אשר לחיוב המשיב בהוצאות קבע בית הדין האיזורי כך:
"בנסיבות העניין, בית הדין מחליט לחייב את התובע בהוצאות הנתבע. גרסת התובע הייתה, מלכתחילה, בעייתית ובית הדין פירט סתירות ותמיהות בגירסתו. לתובע הומלץ בדיון המוקדם שלא לעמוד על התביעה. בית הדין נעתר לבקשת התובע לביטול פסק דין עקב אי התייצבות לדיון, וקבע דיון נוסף לשמיעת עדותו של פאדי דיפאללה, אך לבסוף העד לא התייצב לעדות. בנסיבות אלה, בית הדין מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 4,000 ₪".
משהמערער לא שילם את ההוצאות שחויב בפסק דינו של בית הדין האיזורי הגיש המוסד בקשה לחיוב המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות.
לנוכח האמור, הטלת חיוב בהפקדת ערובה בהתדיינות בין מבוטח (או מי שטוען להיותו מבוטח) למוסד בכל הקשור למימוש זכויות סוציאליות לפי החוק מחייבת זהירות רבה, ויש לבחון אם מכלול הנסיבות מצדיק לעשות כן.
לפיכך, הגם שבהתאם לפסיקה בהליכים שבין עובד לבין מעסיק ככלל אי פרעון הוצאות שהוטלו על מערער בעבר מהוה ככלל נימוק המצדיק בעל דין בחיוב ערובה, הרי שבהקשר של הליך מול המוסד שעניינו מימוש זכות סוציאלית מכוח החוק לא בהכרח יינתן לשיקול זה אותו משקל.
...
אשר לחיוב המשיב בהוצאות קבע בית הדין האזורי כך:
"בנסיבות העניין, בית הדין מחליט לחייב את התובע בהוצאות הנתבע. גרסת התובע הייתה, מלכתחילה, בעייתית ובית הדין פירט סתירות ותמיהות בגרסתו. לתובע הומלץ בדיון המוקדם שלא לעמוד על התביעה. בית הדין נעתר לבקשת התובע לביטול פסק דין עקב אי התייצבות לדיון, וקבע דיון נוסף לשמיעת עדותו של פאדי דיפאללה, אך לבסוף העד לא התייצב לעדות. בנסיבות אלה, בית הדין מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 4,000 ₪".
משהמערער לא שילם את ההוצאות שחויב בפסק דינו של בית הדין האזורי הגיש המוסד בקשה לחיוב המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות.
יחד עם זאת, כפי שנקבע בעניין לוקוטוש -
"....גם אם מתקיים נימוק המצדיק חיוב בהפקדת ערובה – אי פירעון הוצאות שהוטלו בעבר על המערער – אין בנימוק זה לבדו כדי לסיים את הדיון בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה. ראשית, יש לערוך איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של המשיב לגבות את הוצאותיו בערעור, וזאת על יסוד מכלול הנסיבות במקרה הקונקרטי, לרבות סיכויי הערעור. שנית, ככל שהמסקנה היא שיש מקום לחייב את המערער בהפקדת ערובה, הרי שגם בקביעת סכום הערובה וסוג הערובה יש לערוך את האיזון הראוי בין זכויות הצדדים".
בהתייחס לאיזון בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של המשיב לגבות את הוצאותיו הדגיש בית דין זה כי יש לתת דגש מיוחד לזכות הגישה לערכאות בנסיבות שבהן מדובר בתביעות של עובדים הנמנים עם אוכלוסיות מוחלשות, ותביעותיהם סבות על זכויות קוגנטיות מכוח חוקים המגנים על זכויות עובדים:
"דברים אלה [אודות חשיבותה ומעמדה של זכות הגישה לערכאות – ל.ג.] יפים מקל וחומר בבתי הדין לעבודה, ששאיפתם היא להעדיף בירור ההליכים המובאים בפניהם לגופו של עניין, למעט בסילוק תובענות על הסף וליתן למתדיינים את יומם בבית הדין. על האמור מתווספות החיוניות שבמימוש הזכויות שנקבעו במשפט העבודה המגן ומדיניות בית דין זה, שלפיה יש להימנע מנקיטת אמצעים המקשים על עובדים לעשות כן. מדיניות זו זוכה למשנה תוקף כאשר עסקינן בעובדים בעלי הכנסה נמוכה, דלי אמצעים, המשתייכים לקבוצות עובדים החשופות לניצול על ידי מעסיקים. נדגיש, כי חלק מזכויות העובדים שמקורן בחקיקת המגן הן זכויות קנייניות".
ע"ע (ארצי) 1064/00 **** קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 625, 636 (2000).
בניגוד לנטען על ידי המוסד, אני סבורה כי הגם שהערעור סב על קביעה עובדתית של בית הדין האזורי, שלפיה המערער לא הרים את הנטל להוכיח כי ביצע את העבודה כעובד של סמחאן, מתעוררות בהליך גם שאלות משפטיות.
סוף דבר – בקשת המוסד לחיוב המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נדחית.
