד יום 15.11.16 כערובה להבטחת הוצאות כלל הנתבעים, שאם לא כן תידחה התביעה.

בעיניין: ערובה להוצאות ביום 3/9/15 הגישה התובעת כנגד הנתבעת תביעה על סך 1,099,930 ₪ בגין נזקים שלטענת התובעת נגרמו לה על ידי הנתבעת לאחר שלא עמדה בהתחייבויותיה בהתאם להסכם מיום 5/9/12 לפיתוח תוכנה למערכת מולטי חדשה למדידת משקלים על בסיס מעבד ומסך חדשים (להלן: "ההסכם").

התובעת טוענת כי הנתבעת השלימה את כתיבת האפיון ובצעה באופן חלקי את כתיבת הלוגיקה להפעלת המוצר, פיתוח האפליקציה ופיתוח השלב המסביר כיצד המשתמש מפעיל את המוצר.

נטען כי היתנהלותו של מאיר בהמשך עבודת הפיתוח היתה מנותקת מחלק האפיון הקיים, עובדה שגרמה להשקעת שעות עבודה נוספות מטעם התובעת כדי להדריך את מאיר ולהתאים את עבודתו לדרישות הפיתוח.

ביום 1/12/15 הגישה הנתבעת את הבקשה שבפניי לחייב את התובעת להפקיד ערובה בסך של 75,000 ₪ לפחות להבטחת הוצאות הנתבעת בתיק זה. נטען כי בסעיף 353א לחוק החברות כפי שפורש בפסיקת בתי המשפט, נקבעה החזקה לפיה התובעת שהיא חברה לא תוכל לשלם את הוצאות הנתבעת אם התביעה תדחה ולכן יש לחייבה במתן ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת אלא אם קיימים טעמים המצדיקים שלא לעשות כן. נטען כי על התובעת להוכיח שמצבה הכלכלי איתן וביכולתה לשלם את הוצאות המשפט.

ההנחה שחיוב התובעת להפקיד ערובה במקרה דנן, בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעת, עומדת לימינה של הנתבעת ומצדיקה חיוב בהפקדת ערובה, שכן סכויי ההליך אינם גבוהים מאוד במידה המצדיקה להטיות את הכף לכיוון השני.

...

באשר למצבה הכלכלי של התובעת, אני קובע כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי תוכל לשלם את הוצאות ההליך אם תביעתה תידחה כך שאין צורך בחיובה בהפקדת ערובה.

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה ומחייב את התובעת להפקיד בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 23/3/16 ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בסך של 75 אלף ₪.

לאור תוצאת ההחלטה, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"א 8541-06-21 פ. בהותי בנייה ופיתוח בע"מ ואח' נ' אסרף ואח' לפני כבוד השופט אהרן אורנשטיין התובעים: 1. פ. בהותי - בנייה ופיתוח בע"מ 2. אנואר בהותי ע"י ב"כ עו"ד פאדי אבו אחמד הנתבעים: 1. סיימון אסרף (ניתן פסק דין)

משה ישראלי ע"י ב"כ עו"ד שמואל לינצר פסק דין (הנתבע 2) אקדמות מילין בטרם אדרש לעובדות התביעה דנן, אתן סקירה קצרה על הליכים משפטיים אחרים אשר יש קשר בינם לבין ההליך דנן.

בהיות אסרף תושב חוץ, עתר ישראלי לחיובו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו.

בית המשפט ברחובות נעתר לבקשה והתנה את המשך בירור התביעה בהפקדת ערובה.

על פי הערתו של אסרף, פנה ישראלי לתובע 2 באמצעות אפליקציית ווטספ וכתב: "תאשר לי שהכסף יעבור לסימון עם אישור ב-swift מהבנק המנפיק של סימון שהערבות הונפקה ולא כפוף לאישור מאת הבנק המקבל של הערבות כאמור בסעיף ד' להסכם". בקשתו של אסרף לתיקון זה הגיונית.

לא זו אף זו, הערבות שנועדה לטובת חברה בלונדון, ניתנה בשמה של חברה השייכת לחורי, לה פדררה ניהול והשקעות בע"מ ("לה פדררה").

...

מובהר, למען הסר ספק, כי אני מקבל את גרסת ישראלי לפיה העביר את מלוא הפיקדון בסך 40,000 דולר ארה"ב לאסרף.

אשר על כן, דין התביעה להידחות.

התובעים ישלמו לישראלי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.